משפחה בעלת הכנסה בינונית בארה"ב תוציא בממוצע 241,080 דולר על פני 18 שנים כדי לגדל ילד שנולד ב-2012 - עלייה של 2.6% לעומת 2011, שהיא גם גבוהה יותר מהאינפלציה הכוללת. כך עולה מדוח ממשלתי.
סעיף ההוצאה הגדול ביותר הוא הדיור, שמהווה 30% מההוצאות, על פי הדוח השנתי שפרסם אתמול (ד') משרד החקלאות של ארה"ב. סעיף ההוצאה השני בגודלו במשקי בית אמידים הוא הטיפול בילדים, בעוד שמשקי בית בעלי הכנסה נמוכה יותר הוציאו על מזון שיעור גבוה יותר מסך ההוצאה על גידול ילדים. בכל קטגוריות ההכנסה היה סעיף התחבורה ההוצאה השלישית בגודלה. עלויות הבריאות נגסו נתח משמעותי מתקציביהם של כל משקי הבית. הדוח מראה גם שמשפחות עשירות מוציאות סכום גדול פי שלושה על בידור וחומרי קריאה בהשוואה למשפחות עניות יותר. דו"ח משרד החקלאות אינו כולל מימון לימודי השכלה גבוהה לילדים.
"עלות גידול הילדים מאמירה ככל שהכנסת המשפחה עולה, מכיוון שלמשפחות יש יותר משאבים", אמר קווין קונקנון, תת-השר לענייני מזון, תזונה ושירותים לצרכן במשרד החקלאות של ארה"ב. "הלחצים והאתגרים מחריפים ככל שלמשפחה יש פחות גישה למשאבים".
הדוח, המתפרסם מאז 1960, עוקב אחר שבע קטגוריות של הוצאות כגון דיור, תחבורה וביגוד, והוא משמש בתי משפט וגופים ממשלתיים לאומדן דמי מזונות, לדברי משרד החקלאות.
משפחה טיפוסית עם שני הורים והכנסה בינונית הוציאה בממוצע על כל ילד 12,600-14,700 ב-2012. משפחה שהכנסתה נמוכה מ-60,640 דולר בשנה הוציאה 173,490 דולר ב-2012, בעוד שהורים שמרוויחים יותר מ-105 אלף דולר הוציאו 399,780 דולר על פי הדוח. בתיאום האינפלציה החזויה, יעלה גידול ילד למשפחה מהמעמד הבינוני 301,970 דולר, לדברי משרד החקלאות.
ההוצאה השנייה בגודלה של משקי בית בעלי הכנסה גבוהה ובינונית הייתה על טיפול בילדים ועל חינוך, ואחרי סעיף זה בא סעיף המזון. במשקי הבית העניים היה סעיף המזון ההוצאה הגדולה ביותר, ומספר גדל והולך של משפחות מטפלות בילדיהן בביתן, על פי הדוח.
העלות הגבוהה של שירותי טיפול בילדים אינה מאפשרת לחלק מהמשפחות לשלוח את ילדיהן למעונות יום, לדברי מישל מקרידי, יועצת מדיניות בכירה בארגון Child Care Aware of America, הפועל לקידום סיוע ממשלתי למשקי בית עניים. משפחות אלה משתמשות במעונות יום לא-מפוקחים ונעזרות בקרובי משפחה לטיפול בילדים, ובמקרים מסוימים מוותרים הורים על מקום עבודתם כדי לגדל את הילדים, לדברי מקרידי. "ההורים עושים את החישובים, ואז או שהם נשארים בבית או שהם מוסרים את הילדים לטיפול אצל גורמים לא-מפוקחים", הוסיפה מקרידי.