הוא העדיף מסעדה מזרחית על פני מסעדה עם כמה כוכבי משלן, היה בקשר קרוב עם המוסכניק שלו כמו גם עם ח"כים וטייקונים, לא פחד משום דבר, תמיד חיפש את האקסטרים ואהב להטיס מטוסים קלים בעוצמה ובאינטנסיביות, שרק הוא יכול היה באמת להבין. שם, תלוי בין שמיים לארץ, אוחז במוט ההיגוי של המטוס, הוא הרגיש שליו באמת. ושם, במקום האהוב עליו, רו"ח יגאל בריטמן, מבכירי רואי החשבון בארץ, מצא את מותו. ביום חמישי, כשהוא בן 68, הוא עלה לטיסה האחרונה בחייו - טיסה שהסתיימה בטרגדיה, ובמותו הפתאומי בהתרסקות מטוסו באילת.
"חשבנו שהוא בן אלמוות", אמרו חבריו האבלים ל"גלובס" בסוף השבוע. "הוא היה המשענת של כולם. חזק ויציב מכולנו. לא האמנו שהוא יכול למות". אך זה קרה. התאונה בה נהרג בריטמן התרחשה במטוס קל שהמריא ביום חמישי משדה התעופה בהרצליה והתרסק אחר הצהריים בנמל התעופה באילת.
ההתרסקות התרחשה במהלך גישה שביצע המטוס לנחיתה, מסיבה שעדיין לא התבררה. שניים מחבריו של בריטמן, שהיו על המטוס, נפצעו באורח קשה. בריטמן, שהטיס את המטוס, נהרג. ברשות שדות התעופה פתחו בחקירה. מהממצאים הראשונים עולה כי צוות המטוס לא הכריז על מצב חירום ונראה "צולל" לעבר הקרקע.
היום (א'), בשעות אחר הצהריים, הובא רו"ח בריטמן, יו"ר ומנהל עסקים ראשי בפירמת ראיית החשבון והייעוץ Deloitte-בריטמן-אלמגור-זהר, למנוחות, בבית העלמין האזרחי בקרית שאול. ליוו אותו בדרכו האחרונה בני משפחתו, פוליטיקאים ובכירי המשק, דמויות מפתח בכלכלה ובשוק ההון, עורכי דין ורואי חשבון רבים, וכן חברים רבים שאסף בחייו ואינם מוכרים לציבור הרחב, המעידים עליו כי "הוא החבר הכי טוב בעולם. אכפתי ומשקיע בקשרי חברות".
בריטמן גר עם אשתו השנייה, קלוד, בשני הבתים שלהם בצהלה בת"א ובקיסריה, ובסופי שבוע ביתם המה מחברים. פעמים רבות הציע לחבריו כי ייקח אותם "לסיבוב" במטוס נוואחו דו-מנועי, שהוא חולק עם חבר. חלק מהם הסכימו. אחרים סירבו בנימוס, חוששים מהסכנות בטיסה במטוס קל, עם טייס ללא מורא כבריטמן.
"הכיף של רו"ח מרובע"
אותם חברים עדיין המומים מהבשורה על מותו, והדרך בה מצא אותו. "שאלתי אותו על הטיס כמה פעמים 'יגאל זה לא מסוכן? כמה זמן תמשיך עם זה? אתה עוד מעט בן 70?' והוא ענה 'זו אהבת נפשי, ואני לא אפסיק לטוס עד יומי האחרון'", מספר עו"ד רם כספי, ממכריו של בריטמן. "הוא אמר גם 'מה שרואים מלמעלה, לא רואים מלמטה', ואמרתי לו 'אתה צודק'. עכשיו הוא צופה על כולנו מלמעלה. זו אבידה קשה לכולנו".
גם עו"ד דוד אפרתי, חבר משפחה קרוב, מתקשה לקבל את הבשורה. "היינו כמו אחים", הוא אומר ומספר על חברו המנוח. "יגאל היה ריסק-טייקר. תמיד לקח סיכונים. הוא לא פחד מכלום, בשום תחום. תמיד חיפש את האקסטרים. והוא אהב טיסות אהבת נפש. התחביב העיקרי שלו היה הטיסה, וכל רגע פנוי שלו הוא טס. זה נתן לו שלוות נפש, וזמן אמיתי לעצמו. המקום היחידי שהוא הרגיש עם עצמו, שלם ושליו, היה באוויר, כשהוא יכול לבצע את מה שהוא רוצה בשליטה מלאה שלו. אדם ללא חשש וללא מורא".
