אחת הסוגיות אשר העסיקו בתי משפט רבים מזה עשרות שנים הינה שאלת סמכות עניינית להגיש תביעות בענייני מתן צו הריסה במקרקעין. כלומר לאיזה בית משפט נתונה הסמכות העניינית לדון בסעד שעיקרה הריסת מבנה. האם לבית המשפט השלום או לבית המשפט המחוזי.
במה דברים אמורים? ראובן בונה על קרקע של בעלים אחרים. הבעלים האחרים מחליטים להגיש תביעה לבית המשפט שראובן יהרוס את הבניה שעשה על קרקע שלהם. עד כה הסמכות לדון בתביעה מסוג זה ולתת צו הריסה היתה בסמכות בית המשפט המחוזי, ולא לבית משפט השלום.
באותה מידה, אם אותם בעלים מחליטים להגיש תביעה נגד ראובן כי יסלק ידו מהמבנה שבנה, (להבדיל מלהרוס את המבנה) הם אמורים להגיש תביעה לבית משפט השלום.
כלומר על בסיס עובדות זהות של אותו מקרה, היינו מגיעים לבתי משפט שונים. דיכוטומיה זו יצרה בלבול רב בהליכים משפטיים ושופטים שונים בערכאות שונות שנתנו החלטות שונות.
הבעיה הינה סעיף בחוק בתי המשפט אשר קובע כי תביעה שעניינה "חזקה ושימוש" במקרקעין מוגשת לבית המשפט השלום (ולא משנה מה ערכו של המקרקעין נשוא הדיון) ואילו תביעה שנושאה קביעת בעלות או חכירה לדורות לבית המשפט המחוזי (ולא משנה מה ערכו של המקרקעין). לימים נוצרה הלכת שמש (ע"א 37/51 שמש נ' מפעל המים כפר סבא), אשר בענין חזקה ושימוש עשתה הבחנה. הלכת שמש קבעה כי אם תוצאה של התביעה הינה שמירה על גוף הנכס, אז הסמכות תהיה לבית המשפט השלום אך אם בתביעה לשמוש ולחזקה התוצאה אינה שמירה על גוף הנכס בשלמות אלא לכלותו, אז הסמכות אינה לבית המשפט השלום אלא לבית המשפט המחוזי.
לימים ובמשך כל השנים בתי משפט בחרו "להתווכח" עם הלכת שמש ולתמוך או למתוח ביקורת על האבחנה הדיכוטומית זו של הלכת שמש. היו שופטים שצייתו להלכה והיו שלא צייתו. הענין גרם למבוכה לשופטים ולעורכי דין כאחד אשר לא ידעו מהי ההלכה הנדונה בנדון.
והנה בית המשפט העליון בהרכב של הנשיא א' גרוניס, ע' פוגלמן, נ' סולברג מחליט לתת פסק דין חד משמעי ובכך להסיר את הבלבול ולקבוע הלכה חדשה.
בענין שהובא בפני בית המשפט העליון, דניאל סטר ואחרים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, להורות לבר עוז להרוס מבנה שבר עוז בנה על גג בניין שנבנה לטענת סטר ללא הסכמת כל בעלי הבנין ובניגוד לפסק הדין של המפקחת על רשום מקרקעין.
בר עוז מצידו הגיש בקשה למחוק את התביעה מחוסר סמכות עניינית ולהעביר את התביעה לבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי מפי השופט יצחק כהן דחה את הבקשה והשאיר את התיק אצלו בקובעו כי באין הלכה אחרת מבית המשפט העליון הלכת שמש היא ההלכה המחייבת ואין לסטות ממנה.
בר עוז הגישו בקשת רשות ערעור, בנדון לעליון והוחלט לדון בבקשה כבערעור רגיל ובכך לתת הלכה ברורה. בפסק דין מקיף של השופטים גרוניס וסולברג שני השופטים פוסקים (כל אחד מנימוקים שונים ומגוונים בצד נימוקים אחידים) כי הלכת שמש אינה נכונה עוד, ותביעה להריסה של בניה הינה בסמכות בית משפט השלום.
השופט סולברג קובע כי הלכת שמש שניתנה בשנות השישים היתה יפה לשעתה, עת סמכויות בית המשפט השלום היו מוגבלות יחסית. כיום וכעבור כ- 50 שנה, סמכויות בית משפט השלום הורחבו ואין כל סיבה לאבחנה מלאכותית בין תביעה שנושאה שמירה על גוף הנכס וידון בה בית המשפט השלום לבין תביעה שנושאה הריסת המקרקעין שתידון בבית המשפט המחוזי.
השופט סולברג קובע כי הלכת שמש כלל לא עסקה בבניה, אלא בענין "הספקה של מים", ומההלכה ואבחנה שנעשתה שם בשעתו, בענין "צריכת המים" למעשה לא שומרת על גוף המים להבדיל מ"הספקת המים" ששומרת על גוף המים למדו ועשו היקש למקרקעין. כתוצאה מהיקש זה בתי משפט עשו אבחנה ובמקרה של "סלוק יד ממקרקעין" שאין עמה גם "לכלות" או להרוס את המקרקעין ,התביעה הופנתה לבית משפט השלום. ומקרה של "סלוק יד ממקרקעין" שיש עמה "לכלות" או להרוס את המקרקעין התביעה הופנתה למחוזי.
השופט סולברג קובע כי הלכת שמש קבעה אבחנות מלאכותיות והיום בית המשפט השלום מיומנים לטפל במגוון תביעות הקשורות למקרקעין ואין כל סיבה לאבחנה.
הנשיא גרוניס, גם הוא קובע כי הלכת שמש בטלה חלק בשל הסיבות שהשופט סולברג מנה וחלק מסיבות אחרות וקובע כי הסמכות לתת צו הריסה הינה לשלום, אך מוסיף סיבה נוספת. לדעת הנשיא, עצם העובדה שהלכה כלשהי מעוררת כל כך הרבה מחלוקות בקרב השופטים יש לשנותה כי יש למנוע מצב שלדעת הנשיא גרוניס "...ציבור המתדיינים המתדפק על דלתות בית המשפט, יהיה נתון במצב של חוסר ודאות, בכל הנוגע לזהותה של הדלת אשר דרכה ניתן להיכנס, של כך שבית משפט שאינו בית משפט העליון מתיימר לבטל החלטה שנפסקה בערכאה עליונה".
הנשיא גרוניס מבקר את המצב הקיים וקובע כי יש להפסיק את המצב בו בתי משפט נאלצים להדרש לדיונים מורכבים וממושכים בסוגיות של הסמכות העניינית.
רע"א 3749/12 ששון בר עוז ואח' נ' דניאל סטר ואח'.
האמור בחיבור זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי בנושא.
הכותב הינו עו"ד, מומחה לדיני מקרקעין ותכנון ובניה.