לאן נעלמו הרגשות?כמות המילים שמתארות רגשות פחתה משמעותית בספרי הפרוזה שפורסמו בשפה האנגלית במהלך 50 השנים האחרונות. כך עולה ממחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת PLOS ONE.
החוקרים ספרו את מספר המילים שמביעות רגש בתוך יותר מ-5 מיליון ספרים דיגיטליים באתר גוגל. הם הרכיבו רשימה ארוכה מאוד של מילים שמביעות רגש, אשר חולקו לשש קטגוריות עיקריות - כעס, גועל, פחד, שמחה, עצב והפתעה - כדי לראות האם ניתן לאבחן שינויים ב'רגש הספרותי' לאורך השנים.
"הופתענו לראות את עוצמת המתאם בין מצב הרוח בספרות לבין אירועים היסטוריים", אומר החוקר המוביל, ד"ר אלברטו אקרבי מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת בריסטול. "התקופה של מלחמת העולם השנייה מאופיינת בעלייה חדה בשימוש במילים עצובות וירידה בשימוש במילות שמחה", הוא אומר.
כאמור, מעבר לשינויים ברגשות עצמם, נרשמה ירידה כוללת בהבעה מפורשת של רגש בספרים. הרגש היחיד שנמצא במגמת עלייה הוא הפחד, שהפך לרגש הנפוץ ביותר בספרות בשפה האנגלית. גועל הוא הרגש אליו מתייחסים הכי מעט, והירידה בשימוש בו היא החריפה ביותר.
המסקנה המתבקשת מהמחקר הזה היא כי החברה דוברת האנגלית הפכה לקרה ומנוכרת, אולם ישנן אופציות אחרות. ייתכן כי האופנה של העשורים האחרונים היא לתאר את הרגשות בצורה יותר עקיפה, ולא באמצעות מילים מפורשות. הסבר אפשרי נוסף הוא כי הנרטיבים ה"מרגשים" יותר נותבו אל הטלוויזיה, ואילו לספרות נותר לעסוק בהבעת רגש מעודנת יותר.
המחקר מעלה ממצא מעניין נוסף: נראה כי הספרות האמריקנית והספרות הבריטית נפרדו זו מזו ברמה הסגנונית בעשורים האחרונים. הספרות הבריטית הפכה מאופקת במיוחד ואילו הספרות האמריקנית עדיין מעט רגשנית ממנה. עוד נמצא כי בספרות האמריקנית משתמשים בהרבה יותר מילות קישור - אין לכך בהכרח הסבר תרבותי, אך לדברי ארקבי זו עדות לכך שמדובר בשני סגנונות ספרותיים שהולכים ונפרדים. מעניין כי ההפרדה הגיאוגרפית בסגנונות ספרותיים, ממשיכה להתקיים ואף מתעצמת בעולם שבו מידע אמור לזרום באופן מנותק מגיאוגרפיה. הניתוק בין התרבויות החל בשנות ה-60 וה-70 - עידן ילדי הפרחים בארה"ב, ומהפכת הפאנק באנגליה.
ספר כתובות
המחקר שתואר לעיל הוא דוגמא לכך שהטכנולוגיה משפיעה גם על מדעי הרוח. השימוש ב"ביג דאטה" בשנים האחרונות הפך לכלי נפוץ במחקר הספרות והתרבות, שמוסיף ממד חדש אל מחקרי התוכן המוכרים.
פרופ' מתיו ג'וקרז מאוניברסיטת נברסקה לינקולן בארה"ב, השתמש לאחרונה במאגרי מידע של טקסטים מן המאה ה-18 וה-19, כדי למפות את ההשפעות של סופרים בשפה האנגלית מאותו העידן, האחד על השני.
ג'וקרז השווה אלפי ספרים מן התקופה באמצעות אלגוריתם שבחן את התוכן והסגנון שלהם, ובנה מפה שמראה אילו ספרים תויגו על ידי האלגוריתם כ"קרובים" ואילו כ"רחוקים".
לדבריו, אפשר לעשות המון דברים עם המפה הזו. הוא עצמו השתמש במפה כדי לבחון האם סופרים שחיו באותם אזורים ובאותן תקופות כתבו ספרים דומים. התשובה היא כן - אבל יש גם יוצאים מן הכלל. חלק מן הסופרים הכי מוערכים של תקופתם, היו דווקא שונים מאוד מסביבתם בסגנון ובתוכן ממי שקדמו להם. כך למשל, הספרים של ג'יין אוסטן, סר וולטר סקוט והרמן מלוויל, זהרו על המפה כנקודות ייחודיות, שונות מכל מה שקדם להן, אך משפיעות מאוד על העתיד.
עוד נמצא כי סמיכות של שני ספרים בזמן, ניבאה את הדמיון ביניהם יותר מאשר סמיכות גיאוגרפית. ספרים שכתבו נשים היו בדרך כלל דומים יותר זה לזה מספרים שכתבו גברים.
"אני לא מחליף כאן את חוקר הספרות", מדגיש ג'וקרז, "אני רק מציג בפניו שיטה יעילה יותר לחפור בערימת השחת".
