מה נראה לכם שאנחנו חיים בסרט, במותחן פוליטי, עם הרעים והטובים וכל האקשן מסביב? אם כן אז התסריט שלנו ידוע מראש: מדינה קטנה אבל חזקה, בתקופה כלכלית מאתגרת במסע למינוי מנהיג כלכלי, האחד שיקבל החלטות קשות וראויות באחד התפקידים העוצמתיים, החדים והמאתגרים במדינה.
חורשי המזימות, שיישבו בחדר חשוך ואפל, ילחשו מזימות באוזני עיתונאים צמאי הסקופ ויעבירו ׳מידעים׳ לוועדה ציבורית אחת ויפגעו במינויו של המנהיג, ירמסו אותו, יהרסו את שמו הטוב ויחסלו אותו בחיסול ממוקד. בסוף הסרט יתנוסס הדגל הלאומי ונחגוג דמוקרטיה. ואנחנו הצופים נגיד וואו ונשמח שקנינו כרטיסים, כי נדע שקיבלנו את רמת ההוליווד שלנו לווריד.
ציד המכשפות שמתנהל כאן בשבועות האחרונים ושיטת החיסול הממוקד הם לא דברים חדשים, הם ידועים וכבר נעשו בעבר, גם בממשלות הנאורות ביותר. ונכון, זה לא ראוי והלוואי שלא כך היה מתנהל כאן העסק, אבל ההיתממות גם היא לא במקומה.
מה קרה, אתם המומים? בואו נעשה תרגיל קטן בואו נפתח את זה וניתן לכל מאן דהוא דרור להגיש מכתבים אנונימיים נגד כל מנהיג, פוליטיקאי ואיש צבא בכיר במדינה ל׳וועדה למינויים בכירים בשירות הציבורי׳. הוועדה תבדוק, העיתונים יחגגו, ואנשי הציבור ישברו ויפלו בזה אחר זה. אחרי כל אלה בואו נראה מי מאותם מינויים בכירים בשירות הציבורי יישאר עם עבודה.
ואל תבינו לא נכון זה לא שהם לא בסדר, כי ככה זה במשחק הפוליטי. הרי לעולם לא נדע באמת אם המינויים הציבוריים הבכירים ראויים או לא, מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא מכירים אותם. לעולם נהיה ניזונים מדעות ופרשנויות בעד ונגד ויהיו ימים שירוממו את שמם וימים אחרים שיפילו אותם חזק לקרשים וככה ננוע לנו במשחק הזה של האינטרסים.
וזה נכון שהמנהיגים שלנו צריכים להיות ללא רבב, אבל בחייאת אל תנסו להפיל אותם על זה שהם גנבו מסטיק מהמכולת השכונתית כשהם היו בני ארבע, העתיקו בבית ספר עממי במבחן במולדת ושלא הקשיבו למדריך בצופים וברחו ליער לעשות קומזיץ עם החבורה המגניבה של השבט, ונתפסו פעם עם בקבוק בושם וגם זה ככל הנראה מהומה רבה על לא דבר.
למה? כי זה מסוכן, כי כל מה שצריך זה ליצור את הספק, אפילו הקטן כדי לייצר ציד מכשפות סביב המועמד הבא. מספיקה מילה אחת, מכתב אנונימי אחד, איש מריר אחד, בשביל להשיג את המטרה, הכדור כבר יתגלגל מעצמו ויאכיל את המכונה המשומנת היטב של יכולת החיסול הממוקד של כל מנהיג ראוי כאן במדינה.
אז כן, מגיע לנו מנהיגים נקיי כפיים, אבל לא מגיעים לנו צדקנות וציד מכשפות בשם הדמוקרטיה, כי אנחנו לא באמת חיים בסרט אקשן הוליוודי.