דודי שמחה, חבר משפחה קרוב, מספר, כי "בחייו הפרטיים, בתחביביו, יגאל עשה דברים חריגים, כמו לנסוע במכוניות באגי או לשוט בסירות מפרש, לנסוע על אופנוע וקורקינט, ובעיקר לטוס. כל דבר כזה משך אותו והוא היה מתלבש על משהו ולא עוזב עד שהיה ממצה את התחום. הוא עסק בספורט שבני גילו לא עסקו בו, והוא היה כל כולו בתוך זה. הוא אהב את השילוב בין העבודה המטורפת לחיים הפרטיים, ששם הקדיש למשפחה ולתחביבים. זו אבידה עצומה, פתאומית ועדיין קשה להאמין שזה קרה".
בריטמן עצמו העיד בראיון ל"גלובס" ב-2007 כי הוא תאב הרפתקאות. "אני צריך תמיד אתגרים, וגם הספורט שאני עושה אתגרי. גולף, טיס, שיט-מפרשיות, נהיגה ברכב שטח. לכאורה, זו סתירה, אבל מה שמאפיין אותי זה רב-ממדיות. איש לא יאמין שהכיף של רואה חשבון מרובע זה לנסוע ברכב שטח מוטרף או לשוט בים סוער בסירה", סיפר.
מדרום ת"א לפירמה עם אלף עובדים
רו"ח בריטמן, בעל תואר ראשון בחשבונאות וכלכלה מאוניברסיטת ת"א, נולד בישראל ב-1945, נשוי לקלוד ואב לשלושה. אביו נולד ב-1914 בוורשה. כשהיה בן 16 החליט להשתתף במכבייה של 1931 כרוכב אופניים. לאחר שהגיע לארץ, התאהב בה ונשאר. לצד עבודות היום שביצע, היה האב גם עושה להטים, קונצער-מאכער, ובריטמן זוכר את עצמו כילד מתפקד לפעמים כשוליית הקוסם. בארץ פגש האב את האם שגם עלתה מפולין, מכפר קטן, והוצאה בילדותה מבית הספר כדי לעזור בבית ולאפשר לאחיה ללמוד.
האב עבד כפקיד בעיריית ת"א, אימו הייתה בעיקר עקרת-בית, ששלחה ידה בעבודות מזדמנות. בריטמן נולד ברחוב וולפסון בדרום ת"א, לא רחוק ממסגד חסן-בק ביפו, בדירת ארבעה חדרים, שבה גרו עוד שלוש משפחות, שחלקו את המטבח והשירותים. לימים עברו הוריו למרתף משלהם ברחוב חובבי ציון בת"א. זו הייתה תקופת הצנע, ודוד מאמריקה שלח להם מקרר ווסטינגהאוז.
מאוחר יותר בנה האב בית במקום מרוחק מאוד אז, ב"אדמות וייס", ליד הכפר הערבי ג'מוסין, בדרך לשייח מוניס. היום זה רחוב יהודה המכבי פינת דרך נמיר, אבל אז אפילו אוטובוס לא הגיע לשם, ובריטמן-הנער נהג לקחת שני זוגות גרביים, כי בדרך לאוטובוס לבית הספר היה מבוסס בשלוליות ונרטב.
לאחר שסיים את שירותו הצבאי בצנחנים, חיפש מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו, וכך הגיע לעולם ראיית החשבון.
את משרדו הקים במו-ידיו ולבדו, בשנת 1972. ב-1994, כאשר פירמת ראיית החשבון הבינלאומית דלויט, אז אחת מה"ביג 8" והיום אחת מה"ביג 4", החליטה לפעול בישראל למרות החרם הערבי, המשרד של בריטמן חבר אליה. בהמשך, מיזג בריטמן משרד בירושלים ומשרד בחיפה, שהפכו לסניפים של משרדו, ב-1998 התמזג בריטמן עם פרידמן-שפירא-גולדשטיין; ב-1999 - עם משרד אלמגור; וב-2008 עם משרד זהר את זהר. נכון להיום, מונה פירמת Deloitte-בריטמן-אלמגור-זהר כ-80 שותפים ודירקטורים ולמעלה מ-1,000 עובדים בשישה משרדים ברחבי הארץ.
