נכון שנותר עוד חודש שלם עד לסגירת שוק ההעברות, וניסיון העבר מלמד שאסור לעשות סיכומים עד לטריקתו המוחלטת של החלון. ועדיין, התחושה היא שהפרמיירליג, הליגה הבזבזנית ביותר עלי-אדמות כבר שנים ארוכות, נכנסה לסוג של תרדמת בקיץ הזה ונשארה טיפה מאחור: שמות נוצצים שמסעירים את הדמיון, כמו רדמאל פלקאו ואדינסון קבאני - בחרו לנחות בצרפת, בכוחות העולים שמחזיקים בכסף החדש (במונאקו ובפ.ס.ז', בהתאמה); ניימאר התלבט בין שתי המעצמות הישנות ברצלונה וריאל מדריד; אנגליה התבררה כאופציה לא רלוונטית אפילו לטיאגו, כוכב יורו הצעירות, שהלך אחרי מורו פפ גווארדיולה לאלופת אירופה באיירן מינכן.
תחושת ההאטה האנגלית קצת שינתה כיוון בשבוע-שבועיים האחרונים, עם התחזקות השמועות על המעברים הקרובים בתוך, לתוך ומחוץ לאנגליה, של כוכבי-על דוגמת וויין רוני, לואיס סוארז, גארת בייל וססק פברגאס. ובכל זאת, עם המספרים קשה להתווכח: נכון לרגע זה, 15 עסקאות של 25 מיליון אירו ומעלה התבצעו הקיץ - אבל רק בשלוש מהן הקבוצה הרוכשת היתה נציגה מהפרמיירליג.
הרוכשת בכל שלושת המקרים המדוברים האלו היתה מנצ'סטר סיטי. סגנית האלופה בעונה החולפת, שאחרי יותר מחמש שנים בבעלות משפחת המלוכה של אבו-דאבי אף אחד כבר לא מופתע מיכולת הבזבוזים האינסופית שלה (ואל תספרו על זה למישל פלאטיני ולפייננשל פייר-פליי שלו), הוציאה הקיץ 40 מיליון אירו על הקשר המרכזי הברזילאי פרננדיניו (שהגיע משחטאר דונייצק); 26 מיליון אירו על החלוץ המונטנגרי הצעיר, סטפן יובטיץ', שהגיע מפיורנטינה; 25 מיליון אירו על החלוץ הספרדי הנהדר של סביליה, אלבארו נגרדו; לקינוח, הצטרף לשורותיה שחקן נוסף של סביליה, הווינגר הנפלא חזוס נאבאס (תמורת 20 מיליון אירו). אחרי עזיבתו של קולו טורה לליברפול בהעברה חופשית, כך גורסים הדיווחים, סיטי עוסקת כעת בציד של שחקנים גם לחלק ההגנתי.
עם חשבון רכש שיסתכם ביותר מ-110 מיליון אירו, סיטי מצילה בינתיים הקיץ את "הכבוד" האנגלי בשוק ההעברות, אבל מלבד הסכומים המפוצצים - שום דבר במדיניות הרכש שלה העונה אינו דומה למה שהיה בעבר.
***
האג'נדה החדשה של סיטי החלה להיבנות לפני קצת פחות משנה, בספטמבר 2012, עת מונה למנכ"ל החדש של המועדון פראן סוריאנו, הקטאלוני שבין השנים 2003-2008 שימש כסגן נשיא ברצלונה. בתקופה זו, הכנסותיה של בארסה קפצו ב-150%, אבל מעבר לכך - נטמנו הזרעים להפיכתה לדבר הכי מרשים בענף הזה בשנים האחרונות.
אחת ההחלטות הראשונות שלקח סוריאנו בסיטי, היא להשתלט על האספקטים המקצועיים של המועדון, שמאז 2009 נוהלו בריכוזיות, שלא לומר חשדנות, על-ידי המנג'ר האיטלקי רוברטו מנצ'יני. כדי לעשות את זה, חודשיים לאחר המינוי שלו עצמו, הוא הנחית במועדון בתפקיד "המנהל הספורטיבי" את צ'יקי בגיריסטיין, ששימש תחתיו בתפקיד דומה בברצלונה.
סוריאנו את בגיריסטיין לא רצו להיפרד ממנצ'יני, שבמאי 2012 זכה באליפות היסטורית ודרמטית עם המועדון, ונחשב לאהוד בקרב הקהל ב"אתיחאד סטדיום". אבל המציאות לא הותירה להם ברירה: הדחה מוקדמות מהצ'מפיונס ליג בשלב הבתים ב-2012/13, החזרת כתר האליפות לידיה של היריבה העירונית מנצ'סטר יונייטד, בפער גדול של 11 נקודות מהפסגה, ואפילו הפסד מביך בגמר הגביע לוויגאן - כל אלו הן תוצאות שפשוט לא מספיקות עבור מועדון שמשלם משכורת שנתית ממוצעת של למעלה מ-8 מיליון דולר לכל אחד מעובדיו (על-פי אתר sportingintelligence), יותר מכל קבוצת ספורט בעולם, כולל קבוצת הבייסבול לוס אנג'לס דודג'רס, לוס אנג'לס לייקרס (כדורסל), ריאל וברצלונה.
