איזה מיקרוב נחמד הפוליומיאליטיס הזה. דגימת ביוב אחת ושתי טיפות נסיוב הספיקו כדי להזניק את יעל גרמן, שרת הבריאות התזזיתית, המתלהבת והסוערת לראש החדשות ולמרכז השיח הארצי - ולהשאיר אותה שם למשך השבוע.
נחושה וחריפה בדעתה (בעצם מתי היא לא כזו?) וחדורת אמונה חיסונית, השילה מעליה את מדי השרד המחויטים והמכופתרים של שרות ישראל, עלתה על מדי ב', טי שירט וחולצת קיץ חסרת שרוולים, ופתחה במרוץ תצלומים אחר מדגמי ביוב, נגיפי הפוליו חיים-מוחלשים-מומתים, שקיבלו כאן תואר לא ביולוגי של "פראים".
מהדרום למרכז וצפונה. וכל הזמן הקפידה המצביאה-הדוקטור ("אני מדמה את הווירוס הזה לאויב חכם. לא רואים אותו ולא יודעים מתי הוא יתקוף, היכן וכמה. אנחנו כרגע נערכים למלחמה"; "יש תופעות לוואי, קלות, זה יכול להיות תופעה של חום נמוך או שלשול") לקיים דיווח אינטנסיבי אונליין מהחזית לעורף המובס והמוחלש.
לאלבום דף הפייסבוק שלה נוספו תמונות אושר והצלחה, ילד בלונדיני בוכה, תינוקת שחרחורת מתנגדת בכוח, ושמעון פרס, הנשיא הנוסטלגי, מחזיק בעוללים המבוהלים על כפיו ומספר חוויות אישיות על פוליו במשפחה.
רק אירועי הפרידה הלאומיים בין נינט טייב ויהודה לוי הזיזו טיפ טיפה את מרכזיותה של יעל בחיינו. איזה מזל שיש לנו אותה, לחשו בסיפוק החברות והחברים שתפסו אחלה ג'וב רב-חופשות ותנאים בכנסת, הרוכבים כבר חודשים ארוכים על גבו הרחב והמסוקס של יאיר לפיד, שר האוצר המותש והכתוש.
סוף-סוף ירדו ממנו-מאיתנו לכמה ימים, מהתקציב המפוקפק, מהעוני המשגשג, מקצבאות הילדים המתכווצות, מעודף פטפוטי הפייסבוק ומהחרדים (רק אלוהים יודע מה היו העתידניקים האלה עושים בלעדיהם).
סוף-סוף בא להם השבוע דף חדש ונקי: יעל עם החיידקים שלה ושי פירון, שר חינוך, עם בחינות הבגרות שלו. אולי, לחשו החברים, זה אומר שיש לנו איזשהו עתיד לא משתק וקטלני, נוכח סקרי דעת הקהל שכולם מציגים אכזבה גורפת מראש המפלגה.
כך קרה שבשבוע אחד, חיידק אחד, "שתי טיפות" מבצע, מחלוקת גדולה, תכנון בעייתי, אי בהירות ובלגן גדול - הצליחה גם גרמן לחמוק באלגנטיות מכל הצרות הגדולות שלה. מערכת הבריאות בישראל - בקריסה מואצת.
השבוע פתח "גלובס" בסדרת כתבות בנושא "פשיטת הרגל של הרפואה הציבורית". יום אחר יום, דף אחר דף, עוד ועוד נתון על מיליארדי שקלים עלומים וקבורים - מול ציבור רחב מתוסכל, חולה, פוחד ומאוכזב שמשלם ממיטב כספו (68 מיליארד שקל הוצאה לאומית לבריאות, 17.4 מיליארד מס בריאות, 26.3 ביטוחים ותרופות. נתוני 2011) ולא יודע אם לטוב או לרע.
ההתדרדרות נמשכת כבר שנים ארוכות, גרמן לא אשמה אבל היום היא הבוס (בכאילו, שכן שני המנהלים זאב רוטשטיין משיבא וגבי ברבש מאיכילוב היו ונשארו הבוסים של כל הבוסים). עוד מעט זה נגמר, וגרמן תיאלץ לחזור לצרות המוכרות: ועדה ציבורית שהיא עומדת בראשה, קופות חולים, בתי חולים, מנהלים המנצלים תשתית ציבורית קורסת וחסרה כדי להרוויח עוד ועוד לכיסם ולכיס מקורביהם, חדרי ניתוח וציוד שווה הון שעובד שעות ספורות ביממה, שר"פ, מנהלי מחלקות שבאים מדי פעם לבקר במחלקה ואין להזיזם, מחסור דרמטי באחיות, היעדר עתיד למקצוע הסיעוד ועוד ועוד.
עוד שתי הערות לשבוע זה:
רק שלא נהיה יוון? דווקא כן , שנהיה. השבוע פיטרה ממשלת יוון בבושה את סטליוס סטוורידיס, יו"ר הגוף הממשלתי הממונה על הפרטת חברות ממשלתיות ונכסי מדינה. הסיבה: הוא טס במטוסו של טייקון מקומי (אצלם זה נקרא "איל ספנות") שרכש מהמדינה חברת הימורים. לו היינו יוון, אצלנו היו מפטרים בזה אחר זה שרים, פקידים בכירים, מנהלי בנקים, ראשי גופים מוסדיים ועוד כהנה וכהנה נהנתנים חסרי כבוד ויושרה.
הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון פרופ' עודד שריג. שלוש וחצי שנים שקטות ושטוחות בתפקיד. ביולי הודיע על פרישתו ומאז מחפש לו שר האוצר מחליפה. רק תחשבו איזו איכות הייתה פה אילו המרץ, התנופה, ההחלטיות, הידע, היוזמה, החופש והאומץ המקצועי שהתגלו אצלו השבוע בשבועות האחרונים, היו מוצאים ביטוי מעשי במהלך שנותיו בתפקיד. לא חבל?