רו"ח בריטמן שימש כיושב ראש ומנהל עסקים ראשי בפירמה, וכיהן כישראלי היחידי בתפקידי מפתח ברשת העולמית, הן כחבר בדירקטוריון העולמי במשך שמונה שנים והן כשותף מנהל ויו"ר מגזר הטכנולוגיה, המדיה והתקשורת העולמי במשך תשע שנים. עוד שימש כשותף מייעץ עבור חברות עולמיות וישראליות מן המובילות בתחומי הפיננסים והטכנולוגיה, לצד ליווי גופים ציבוריים וארגונים ללא מטרות רווח.
לצד הקריירה המקצועית שלו, רו"ח בריטמן עסק בפעילות ציבורית רחבה, וכיהן כחבר בחבר הנאמנים של מוזיאון תל אביב לאמנות וכיו"ר ועדת הביקורת ויו"ר מועדון החברות במוזיאון. ב-2002 קיבל תואר עמית כבוד של המוזיאון בגין פעילותו ותרומתו הרבה. בנוסף, שימש רו"ח בריטמן כחבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, היה חבר בוועדה המייעצת של ביה"ס למנהל עסקים ע"ש ליאון רקנאטי באוניברסיטת ת"א ושימש כיו"ר הוועד המנהל והמועצה הציבורית של יד יצחק בן צבי.
בשל מחויבותו העמוקה ליחסי ישראל מול התפוצות, ישב בריטמן גם בדירקטוריון הפורום הישראלי במשך עשור ואף שימש כיו"ר הפורום הישראלי ויו"ר הפורום העסקי השני.
רו"ח בריטמן אף היה אחת הדמויות המרכזיות במשק הישראלי, והכיר אישית או מקצועית את רוב בעלי ההון והמשפחות המשפיעות, הקבוצות והקונצרנים, החברות הממשלתיות הגדולות ומאות מנכ"לים במגזרים השונים - פיננסים, בנקים וביטוח, תעשייה, נדל"ן והיי-טק; היה נגיש למקבלי החלטות במגזר הממשלתי - שרים ומנכ"לים - נהנה מהקשבה אצל בכירי מעצבי המדיניות ומקבלי ההחלטות, תוך תחושת שליחות להמשך פיתוחה ושיגשוגה של מדינת ישראל.
במהלך השנים, צבר ברייטמן עשרות חברים, אנשי מפתח בפוליטיקה ובכלכלה. הוא אף מכר אישי של רה"מ, בנימין נתניהו, שקרא לו ב-2009 לפגישת התייעצות על מצבו של המשק, ונהג להתייעץ איתו מעת לעת. "הוא היה מאוד מקורב לרה"מ", אומר חברו מנחם עינן, מנכ"ל קבוצת עזריאלי. "הוא היה מעורה לפני ולפנים במה שקורה בארץ. לא היה איש פוליטי, אבל הוא היה איש ימין מתון - בהחלט חשב שהכיוון הכלכלי של נתניהו הוא פחות או יותר נכון, אבל שצריך ללכת בצעדים מהירים גם לשלום באזור".
כסאחיסט וחד-לשון
בעוד שבחייו הפרטיים התארח בריטמן ואירח במסיבות רבות משתתפים, נסע עם חבריו הרבים לחו"ל או לטיולי ג'יפים, וכן הניף איתם מקלות על מגרשי הגולף, בענף ראיית-החשבון היו מי שאמרו כי הוא כסאחיסט, איש מהיר חימה וחד-לשון, שקל לריב איתו. חברו עו"ד אפרתי, אומר כי "כדי לבנות את מה שיגאל בנה בחיים המקצועיים צריך להיות איש לא שגרתי, שלא חושש לקחת סיכונים ויש בו חיספוס. במשרדים האחרים יש דור שני ושלישי, אבל הוא דור ראשון שבנה הכול לבד. זה מאוד נדיר. באופן טבעי לא כולם פירגנו לו, אבל כחבר הוא היה תמיד שם, מתי שצריכים אותו . קפדן להחריד, מוכשר להחריד, דייקן מאוד, רואה חשבון בכל רמ"ח אבריו, שיורד לפרטי הפרטים בכל דבר, גם בחברות, ולא משאיר שום דבר למקרה".