עבור סוריאנו, מאמן שתלטן מהדור הישן כמו מנצ'יני, שבנוסף לסוליסטיות שלו גם לא מביא תוצאות מי-יודע-מה, לא יכול היה להתאים. "גם אם היינו מנצחים בגמר הגביע, מנצ'יני היה עוזב", הבהיר סוריאנו במאי האחרון ל"דיילי מייל", והוסיף כי הוא מצפה מכל מאמן "להביא לפחות תואר אחד בכל שנה לסיטי".
פחות משנה אחרי שהאריך את החוזה שלו בסיטי תמורת שכר משודרג, מנצ'יני נזרק, ובמקומו הגיע הצ'יליאני הוותיק מנואל פלגריני, שמוכר טוב לסוריאנו ובגיריסטיין מימיו בליגה הספרדית, ומוערך בשל הצלחתו להביא את ויאריאל ומלאגה לשלבים מתקדמים בליגת האלופות. "המהלך הזה למעשה אישר את השתלטותו של בגיריסטיין על ענייני הכדורגל של סיטי", מתאר זאת ב"דיילי טלגרף" מארק אוגדן. "בגיריסטיין הוא בסיס הכוח המקצועי החדש בקבוצה".
בגיריסטיין הוא שחקן עבר של ברצלונה, סוסיאדד ולה קורוניה. בין החלטותיו הבולטות בברצלונה: ב-2005, הארכה בחמש שנים של החוזה של ילד צנום בן 18 בשם ליונל מסי, עוד לפני שזה פרץ להרכב של בארסה; וגם ההחלטה לפטר את פרנק רייקארד ולתת את מושכות האימון בקבוצה לפפ גווארדיולה חסר הניסיון.
בזכות הרקורד הזה, קיבל בגיריסטיין מנדט מיו"ר סיטי ונציג הבעלים, חלדון אל-מובארק, לערוך שינויים מרחיקי לכת במחלקות הסקאוטינג והסטטיסטיקה של סיטי. במקביל, הוא קיבל את המושכות לשרטט מחדש מדיניות רכש למועדון.
בגיריסיטיין בנה הקיץ רשימה של 44 שחקני רכש אופציונליים עבור הסיטי לשנים הקרובות, מחולקים לפי עמדות 1 עד 11 במגרש. בכל עמדה, חולקו המטרות הפוטנציאליות לארבע קטגוריות שונות: D, C, B, A. בקטגוריה A נכנסו שחקני "וורלד-קלאס", השחקנים הטובים בעולם בעמדות שלהם, כאלו שמסוגלים לשפר את איכות הקבוצה באופן מיידי; B היא קטגוריה שמתייחסת לשחקנים שמהווים את העסקאות הכי טובות - המחיר המוערך שלהם הוא הזול ביותר ביחס ליכולות שלהם; קטגוריה C מתייחסת לכישרונות הצעירים המבטיחים ביותר בעולם, שחקנים שיכולים להפוך לכוכבי על בתוך שנה-שנתיים של התחשלות בסיטי; ו-D לשחקני נוער שרכישתם תתבצע עם מחשבה לטווח ארוך.
***
די ברור שאף אחד מהשחקנים שנחתו בסופו של דבר הקיץ בסיטי אינו A. ליובטיץ', פרננדיניו, נאבאס ונגרדו יש רק דבר אחד משותף: אף אחד מהם אינו תותח כבד מסדר הגודל של מסי, רונאלדו, זלאטן, או אפילו קבאני ופלקאו. לפחות תודעתית, הם שחקני דרג 2 באירופה, או מקסימום דרג 1.5.
לכן, האג'נדה החדשה בסיטי נראית כזאת: הימים בהם נרכשו שמות ענק כמו רוביניו, טבז, אגוארו ויא-יא טורה הסתיימו. מלבד יובטיץ' בן ה-23, כל הרכש הנוסף שהגיע מורכב משחקנים "מוכנים" בגילאי 27-28, שמקבלים לראשונה בחייהם צ'אנס בקבוצה אירופית גדולה ועשירה באמת. שחקנים שמגיעים רעבים.
בכל מקרה, בספרי החשבונות אין הבדלים משמעותיים: סיטי שוב הכניסה את היד עמוק לכיס, ושוב תצפה בעקבות כך לזכות בכל דבר אפשרי. במסיבת העיתונאים לפתיחת העונה דיבר פלגריני על "מחויבות לשחק כדורגל אסתטי". גם הוא יודע שלמרות שהבוסים שלו רגילים לאסתטיקה מברצלונה, הדבר הכי חשוב מבחינתם הוא גביעים ומדליות, אחרת גורלו לא יהיה שונה משל מנצ'יני.