הכלל הידוע והבלתי כתוב של כלכלת השוק החופשי קובע כי העשירים בהכרח יהפכו לעשירים יותר, והעניים לעניים יותר. בבריטניה למשל פרסם לפני חודשיים מס ההכנסה של הוד מלכותה (HMRC) נתונים משנת המס האחרונה, 2012, לפיהם כמות המשתכרים מיליון ליש"ט ומעלה, כמעט והוכפלה בתוך שנתיים, והסתכמה ב-18 אלף תושבים. זאת דווקא בשנתיים קשות ביותר לכלכלה המקומית במהלכן ההכנסה הפנויה של רוב תושבי הממלכה הצטמקה.
גם בכדורגל, מסתבר, כללי השוק החופשי תקפים לחלוטין. ראו למשל את הסכמי זכויות השידור של הפרמיירליג האנגלית: החל מהעונה הקרובה, שיוצאת ביום שבת לדרך, הם ירשמו את שיא כל הזמנים שלהם, ויכניסו לליגה כ-5.5 מיליארד ליש"ט במהלך שלוש השנים הבאות, עלייה של כ-57% ביחס לשלוש השנים החולפות. נזכיר כי הפרמיירליג, אפילו אם לא היתה מוסיפה עוד פני אחד שחוק להכנסות שלה מהסכמי הזכויות החדשים - היתה ממשיכה כך או כך להיות הליגה העשירה והמכניסה ביותר בכדורגל העולמי מחוזי טלוויזיה בפער גדול (הסרייה A האיטלקית במקום השני, עם כ-850 מיליון ליש"ט לעונה).
כמובן שכל זה לא נוצר יש מאין. הפרמיירליג מרוויחה ביושר את האמון של זכייני השידור, שממשיכים להשיג רייטינג מרשים בזכות המוצר המרתק שהיא מספקת להם. רק השבוע התבשרנו כי ענקית התקשורת בריטיש טלקום (BT), שחקנית חדשה בשוק שידורי הספורט בבריטניה, שרכשה לשידור 38 משחקים בעונה מהפרמיירליג, רובם משחקים משניים (אף אחד מהם לא כולל התמודדות ישירה בין הקבוצות הגדולות) - גייסה התחברות של יותר ממיליון בתי אב (!) ברחבי הממלכה, שלושה חודשים בלבד לאחר שפתחה את ההרשמה לערוצי הספורט החדשים שלה, ועוד לפני שבעיטת הפתיחה לפרמיירליג בכלל נבעטה. BT, כך מעריכים מומחי מדיה באנגליה, עשויה בשל ערוצי הספורט החדשים ושירותי האינטרנט והטלפוניה המתקדמים שלה, לתקוע מקלות רציניים בגלגלי אימפריית Sky של רופרט מרדוק, שממשיכה להחזיק במרבית זכויות השידור של הפרמיירליג בבריטניה.
גם גלובלית, זכייני השידור ממשיכים לקבל תוצרת מהפרמיירליג ומחזירים לה בריבית דריבית: לפי מנכ"ל הליגה, ריצ'ארד סקאדמור, החל מהעונה הקרובה היא תשודר למספר שיא של 212 מדינות וטריטוריות שונות ברחבי העולם; 45% מתוך תזרים ההכנסות הכולל של זכויות השידור, כ-2.5 מיליארד ליש"ט, יגיע מערוצים ותחנות טלוויזיה שמעבר לים.
***
לא רק זכייני הטלוויזיה מאמינים בפרמיירליג. האגדה האורבנית הידועה מספרת אמנם כי ליגת הכדורגל הכי פופולרית בעולם מבחינת כמויות הקהל שמגיע למגרשים היא הבונדסליגה הגרמנית, בשל העובדה שממוצע הצופים שם עומד על 42 אלף למשחק, ובאנגליה על 35 אלף בלבד; רק שהסטטיסטיקה הזאת קצת מעוותת את המציאות, משתי סיבות: א' - בליגה הגרמנית מתקיימים פחות משחקים (306 מדי שנה, לעומת 380 באנגליה); ב' - מחירי הכרטיסים באנגליה גבוהים יותר מאשר אלו שבגרמניה בעשרות ולעיתים במאות אחוזים, והם ממשיכים לעלות. ועדיין, יש מי שמוכן לשלם עליהם.
גם בעונת 2013/14 הפרמיירליג תמשיך להקפיץ למעלה את מחירי המנויים שלה (יתייקרו בממוצע ב-2.3% לעומת 2012/13). והמנויים האלו ימשיכו להיות היקרים ביותר בעולם: המחיר הממוצע של המנויים הכי זולים בקרב 20 קבוצות הליגה יעמוד על 503.8 ליש"ט. המנוי הכי זול בפרמיירליג, 325 ליש"ט למקום הכי גרוע שיש באצטדיון "וילה פארק" של אסטון וילה, יקר כמעט פי חמישה מהמנוי הכי זול בבונדסליגה (ל"אליאנץ ארנה" של באיירן מינכן, אלופת אירופה, שעולה כ-69 ליש"ט).