לדברי שמחה, "ההתנהלות שלו ורוחב ליבו היו בלתי נגמרים". שמחה נזכר כיצד בביקוריו אצל בריטמן בחוף הים בקיסריה, בכל פעם שהשניים היו יוצאים מהחוף לכיוון ביתו, בריטמן היה קונה תמיד לשומרים בחוץ משקה קל ושואל אותם לשלומם. "הקרבה שלו לאנשים מרמות סוציואקונומיות נמוכות משלו, שראו בו יועץ וחבר, זה דבר שליווה אותו לאורך כל הדרך. זה לא רק אנשי עסקים או שמות מפוצצים, זה גם יכול להיות הגנן או המלצר", אומר שמחה.
איש של אנשים
אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות, שהחל כלקוח אך הפך לחבר קרוב של בריטמן, מוסיף, כי "הדבר הכי בולט ביגאל זה הפן של רכישת חברים וטיפוח היחסים איתם. בראש ובראשונה הוא היה חבר. זה מרכיב מאוד בולט בהתנהלות ובאישיות שלו". לדבריו, הוא גרם לכל מי שחבר לו להרגיש קרוב. "זה קשור במידה רבה לכך שהוא איש שבנה את גורלו בעשר אצבעות. הוא התיישב כשסיים את לימודים במשרד קטן בת"א, ברחוב שלמה המלך, והקים את מה שיש עכשיו במו ידיו. כשעושים דרך כזאת, מכירים ושומרים על חברים מכל מיני סוגים ומכל מיני הקשרים, ולא רק לקוחות וחברים שמחוברים לקצה העליון של הקריירה שלו.
"גם המוסכניק שלו וחברים מאור עקיבא, שאיתם התרועע, היו מבקרים אותו בביתו בקסריה. לא רק בכירים. הוא חי איתם, היה מעורב להם בחיים, סידר לילדים שלהם עבודה, שלח אותם ללמוד ועוד. לב רחב, אישיות עוצמתית ונותנת. הוא היה מאוד טוטאלי לטובת מי שסבב אותו".
גם מנחם עינן החל כלקוח והתאהב באיש. "יגאל היה איש שמצד אחד מאוד יכול ליהנות ממסעדה מפוארת באיזשהו מקום בעולם, אבל האוכל הטעים ביותר שהוא אהב לאכול וליהנות היה במסעדה מזרחית עם חומוס וטחינה - זה היה ללא ספק האוכל האהוב עליו".
עו"ד כספי מוסיף: "בריטמן היה חלוץ לפני המחנה. הוא השכיל להבין שבעולם הגלובלי ובמיוחד בשווקי ההון, והחברות הבינלאומית, על-מנת לשרוד - עליך להימנות על השחקנים הגדולים. בעשר אצבעותיו, הוא הקים פירמת רו"ח מעולה, הנמנית עם ה-"ביג-4". אומרים על ראיית החשבון שזה מקצוע אפור ומשעמם. יגאל בחייו ובפועלו הוכיח שקביעה זו מוטעית מיסודה ואהבתו לטיס היא רק אחת מהראיות לכך. לכתו של יגאל לעולם של אמת, היא אבידה למקצוע ראיית החשבון ולפירמה שבראשה הוא עמד. יחד עם זאת, הוא בנה דור המשך שיישא בגאון את המורשת שלו".
היורש: רו"ח אילן בירנפלד; "יגאל היה המנטור שלי"
בחודש ינואר הקרוב תכנן רו"ח יגאל בריטמן לפרוש מהחיים המקצועיים, ולהעביר את ניהול הפירמה לשותפיו. מותו הפתאומי הביא את הפירמה למצב שבו כבר מחר (ב') ימונה יו"ר חדש שייאלץ להיכנס לנעליו של בריטמן ולהמשיך את ניהול הגוף הענק, בלי המייסד. על אף שהפירמה טרם הכריזה על כך, היורש הטבעי של בריטמן הוא השותף-המנהל רו"ח אילן בירנפלד, אשר בריטמן עצמו הכשירו לתפקיד זה ב-20 השנה האחרונות. כך שממחר יהפוך בירנפלד ליו"ר הפירמה.
