אם לא יגלו פתאום שלדים שמסתתרים בארונו של פרופ' ליאו ליידרמן, הוועדה למינויים בכירים בשירות הציבורי בראשות השופט יעקב טירקל, צפויה לאשר את מינויו לתפקיד נגיד בנק ישראל.
אחת מהשאלות החשובות ביותר שעולות יום לאחר שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, יאיר לפיד, הודיעו על הבחירה, היא איך תיראה המדיניות המוניטארית של ליידרמן: מה יהיה שונה לעומת מדיניותו של פישר, איך יתייחס הנגיד החדש לסוגיות בוערות, ובכלל - מה התפיסה הכלכלית של מי שמצופה ממנו להפוך במהרה למנהיג כלכלי.
תפיסת התפקיד
תפיסתו של ליידרמן השתנתה דרמטית מאז המשבר הגדול ב-2008. הוא הבין שחייבים לנקוט בצעדים שהם "מחוץ לקופסה" ושמה שלמד בשיקגו כבר מיושן. הוא כבר לא מאמין כמו פעם שבנק מרכזי חייב לטפל אך ורק באינפלציה ללא התערבות בשוק המט"ח בכלל, ותוך התעלמות מוחלטת ממה שקורה בשוקי הנכסים, לרבות שוק הנדל"ן ושוק ההון. הוא מאוד מזדהה עם מטרות הנגיד כפי שהן מוצהרות בחוק בנק ישראל החדש, לרבות עם "הסדר" שבהן נוסחו. ראשית, יציבות מחירים וריסון האינפלציה. בד בבד, ובמידה שרמת האינפלציה תאפשר זאת - תמיכה בצמיחה ובתעסוקה.
המטרה השלישית, שאצל ליידרמן שנחשב לפינסייר מנוסה תהיה בעלת חשיבות לא פחותה מעידוד הצמיחה, היא שמירה על יציבות המערכת הפיננסית. נקודה נוספת, ליידרמן מאמין גדול שנגיד חייב להעניק חשיבות עצומה לתפקידו השני - יועץ כלכלי של הממשלה - והוא צפוי להיות מאוד אקטיבי בהקשר הזה.
תפיסת עולמו הכלכלית
הדגש המרכזי של המדיניות הכלכלית הוא איך להגדיל את העוגה והרבה פחות איך לחלק אותה. כלומר, איך יוצרים יותר מקומות עבודה תוך דגש על איך מגדילים את ההשקעות במשק ומרחיבים את שוקי היעד של הייצוא הישראלי (לרבות בשווקים המתעוררים בהם ליידרמן מתמחה).
כמו כן, ליידרמן הוא בעל רגישות חברתית. דוגמה בולטת לכך היא התנגדותו להעלאת המע"מ שהוגדרה על ידו כמהלך "בלתי סביר לחלוטין" היות שמדובר "במס רגרסיבי שפוגע במעמד הביניים ובשכבות החלשות". עם זאת, ליידרמן זה לא טרכטנברג. אין אצלו קריצת עין לסוציאליזם. לא המודרני ולא הקלאסי. הוא איש ימין כלכלי מובהק, והראייה החזקה לכך היא העובדה שגם נתניהו וגם לפיד - שני "אנטי-סוציאליסטיים" מובהקים - בחרו בו.
מדיניות מוניטארית
במשק קטן ופתוח, בו תנועות ההון הן חופשיות ונתוני הריביות גלויים לכל, ליידרמן מאמין שנוצרה, בעיקר אחרי המשבר, תופעה שהוא מכנה "הגלובליזציה של המדיניות המוניטארית". כך, שהוא צפוי לשמור על קשר בין המדיניות בארץ לבין המדיניות בחו"ל, לרבות ארה"ב ואירופה, וההתפתחויות בריביות הבינלאומית יהיו דומיננטיות מאוד בהחלטות הריבית שלו.
