המדינה מרוויחה עשרות מיליוני שקלים בשנה על חשבון הציבור שלא כדין, באמצעות גביית יתר של אגרות בבתי המשפט לענייני משפחה - כך נטען בבקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה השבוע לבית המשפט המחוזי מרכז נגד הנהלת בתי המשפט ומשרד המשפטים.
בבקשה נטען כי האגרות הנגבות בבתי המשפט למשפחה עבור ניהול הליכים משפטיים גבוהות במאות אחוזים מאלה הנגבות בבתי הדין הרבניים עבור ניהול הליכים זהים. בבקשה מצוין כי סכום האגרה הנגבית בכל הליך מגיע למאות ואלפי שקלים.
התובעת, שלומית סלם, טוענת, באמצעות עורכי הדין יחזקאל סיבק וגלי עציון, כי מדובר באפליה בלתי חוקית, פער בלתי סביר באופן קיצוני ופגיעה בשוויון, שהמדינה חייבת לתקנם.
למרות זאת, לדבריה, המדינה ממשיכה "לגרור רגליים" וממשיכה לגבות מאות ואלפי שקלים יותר בכל פעם עבור שירות, שאמור להיות בעלות זהה.
התוצאה, כך נטען, הינה רווח בלתי חוקי של עשרות מיליוני שקלים למדינה על חשבון הציבור. להערכת התובעת, רק בשנתיים האחרונות גבתה המדינה שלא כדין למעלה מ-36 מיליון שקל.
התובעת, הנמצאת בהליכי גירושים, טוענת כי נאלצה לשלם אגרות גבוהות במאות אחוזים, מהאגרות שהייתה נדרשת לשלם בבית הדין הרבני.
במסגרת הליך גירושים בין בני זוג, נטען בבקשה, מוגשות בדרך-כלל מספר תביעות. "הסט הנפוץ" ביותר כולל 3 תביעות לפחות: תביעה למשמורת ילדים; תביעה למזונות ילדים (לעיתים מזונות אישה); ותביעה רכושית (בדרך-כלל תביעה לאיזון משאבים על-פי חוק יחסי ממון או תביעה לפירוק השיתוף בדירת המגורים).
לפי החישוב שערכה התובעת, קיים פער של למעלה מ-3,000 שקל - המהווים כ-557% - בגובה האגרות בין בית משפט למשפחה לבית דין רבני.
כך, למשל, אגרה בגין אישור הסכם גירושים בבית משפט לענייני משפחה מגיעה לכפי שנים מאגרה מקבילה בבית דין רבני; בתביעה בענייני רכוש הפער אף קיצוני הרבה יותר - 2,853 שקל לתביעה בבית המשפט למשפחה, לעומת 342 שקל בבית הדין הרבני; כך גם משולמת אגרה של 476 שקל לתביעת משמורת בבית המשפט למשפחה, לעומת 247 שקל בלבד בבית הדין הרבני; ובתביעת מזונות משולם סך של 235 שקל בבית המשפט לענייני משפחה, לעומת אפס שקלים בבית הדין הרבני.
אין כל סיבה נראית לעין, נטען בבקשה, בגינה ייאלץ בעל דין המגיש תביעתו בבית המשפט לענייני משפחה לשלם אגרה היקרה במאות ואלפי שקלים מזו שהיה משלם, אילו היה מגיש את תביעתו בבית הדין הרבני.
עוד נטען בבקשה כי בנובמבר 2006 כבר הוגשה עתירה בעניין, שבעקבותיה הוקם במשרד המשפטים צוות לבחינת הנושא. ביוני 2009 קבע הצוות כי אין הצדקה לפער בין האגרות בערכאות השונות, כי מדובר בפגיעה בשוויון, וכי יש להשוות ולהפחית את האגרות בבתי המשפט למשפחה. ואולם, נטען בבקשה, למרות שחלפו 4 שנים ממועד פרסום המלצות הצוות, טרם תוקן המצב.
"מדובר במצב הגורם עוול לציבור גדול של מתדיינים ודווקא בנושא כה עדין, מורכב ורגיש כדיני משפחה", נטען.
לדברי התובעת, "גרירת הרגליים" של המדינה והימנעותה מלתקן את גובה האגרות, למרות שמדובר בחוסר סבירות קיצוני, מכניסה לקופתה ממון רב ומהווה עשיית עושר ולא במשפט על גב הציבור.
התובעת מציינת כי פניותיה בנושא להנהלת בתי המשפט ולמשרד המשפטים נענו בתשובות מתחמקות, כשמשרד המשפטים שלח אותה להנהלה; וזו מצדה שלחה אותה למשרד האוצר.