למרות הפערים המשמעותיים האלו מליגות איכותיות אחרות ביבשת, האוהדים ימשיכו להציף את מגרשי הפרמיירליג בתפוסה של 90%-95% ולהגדיל עוד קצת את הכנסות המועדונים שלהם: 15 מ-20 הקבוצות שישחקו העונה בליגה כבר דיווחו על סולד-אאוט של המנויים.
הצופים בבית, הצופים בטלוויזיה, כולם מאמינים במוצר של הפרמיירליג - וגם המפרסמים מתיישרים עם הקו הזה. ארסנל, לדוגמה, חתמה לפני כשלושה חודשים על הסכם חסות הלבשה (שיקבל תוקף החל מ-2014/15) עם פומה, בסך 30 מיליון ליש"ט בעונה - היקר ביותר בכדורגל העולמי (ריאל מדריד חתומה עם אדידס על הסכם עד שנת 2020 בשווי 28.5 מיליון ליש"ט לעונה). מנצ'סטר יונייטד, שסגורה עם נייקי עד 2015 תמורת 23.5 מיליון ליש"ט לשנה, צפויה בקרוב להאריך את החוזה עם החברה האמריקאית תמורת סכום שינפץ אפילו את השיא של ארסנל.
***
העושר הנוסף שיזרום לפרמיירליג מכל כיוון יבוא לידי ביטוי מיידי כבר בעונה הקרובה בחשבונות הבנק של המועדונים. לפחות בכל הקשור להכנסות מטלוויזיה, המספרים ברורים: אם בעונה החולפת, המכניסה הגדולה ביותר מכספי הטלוויזיה היתה האלופה מנצ'סטר יונייטד, שקיבלה מפרמטר זה 60.8 מיליון ליש"ט - הרי שבעונה הקרובה, האלופה המיועדת תוכל לצפות לסכום מדהים שיתקרב ל-100 מיליון ליש"ט. הקבוצה שתרד ליגה העונה תקבל סביב 63 מיליון ליש"ט, שזה, כאמור, יותר ממה שקיבלה האלופה הנוכחית. אין הגדרה יותר טובה למילה בוננזה.
הבעיה היחידה עם הפרמיירליג היא שעליית ההכנסות אצלה, שהיא לא משהו חדש אלא מגמה שנמשכת פחות או יותר שני עשורים רצופים - לא הצליחה אף פעם לשנות את ההתנהלות הפזרנית של המועדונים. על-אף העובדה שסקר שערכה פירמת רואי החשבון BDO בקרב מנהלי הכספים של הפרמיירליג, מצא כי 83% סבורים שהמצב הכלכלי של קבוצתם "בריא מאוד" - הרי שגם ההוצאות עולות בצורה מטאורית ביחד עם ההכנסות. ולפיכך, ההפסדים נערמים בחבילות: בשתי העונות 2010/11 ו-2011/12, המינוס המצטבר של המועדונים עמד על 566 מיליון ליש"ט, למרות מחזור שיא של 4.7 מיליארד ליש"ט. ב-2011/12 רק מחצית מהקבוצות רשמו רווח נקי, כשאצל 60% מתוכן הרווח עמד על פחות מ-10 מיליון ליש"ט.
לכן, בפרמיירליג לא מסתנוורים מכל הכספים החדשים שנכנסים. להיפך: הנהלת הליגה רוצה לנצל את ההזדמנות שנוצרה עם הסכמי הטלוויזיה החדשים על מנת לרסן את הקבוצות, ולהכריח אותן לחיות לפי רמת ההכנסות שלהן. מוקדם יותר השנה, נקבעו לראשונה מגבלות כלכליות למועדונים: החל מהעונה, כל מועדון יוכל לרשום הפסדים מקסימליים של 105 מיליון ליש"ט בסך הכל במהלך שלוש שנים, בתנאי שהסכום יכוסה במלואו על-ידי בעלי המועדונים, או משקיעים כאלו ואחרים. כמו כן, יוטלו הגבלות על העלאות השכר השנתיות במועדונים. העונש הצפוי למי שיחרוג מהתקנות מאיים במיוחד: הפחתת נקודות ליגה.
לפחות נכון להיום, קצת יותר משבועיים לפני סגירת חלון ההעברות, עושה רושם שהמגבלות החדשות עושות משהו, בקטנה, לליגה האנגלית: ההוצאות על רכש עד כה מסתכמות בכ-400 מיליון ליש"ט, בעוד החלון המקביל בקיץ שעבר נסגר עם 554 מיליון ליש"ט. ייתכן כי עד טריקת החלון, הפער הזה יימחק.
בכל אופן, הפרמיירליג, כמדי כל קיץ, מוציאה יותר מכל ליגה אחרת (בסרייה A האיטלקית השקיעו עד כה כ-300 מיליון ליש"ט ברכישת שחקנים חדשים, בליגה הצרפתית כ-290 מיליון). כי העשירים, כבר אמרנו, לעולם לא ישאירו למישהו אחר את נתח הבשר שלהם.