בירנפלד, נשוי ואב לשלושה, עובד בדלויט זה 22 שנה. ב-1999 התקבל כשותף, ומ-2005 - אחרי שבריטמן אימץ אותו כיד ימינו - הוא מנהל את הפירמה שצמחה בקצב מרשים בשנים האחרונות, ומעסיקה כיום יותר מ-1,000 עובדים. בירנפלד העיד על עצמו בראיון ל"גלובס" בעבר, כי הגיע כמעט במקרה למקצוע ראיית-החשבון. הוא גדל בתל-אביב של פעם, לאב מנהל בחברת חשמל ולאם בעלת עסק עצמאי לקוסמטיקה. הדבר העיקרי שהעסיק אותו כנער היה תנועת הצופים, שבה התקדם עד לתפקיד הנכבד של "מרכז צוות צעיר".
כשהתגייס לצנחנים הוא חלם על קריירה צבאית, ובעיקר חמד את כיסא הרמטכ"ל, אלא שפציעתו במלחמת לבנון גדעה את החלום. לכן, כשהשתחרר מהצבא חזר לתנועת הצופים, ואחרי ארבע שנים ומספר תפקידי ניהול, השתלב במדור תנועות הנוער של עיריית תל-אביב. אז הוא הבין כי חסרים לו כלים מקצועיים וכלכליים לניהול, ובגיל 26 נשלח ללמוד כלכלה, אך בסוף פנה לחשבונאות, שיהיה לו גם מקצוע. למשרד רוה"ח בריטמן, הצטרף במקרה בימים שהוא מנה 40 איש בלבד. בירנפלד בא לפגישה עם אחותו בבניין שבו היה המשרד. במעלית ירד איתם השותף במשרד, רו"ח מוטי בר-לבב המנוח. אחרי שלוש דקות שיחה במעלית, בר-לבב החליט שבירנפלד מגיע אליו לסטאז', וכך הוא הצטרף לצוות המשרד.
בירנפלד - שכאבו וצערו על אובדן עמיתו מורגש עליו - ספד לבריטמן בהלווייתו ובמשך היממה שקדמה להלוויה, כאשר הגיע לבית המשפחה ושוחח עם החברים שהתכנסו בבית לנחם את הרעיה קלוד והילדים. "יגאל ואני הולכים ביחד כבר 22 שנה. הוא היה המנטור שלי ברמה האישית והמקצועית במלוא מובן המילה. מורה, יועץ וחבר, ולכן ברור שהזעזוע, ההלם והאובדן עדיין לא ברורים מבחינת גודלם".
מאז היוודע האסון, בירנפלד מוצף באלפי מיילים של השתתפות בצער מהארץ ומהעולם. "המיילים הללו - מברזיל, מארגנטינה ועד שנחאי, בייג'ין, ניו-יורק ועוד - מבטאים כל אחד בדרכו ובתרבותו את התדהמה, הכאב והזעזוע, לצד חיזוקים רבים. כל אחד מהם משרטט קווים לדמותו של יגאל עם החוויות שהוא חווה ממנו. עם זאת, שלושה מושגים חוזרים על עצמם בכל המיילים: 'הוא היה גדול מהחיים', 'אדם יחיד במינו', 'שותף אמיתי לדרך'.
בירנפלד הוסיף כי בריטמן היה "אדם שהיה רואה-חשבון עם הבנה כלכלית וראש פיננסי וריאלי, אל מול המון רגישויות חברתיות של נתינה לזולת של אכפתיות מהאנשים".
כחלק מההפכים המשלימים האלה, שכולם חיו באדם אחד, "בריטמן תמיד היה גאה לומר, שהחברים שלו שהוא מאוד אוהב הם מאור-עקיבא, שכניו לקיסריה, ולא רק החברים מקיסריה".
עקב עניינים ביטחוניים ושיקולי ביטחון אמריקאיים, נמנע ממנכ"ל דלויט העולמית, בארי זלצברג, להגיע להלוויה. זלצברג שלח לבירנפלד מכתב וביקש ממנו לקרוא אותו בשמו בהלוויה. בירנפלד: "זלצברג מסיים את מכתבו במשפט שאומר: יגאל היה 'מענטש'. וזו ההגדרה הטובה ביותר לאדם שאיבדנו".