"למרות הזעם הציבורי המיידי, מדובר בצעד שמחויב היה לקרות, אפילו עוד קודם, בהינתן מודל הפנסיה הצוברת שקיים בישראל מאז 1995", כך אומר ד"ר זאב רותם, יועץ אסטרטגיה מוביל בתחום הביטוח והחיסכון, שבין היתר ייעץ בעבר לאגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר ולחברות בתחומי הביטוח, הפנסיה וההשקעות.
רותם מתייחס בדבריו להודעת אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר, שהוא בוחן את הנחות התשואה במקדמי המרה לקצבה, באופן שצפוי להוביל להקטנת קצבת הזקנה שהכסף הפנסיוני של החוסכים בקרנות הפנסיה החדשות יכולים לקנות עם יציאתם לגמלאות.
לדברי רותם, "המהלך הנוכחי של האוצר מוצדק ואין מנוס ממנו. התשואה הצפויה על כספי החוסכים נמוכה מ-4% ולכן חייבים לקחת הנחות ריאליות, כי אחרת צודק האוצר באמרו שהחוסכים הפעילים היום (הצעירים) מסבסדים את החוסכים שיצאו כבר לפנסיה ויוצאים היום (הוותיקים). אבל", מדגיש ד"ר רותם, "הבעיה היא לא המהלך הנקודתי, אלא המערכת הפנסיונית הכללית במדינה".
לדברי רותם, "בתור יועץ אסטרטגי עם הרבה שנות ניסיון, אני מכיר את המצב שבו חברה או מדינה לוקחת כיוון אסטרטגי מסוים ומרגע זה היא שבויה במהלך. בכל רגע מסוים מתקבלות ההחלטות הנכונות לאותה נקודת זמן, אבל בתמונה הכוללת חלה הידרדרות, כי הכיוון שנבחר הינו שגוי. זה המצב כיום עם המערכת הפנסיונית בישראל".
- מהם הכשלים המרכזיים לדעתך במערכת הפנסיונית בישראל?
"המערכת סובלת מכשלים מהותיים שגם גורמים לכך שלחוסכים לא תהיה פנסיה מספקת וגם פוגעים בכלכלת המדינה וכתוצאה, גם באזרחים. אם מחפשים גורם אחד מרכזי במשק שמשפיע על החולשה של הכלכלה, על העדר הצמיחה, על העדר מקומות עבודה איכותיים ועל הפערים בין האזרחים - הוא הכיוון השגוי של המערכת הפנסיונית.
"הצד החיובי של התמונה המתסכלת הזו, הינו שאם יהיה שינוי כוון אסטרטגי בתחום החיסכון הפנסיוני, הוא יכול לשנות את פני הכלכלה והמשק"
"עד אמצע שנות התשעים המדינה דאגה לפנסיה של האזרחים דרך פנסיה תקציבית או אבטחת תשואה לקרנות הפנסיה (הממשלה הייתה מנפיקה אג"ח מיועדות בריבית קבועה לקרנות הפנסיה ומשתמשת בכסף להשקעות בתשתיות, בתעשייה ובשירותים חברתיים). מאז, המדינה השאירה את ההגנות רק על החוסכים הוותיקים ואילו את הצעירים העבירה למערכת הפרטית של פנסיה צוברת".
- כיצד כשלים אלה באים לידי ביטוי?
"חצי מהאוכלוסייה מוגן ומובטח בפנסיה תקציבית או בקרנות הוותיקות וחצי חשוף לגמרי בלי כל הגנה. גם הפעם השינוי המוצדק שהאוצר בוחן, יפגע רק בחוסכים בקרנות החדשות ולא נוגע לאלו שזכאים לפנסיה תקציבית או נמצאים בקרנות הוותיקות. הדור הצעיר שלנו, שגם סובל מחוסר יכולת לרכוש דירה ומסיכוי נמוך למצוא מקום עבודה קבוע בשכר הוגן, יסבול בעתיד גם מהעדר פנסיה מספקת".
"במרכיבים שקובעים בסופו של דבר את רמת הפנסיה - שהם השכר הריאלי במשק, משך תקופת החיסכון, היקף ההפרשות לחיסכון, דמי הניהול ומבנה ההשקעות - למרבית החוסכים אין סיכוי לזכות בפנסיה מספקת לחיים נאותים. לדוגמה, חוסך שמתחיל בגיל 30 בשכר החציוני במשק שהינו 6,500 שקל והשכר הריאלי שלו עולה ב-2% לשנה, יגיע בגיל 67 לשכר של כ-13,500 שקל שממנו יקבל בהנחות התשואה החדשות של האוצר (2% נטו) גמלה חודשית בשיעור תחלופה של פחות מ-40% בגובה של כ-5,000 שקל".