לפי תפיסתו, מדיניות הריבית השתנתה לכיוון חיובי אך בלתי צפוי, כמו שהמשבר היה בלתי צפוי, וסביר להניח שהוא ימשיך בקו הזה של מדיניות מחוץ לקופסה. עם זאת, חשוב לזכור כי ליידרמן רואה בריבית ריאלית שלילית (הריבית בניכוי האינפלציה או הציפיות לאינפלציה) בעיה, שכן המתכונת הזו
עלולה לייצר בועות נכסים, לרבות בועות בנדל''ן. לכן, הוא יהיה רגיש יותר לנקודה הזאת.
מדיניות המט"ח
ליידרמן היה מהמתנגדים הראשונים למדיניות רכישת המט"ח של בנק ישראל בתחילת מרץ 2008. נזכיר, כי הוא ופרנקל הם אלו שיזמו את הפסקת ההתערבות בשוק המט''ח, אך בשנים האחרונות תיקן עצמו והודה בפומבי כי כאשר שער החליפין מגיע ל-3.3 שקלים והדבר אינו ניתן להסבר על ידי גורמים כלכליים (fundamentals) - יש צורך בהתערבות בשוק המט"ח. עם זאת, הוא צפוי להיות שמרן יותר מפישר בהקשר הזה, וכל עוד ששוק המט"ח מתנהל בצורה סבירה עם מספיק מסחר ונזילות (גם במקרים של תיסוף חד של השקל) - אין צורך בהתערבות.
לאחר שעקב שעות לאחר המסחר במט"ח, ליידרמן ודאי מבין עד כמה השפעתו של בנק ישראל על מחיר הדולר-שקל הוא שולי. בהקשר הזה, יש להניח שהפחתת ריבית כפי שהייתה לפני חודשיים ואשר הוסברה כמעט כולה בשל "שער חליפין נמוך", אינה מתקבלת לפי תפיסת עולמו.
מדיניות פיסקאלית
כלכלנים לא אוהבים גירעונות גדולים. כלכלנים משיקגו ממש מתעבים אותם. הדבר נובע מאמונה שגירעונות גדולים וממושכים מגדילים את החוב ומסכנים את הפעילות הריאלית ממש, לרבות את הצמיחה והתעסוקה.
ליידרמן לא יסבול סטיות גדולות מתוואי הגירעונות שנקבע לשנתיים הבאות. בין החלופה של קיצוצים או העלאות מסים, הוא צפוי לבחור בהקטנת ההוצאה ולהימנע מהגדלת שיעורי המס.
בהקשר הזה הוא ינסה לבטל את ה"נוסחאות" למיניהן שקובעות גידול ריאלי קבוע בתקציב.
עם זאת, כאיש פרגמטי ושמרן, הוא לא ילחץ לבצע שינויים מהירים או דרסטיים מדי שיוציאו את המשק משווי משקל.
המערכת הפיננסית
ליידרמן מודע לכך שאחד התחומים שמחייבים טיפול ובחינה מחדש הוא שוק ההון, כולל שוק האשראי החוץ-בנקאי והמערכת הבנקאית, והוא צפוי לגבש במהרה יוזמות שישפרו את התחרותיות ולו רק כדי להוכיח למתנגדיו שהקשר שחיבר בינו לבין הבנקאים חלף. יש לו יתרון גדול: חצי מחייו הוא כיהן בצד הרגולטורי, ובחצי האחרון - בצד המפוקח.
משימות פנימיות
המשימה הראשונה של הנגיד החדש תהיה להרכיב ועדה מוניטארית חדשה. מחצית ממנה כבר עזבה או הודיעה על עזיבה (בארי טאף, סטנלי פישר וקרנית פלוג). לפי הערכות, גם פרופ' רפי מלניק יעזוב ממש עם כניסתו של ליידרמן לתפקיד (ראו ידיעה בעמ' 4-5).
ההערכות הן כי ליידרמן ייבחר באנשים צעירים יותר, בעלי דעות מגוונות, זאת לעומת ההרכב שבחר פישר: גברים, פרופסורים בעלי תפיסות זהות ובני 70 פלוס.
