"החוק הראשון של השד הוא שלא מדברים על השד.. הגיע הזמן לדבר על השד העדתי" - כך מכריז העיתונאי אמנון לוי בפרומו לסדרת הטלוויזיה החדשה שלו, שעוסקת במתח שבין מזרחים ואשכנזים בישראל.
הקדימונים של לוי בערוץ 10 נראו עד אתמול כבדיחה לא מוצלחת - שהרי על "השד העדתי" או "השסע העדתי" בישראל מלהגים כאן כבר עשרות שנים: גולדה מאיר נגד הפנתרים השחורים, יהורם גאון נגד אייל גולן, איפה לא שמענו את הדיון הנושן?
הנושא הוא אפילו חלק מתוכנית לימודי האזרחות לבגרות בארץ, וכל תלמיד תיכון - בין אם הוא ממוצא אתיופי, מרוקאי או רוסי - נדרש אליו, אם ירצה בכך ואם לאו.
ואולם, פסק דין שניתן בסוף השבוע בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב מוכיח כי הדיבור המתמיד על השסע העדתי לא חיסל עדיין את תופעת הגזענות והאפליה על רקע מוצא בישראל.
בהחלטה יוצאת דופן פסקה השופטת סיגל דוידוב-מוטולה פיצויים בסך 50 אלף שקל לפרמדיק בשם מישל מלכה, שלא הצליח להתקבל לעבודה בתעשייה האווירית, לאחר שקבעה כי הסיבה לאי-קבלתו היא מוצאו המזרחי.
האיסור על אפליה בתעסוקה בשל "ארץ מוצא" מעוגן בחוק, אך החלטה דוגמת זו של דוידוב-מוטולה היא כה נדירה, מכיוון שמקרים של אפליה בתעסוקה על רקע מוצא הם כמעט בלתי אפשריים להוכחה.
אחת הסיבות לכך היא שלרוב הצעות העבודה פונים מועמדים רבים, וכאשר מועמד מזרחי לא התקבל לעבודה, גם כאשר העילה האמיתית לכך היא מוצאו - קל מאוד למעסיק להפריך זאת, בטענה כי הוא לא קיבל לעבודה גם מועמדים ממוצא אשכנזי.
קושי נוסף הוא בעצם הגדרת אוכלוסיית "המזרחים" כקבוצה נפרדת, שאכן זקוקה להגנה, עקב הדמיון בין סוגי האוכלוסיות השונות על בסיס עדתי. זאת להבדיל מקבוצות אחרות, דוגמת נשים או ערבים, שקל לזהותן ואין כמעט מחלוקת שהן מופלות ביחס לאוכלוסיות אחרות.
בנוסף, כאשר מעסיק לא רוצה לקבל לעבודה פלוני בשל מוצאו, אין לו בעיה להסתיר את האפליה ולנמק את אי-הקבלה לעבודה בסיבות שונות ומשונות, ענייניות לכאורה.
"מי זה הערס הזה"
למעשה, זה בדיוק מה שניסו אנשי התעשייה האווירית לעשות במקרה של מלכה. ראש תחום רפואה דחופה בתע"א, רוני בראון, שהיה אחראי על גיוס לעבודה של הפרמדיקים, טען בבית הדין כי הוא לא קיבל את מלכה לעבודה רק בגלל שקיבל עליו חוות-דעת שלילית מעובד אחר. ואולם, טענתו לא גובתה בראיות, והיא נדחתה על-ידי השופטת.
פסק הדין הנדיר התקבל לבסוף בזכות שתי התרחשויות בלתי שגרתיות שאירעו במקרה זה. האחת, עקשנותו הנדירה של מלכה, שסירב להשלים עם אי זימונו לראיון ו"עשה תרגיל" לתע"א, שהביא לחשיפת האפליה - הוא שלח את קורות-חייו תחת שם בדוי, בעל גוון אשכנזי - ואז, הפלא ופלא, הוא זומן לראיון עבודה מיידית.
הסיבה השנייה היא שבראון, נציג המעסיק, לא דאג להסתיר את נטייתו הגזענית, וכששמע ששמו האמיתי של המועמד הוא "מישל מלכה", הוא פלט מפיו את המשפט: "מי זה הערס הזה?".
בנקודה זו נדרשה השופטת לדיון כמעט אקדמי, וצבעוני למדי, באשר לשאלה האם הביטוי "ערס" מיוחס לאנשים ממוצא מזרחי דווקא. "נראה כי 'ערס' היא מילת גנאי המקושרת להתנהגות וולגרית ומזוהה יותר - גם אם לא רק - עם זהות מזרחית סטריאוטיפית", פסקה השופטת, שציטטה ממחקרים שמראים כי לאשכנזים יש סיכוי גדול יותר ב-34% להתקבל לראיון עבודה מאשר למזרחים.
כעת נותר לראות האם פסק הדין החריג יהפוך לסנונית ראשונה, שמבשרת את "האביב המזרחי" בקבלה לעבודה או לאירוע חריג שאינו מבשר שינוי.