"גם כשעיניי פקוחות, אינני רואה דבר...רק כשעיניי סגורות, עולם נגלה לפניי"
("גם כשעיניי פקוחות", גבריאל בלחסן)
אוצרות של אהבה ורגש, ולא מעט הרס, היו כלואים בנפשו של הזמר והגיטריסט המחונן גבריאל בלחסן, שמת אמש, בגיל 37, בבית הוריו שבמושב תלמי אליהו. לבקשת משפחתו - סיבת מותו לא צוינה.
בלחסן, לשעבר גיטריסט להקת אלג'יר, הוציא במארס השנה את אלבום הסולו השישי שלו, "מדרגות", לאחר שלוש שנים משבריות שבהן לא אחז בגיטרה ולא הקליט דבר.
במשך מרבית התקופה הזו התגורר בביתם של השחקנית צופית גרנט ובעלה, מאמן הכדורגל אברהם גרנט.
משחזר לבית הוריו, חזר למוזיקה, בעידודו של אחיו, ידידיה. משך רוב חייו הבוגרים סבל בלחסן ממחלת המאניה-דפרסיה. המקום שתפסה המחלה בשיריו, בכתבות אודותיו, ובסרט דוקומנטרי על חייו ("גם כשעיניי פקוחות", סרטו של אופיר טריינין מ-2010, זוכה הפרס הטוב ביותר בפסטיבל "דוקאביב" אותה שנה), הפכה את בלחסן לדובר הלא רשמי של מחלת המאניה-דפרסיה. בכנות מוחלטת סיפר ושר אודות אשפוזים בבתי חולים פסיכיאטריים, התפרצויות מאניה והיפו-מאניה, על רגשות ותחושות, יחסים אמביוולנטיים עם האמונה באלוהים, על אהבה ועל בדידות. בעיקר בדידות, כשהיא מלווה ברעש של גיטרה מייללת, או בשקט מחריש אוזניים.
מחלתו של בלחסן היא שבעיקר הביאה לפירוק הלהקה, כשנתיים לאחר צאתו של "מנועים קדימה" (2003), אחד התקליטים הטובים שיצאו בשפה העברית. שירי האלבום, אשר עסקו ברובם במוות, אהבה, בדידות וטיפולים פסיכיאטריים, הפכו שגורים בפיהם של רבבות, צעירים בעיקר.
תמונה בודדה בחוברת שירי האלבום מספרת, ספק מסמלת, הכול. שלושת חברי הלהקה מביטים בבלחסן בפליאה, בחרדה וביראה. במרכז התמונה, פורצת מביניהם השמש.
זוהי ספק שקיעה, ספק זריחה, ובלחסן, בחיוך מיוסר, עיניו שלוחות אל אופק אחר. ובשיר הבודד שכתב, יחד עם סולן הלהקה אביב גדג', "שלא כמו בחלומות, אתה צריך לנוע, לנוע מהר, מאש הצלפים, מאש המחשבות, מאש החרבות. אני בתוך הצינורות".
"תם עידן"
אחד מרגעי השיא בסרט התיעודי "גם כשעיניי פקוחות" היה כשבלחסן שר לאחיו ולכלתו את שירו של עמיר בניון - "מזל שיש אותך". היה זה אולי הביצוע היפה והמרגש ביותר של בלחסן, בוודאי הביצוע היפה והמרגש של השיר הזה.
בלחסן מחליף מבטים עם אחיו, פנחס, ועם דנה, רעייתו הטרייה. לאחריו יביע פקפוק באפשרותו להינשא, ויאמר על עצמו כי "הילד בן 31, ויש לו חור בלב".
"העולם הזה היה כל-כך אכזרי בשביל הנפש העדינה שלו", אמרה צופית גרנט לגלי-צה"ל הבוקר. גרנט, כאמור, שיכנה את בלחסן בביתה בשנים האחרונות והייתה לו לעוגן. "הוא היה נשמה עדינה בצורה בלתי רגילה. לא הייתה בו טיפת אלימות. הוא היה בחור רגיש ברמות שקשה אפילו לתאר.
"אני בקשר מיוחד עם המשפחה שלו ואני יודעת שבחודשים האחרונים המצב היה לא פשוט בכלל, אחרי שהוא חזר לגור בבית של ההורים", אמרה אמש בראיון לאתר "מאקו".
"מבחינתי תם עידן. גבריאל היה כזה בחור מוכשר ובן אדם נדיר, אישיות מופלאה. הכרתי אותו דרך הסרט שעשו עליו. התקשרתי ואמרתי לו שאם הוא צריך משהו אני איתו. אחר כך שוב דיברנו ונפגשנו ואחרי שלושה ימים הוא עבר לגור אצלנו", סיפרה. "הוא שאל אם הוא יכול לבוא לכמה ימים. אמרתי לו שהוא יכול לבוא לכמה שנים. הוא גר אצלי שנתיים וחצי. עד ספטמבר. היינו כמובן בקשר גם אחרי. כמובן הבית תמיד היה פתוח עבורו".
"גבריאל בלחסן. איש יקר, אדם זהב שזכיתי להכיר ולעבוד איתו. אמן אמיתי שהלך עם האמת המוזיקלית שלו עד הסוף. היה שלום איש יקר. כבר מתגעגעים", ספד לו ירון רוסטוקר, מחברת התקליטים "התו השמיני", שייצגה את בלחסן. בהודעה שהוציאה החברה לתקשורת נמסר: "משפחת התו השמיני המומה וכואבת על לכתו בטרם עת של אחד מטובי אמניה. "ליווינו את גבריאל בלחסן בכל שנות דרכו המוזיקלית. הוא היה עבורנו הרבה יותר ממוזיקאי, מהפכן ופורץ דרך. הוא היה אישיות ואדם קרוב לליבנו. "תמיד אהבנו אותו ותמיד תמכנו בו ומצטערים שהמחלה הכריעה אותו. זאת אבדה גדולה שאנחנו מנסים לעכל".
בלחסן נטמן אמש בבית העלמין במושב צוחר.
תלמי אליהו / גבריאל בלחסן
"ואז שיגיע היום
הם ייקחו אותך איתם
במכונית שחורה, עם חלונות גדולים שחורים.
אתה תשכב שם מאחורה עטוף
הם יספידו אותך בשקט
ואתה תתרגש והדמעות ירטיבו את האדמה
עשרה זקנים כפופים יכסו אותך בחול.
ואתה תשב שם מתחת,
והחול האדום ייפול לך על הבטן".