עם כל הערכתי הרבה לשר האוצר יאיר לפיד, אני סבור כי הצעתו לתיקון חוק הדיור הציבורי, היא לא תצלח. הצעה זו עלולה לחסל את מאגר הדירות בדיור הציבורי, תפגע בזכאים לדיור ולא תאפשר לאוכלוסיות החלשות בישראל קורת-גג וחיים של כבוד. כמו כן, הסיוע שהוא מבקש לתת בשכר דירה לזכאים עלול לגרום להשלכות שליליות על השוק כולו, להביא לעלייה במחירי השכירות בכל הארץ ולהכביד את נטל ההוצאה לדיור על משפחות קשות-יום ועל מעמד הביניים.
אין זה סוד שמלאי הדיור הציבורי הולך ואוזל. כיום יש רק 66,000 דירות, בערים המרכזיות זמן ההמתנה הממוצע לקבלת דירה מגיע עד 6 שנים ורשימת ההמתנה הולכת ומתארכת.
חוק הדיור הציבורי נועד להבטיח צדק היסטורי על-ידי מכירת הדירות בהנחה לבעליהן, בצד ניצול הסכומים המשולמים למדינה לטובת בנייה חדשה והרחבת המלאי. אלא שהזכות לדיור ציבורי הפכה כבר מזמן לריקה מתוכן.
משנת 1980 אין בנייה של דירות ציבוריות חדשות, ואילו דירות ישנות נשחקו ונהרסו במשך השנים. במקביל, המשיכה המדינה (עד לאחרונה) למכור חלק ממלאי הדירות דבר שהפחית ממלאי הדירות המצומצם ממילא. אמנם הממשלה הכניסה לקופתה 3 מיליארד שקל ממכירת הדירות הללו אולם הסכום לא נוצל להרחבת מאגר הדיור הציבורי ולשיפורו.
בנוסף לכך, חברות הדיור הציבורי מזלזלות בזכויות הדייר. הן אינן מקיימות תור הולם לקבלת דיור, אינן מבטיחות לדייר מבנה הולם ואינן מסייעות לו בתיקון ליקויים במבנה. חלק מהחברות המשכנות נתונות בתהליכי הפרטה, דבר המחמיר את ניגוד העניינים בין חובתן להבטיח שירות הולם לאזרח, לבין אינטרסים כלכליים שלהם הן מחויבות.
והנה, השבוע טרפדה ועדת השרים לחקיקה את התיקון לחוק הדיור של שר האוצר לפיו, חלק מהכנסות המדינה ממכירת הדיור הציבורי יועברו לסיוע בשכר דירה לזכאים, במקום לרכישת דירות לחידוש המלאי. ההצעה תובא בקרוב למליאת הממשלה והיא עלולה לפגוע באופן דרמטי בזכאי הדיור הציבורי.
ממשלת ישראל מחויבת מוסרית וחברתית לחזור ולהשקיע בדיור הציבורי, הן בהגדלת המלאי ובחידושו והן בתחזוקת המלאי הקיים ושיפורו. ראשית, על הממשלה להקצות משאבים להשבת מערך הדיור הציבורי לגודלו בעבר, באמצעות בנייה או רכישה של 40 אלף דירות במשך חמש השנים הבאות ולחילופין על-ידי הקצאת 5% מכל הבנייה בכל שנה לדיור הציבורי. שנית, על הממשלה להבטיח את השיפוץ, התחזוקה והשיקום של דירות כמו גם את ההכנה מחדש של דירות מתפנות ואת אכלוסן המזורז.
בו זמנית, מחובת המדינה לקיים מלאי הולם של דירות המותאמות לצרכי הדיירים הכולל אנשים עם מוגבלויות. אם במהלך המתנה לדיור ציבורי, יידרשו זכאי הדיור לסיוע ריאלי בשכר דירה, המדינה תאפשר להם דיור הולם באזור מגוריהם.
הסיוע בשכר הדירה יהווה פתרון מעבר בלבד ואינו בכוחו להחליף את חובתה של המדינה למתן דיור ציבורי לזכאים לטווח ארוך. שלישית, יש לבחון מחדש את ההסכמים בין המדינה לחברות הדיור הציבורי, וליזום פיילוט לניהול הדיור הציבורי על-ידי הרשויות המקומיות כפי שמקובל בצרפת וממדינות אירופה. בשל הפרטת החברות המשכנות והשיקולים הכלכליים אליהן הן מחויבות, יוכלו דווקא הרשויות המקומיות להקפיד טוב יותר על הענקת דיור לזכאים ולדאוג לתמהיל חברתי מותאם ליישוב.
* הכותב הוא יו"ר המרכז לשלטון מקומי וראש עיריית מעלות-תרשיחא.