אגב, לדבריו של רותם יש עוד כשל בשוק הפנסיוני הנוכחי והוא נוגע לאופן השימוש בכספי החיסכון לטווח ארוך של הציבור. "כספי החיסכון הפנסיוני, מהווים בכל העולם את המאגר והמקור להשקעות בתשתיות, בדיור, ובתעשייה - שהן נותנות בסיס לתעסוקה. בישראל, כספים אלה אינם תומכים כלל במשק. כיום, המפקח על הביטוח כפה על הקרנות מערכת כללים ותמריצים שמובילה אותם להשקעות עם סיכון גדול (כמו עשרות המיליארדים שנתנו לטייקונים וחלקם עובר כיום תספורת) ולפיזור גדול בעולם. הכלכלה הישראלית משוועת להשקעות ואלה אינן מגיעות", הוא אומר.
- כיצד ניתן לשפר את מצב החוסכים בפנסיה הצוברת?
"ראשית יש להגדיל את משך תקופת החיסכון על ידי העלאת גיל הפרישה ואת היקף ההפרשות לפנסיה. למשל, נפגשתי לאחרונה עם ראש היחידה הכלכלית במשרד ראש הממשלה של צ'כיה והוא סיפר לי שהם עשו שינוי דרמטי בחיסכון הפנסיוני: הם העלו את גיל הפרישה בהדרגה והגדילו את ההפרשות ל-25%. העלאת גיל הפרישה מתחילה משנת 2028 שאז ילידי שנת 2010,שבה עשו את השינוי יגיעו לגיל העבודה, ועל כל 7 שנים תהיה דחייה של שנה בגיל הפרישה, כך שתוך 56 שנה יעלו מגיל 65 לגיל 73".
- אבל דחיית גיל הפרישה כמוה כקיצוץ בקצבה של החוסך, שיידרש להמתין שנים רבות יותר לזכאות לקצבה שהוא חסך עבורה יותר שנים.
"נכון, אבל כנראה שאין ברירה, כי אם כיום יש לחוסך הממוצע כ-20 שנה לחיות בפנסיה, אזי בעוד 50 שנה, תתארך תוחלת החיים, אולי אפילו למעל 100 שנה.
"אבל, דחיית גיל הפרישה בלבד, בלי להסתכל על המשמעויות למשק, עלולה ליצור בעיה אחרת חמורה הרבה יותר לאותם צעירים פגועים, שעבורם חלק משמעותי מהמשרות שהם יכולים להיכנס אליהן כיום לא יתפנו. דבר זה עלול להעצים את בעיית התעסוקה של הצעירים ואת היכולת שלהם להתחיל לחסוך לעתיד. בלי שינוי משמעותי בהשקעות במשק וביצירת מקומות עבודה איכותיים מצבם של הצעירים רק יחמיר".
לדבריו, "יש להקים רובד פנסיוני שני, מעל הרובד הראשון של ביטוח לאומי, שיהיה בניהול ממלכתי. ברובד הזה יוכלו כל האזרחים לחסוך עד תקרת השכר הממוצע במשק. מעל השכר הממוצע יישאר הרובד הפרטי, כפי שהוא קיים כיום ולחברות הביטוח והפנסיה תהיה אפשרות לפתח מוצרים מתוחכמים בהתאם לצרכי החוסכים.
"המערכת הקיימת של עמיתים או של הביטוח הלאומי יכולות לתפעל את הקרן הממלכתית, בעלות נמוכה ביותר ולהוריד את דמי הניהול לרמה הקיימת בעמיתים, שהיא נמוכה - 0.2% ביחס לרמה הממוצעת כיום של כ-1% מהצבירה".
באוצר גורסים כי מדינות שלקחו על עצמן את האחריות על הפנסיה נמצאות במשבר חמור בהרבה מאשר ישראל, כאשר ההיסטוריה שלנו מלמדת שניהול קרנות פנסיה שלא בסקטור הפרטי לא בהכרח הצליח (הקרנות הוותיקות שהיו בבעלות ובניהול ההסתדרות נקלעו לגירעונות ענק ונדרשו לסיוע אדיר מהמדינה).
"הדוגמאות שהמפקח על הביטוח נותן לכישלון פנסיה ממשלתית זהות למודל של פנסיה תקציבית. בדטרויט, שזו הדוגמה שבה הוא השתמש, זכויות עובדי המדינה לפנסיה מובטחות, והמימון נעשה מתקציב העיר או מהפרשות של כספים על ידי העיריה, לאורך השנים.
"באמת, אחד הכשלים הגדולים ביותר של המערכת הפנסיונית בישראל היא המשך הפנסיה התקציבית בצורתה הנוכחית. חוב זה הוא אחד הגורמים העיקריים לגירעון בתקציב המדינה - כדי לסגור את הגירעון מעלים מיסים ומצמצמים שירותים. חלק מהפתרון הכולל הוא מהלך של צמצום הפערים בין הנהנים מהפנסיה התקציבית (עובדי מערכת הביטחון והמדינה הוותיקים) לחוסכים הצעירים".