1. המועדון המפואר שניצח במילניום הנוכחי את מילאן, פארמה, צ'לסי, ריינג'רס, סלטיק, פ.ס.ז', המבורג ובנפיקה - עושה במכנסיים ומודח מאירופה כבר באוגוסט. מעבר לנורת האזהרה המקצועית שמהבהבת על הנציגה הישראלית הבכירה במפעלים האירופיים (אם להאמין כמובן לדירוגים של אופ"א), פתאום בליל יום חמישי, בשעות שלאחר המשחק, החל שוב מסע ההלחצות הקבוע בשנים האחרונות סביב נושא אחד שמסרב להרפות: חשבון הבנק של הפועל ת"א.
זה ההבדל הגדול בין מכבי חיפה ומכבי ת"א, שעבורן הדחה מאירופה לא מוגדרת ולא הוגדרה כטרגדיה כלכלית - לבין מודל הבעלות הבעייתי שהפועל בנתה. גורמים במועדון, חלקם כאלו ששמו בו כסף, כבר התחילו לשאול איך מעבירים את הקבוצה בבקרה התקציבית והאם שחקן או שניים יאלצו להימכר כדי לפתוח את העונה. מי שטרח לפזר את הערפל הוא עידו חג'ג', 5% מהבעלות המועדון, שהיה מהמהנדסים העיקריים של עסקת השנור הגדולה הקיץ, במסגרתה גויסו כספים מכל חור כדי להחזיר את איתי שכטר. חג'ג' טוען ש"הכסף על אירופה היה אמור להיות הבונוס שלנו. נדע להסתדר בלי הכסף הזה ולא נשחרר אף שחקן". אסטרטגית, זה צעד נכון: הדבר האחרון שהנהלת הפועל היתה צריכה עכשיו זה לבחון את התגובה של 8,000 רוכשי המנויים היקרים ביותר בליגת העל למכירת עומר דמארי למכבי חיפה, אחרי הפסד אחד באירופה.
גם אם אוהדי הפועל ירצו להאמין לצפירת ההרגעה שפיזר יזם הנדל"ן (אגב, איפה חיים רמון?), אי אפשר להתעלם מהעובדה ששוב המועדון הזה לא מצליח לשדר תחושה שיש לו גב כלכלי חזק מאחוריו. פעם זה היה סמי סגול ושות'. אחר כך מוני הראל ושות' (למשל, השותף אלי טביב). היום זה חיים רמון ושות': מושיק תאומים, מני וייצמן, עמותת האוהדים, סיימון כץ, בכור צבאן, מאיר תושב, שרון ויצחק ניסנוב - ועידו חג'ג' אחד, שנכון לעכשיו, הוא וכל 5 האחוזים שלו מסתמנים כמצילים הרשמיים של המועדון לעונת 2013/14.
הרבה משקיעים, מלווים, תורמים ותורמי משנה מתחזקים כעת את הקואופרטיב הזה שנקרא הפועל ת"א. אבל האם כל אלו מסוגלים להתחבר ליחידה אחת חזקה, שתצליח להחזיק מעמד שנה אחת רצופה בלי שכל הזמן ירחפו מעליה אסונות פיננסיים, בלי שהעניין בכלל יעלה לסדר היום ויחלחל יחד איתו פאניקה לתוך המערכת? במערכת שאינה בפאניקה, הפסד הכנסות של 10 מיליון שקל מאירופה (מהן נשאר סכום הרבה יותר נמוך אחרי קיזוז הוצאות של בונוסים לשחקנים ומסעות ברחבי היבשת) כלל לא אמור להיות נושא שדנים בו. בהפועל יכולים רק לקנא ברוגע והשקט בהם התקבלו במכבי ת"א בשבוע שעבר הפסד של 50 מיליון שקל פוטנציאליים.
2. גם רן בן שמעון לא חלם שעוד טרם נבעטה בעיטת הפתיחה לליגת העל, כבר תצמח לו חתיכת גיבנת עם הדחה מאירופה. את האליפות הסנסציונית עם קרית שמונה אף אחד לא יוכל לגזול ממנו לעולם, אבל זולת ההישג הפנומנאלי הזה, הרקורד שלו כמאמן בוגרים רחוק מלהיות מרהיב. רק העונה הוא חזר לאמן בקבוצה גדולה, לראשונה מזה חמש שנים. הפעם הקודמת שלו בקבוצה גדולה, למי ששכח, נגמרה בפיטורים אחרי שמונה מחזורי ליגה במכבי ת"א. השפשוף בהפועל, קבוצה שזכוכית המגדלת כל הזמן עליה ואין בה את הפסטורליה המוריקה ונטולת האוהדים והתקשורת של הצפון, הוא הצ'אנס השני שלו בבמה הגדולה. אם גם עכשיו זה לא יעבוד, מי יודע כמה שנים יעברו עד שיגיע הצ'אנס השלישי.
רב"ש קיבל תנאי עבודה כמעט סנסציוניים במונחים של הפועל ת"א, שהגיעה בשש מתוך שבע השנים האחרונות לשלבי הבתים באירופה, וברוב הפעמים עשתה זאת אחרי הכנות הרבה פחות מסודרות מעכשיו: 12 שחקני רכש חדשים נחתו הקיץ בוולפסון, שמונה מהם התלבשו ישירות על ההרכב של בן שמעון - וכל זה עוד לפני שהקבוצה הספיקה לצאת למחנה האימונים.
רב"ש חתם בהפועל בתור איש המקצוע הכי נחשק בישראל. חצי שנה לפני שהצטרף לאדומים, הוא עדיין ניהל מו"מ אינטנסיבי עם מכבי חיפה על הזכות להחליף את ראובן עטר. בלי ההתעקשות של לרנקה הקפריסאית להשאיר אותו, עד לרגע זה לא היינו נחשפים לכשרון האימון העצום של אריק בנאדו. בלרנקה, אגב, אולי התחרטו לבסוף על העקשנות שלהם, אחרי שפספסו את הכרטיס לאירופה במחזור האחרון.
כזה הוא שוק המאמנים: חד, מהיר, לא לוקח שבויים. בנאדו עשוי לקבל בומבה חזקה אם לא ירוץ השנה לאליפות בחיפה. רוני לוי, אחד שלקח בחיפה שלוש אליפויות, הגיע לשמינית גמר גביע אופ"א ועבד כמה שנים טובות בחו"ל, מוצא את עצמו העונה ללא קבוצה, אחרי שברוב השנה הקודמת הוליך את הליגה הקפריסאית עם אנורתוזיס. המשך הפישולים בהפועל (ומקום שלישי בליגה זה פישול, כי בשביל זה מספיק גם פרדי דוד) - ורב"ש עשוי למצוא את עצמו מחליף זיכרונות עם רוני לוי על מעלליהם המשותפים בשנה שעברה באי השכן.