קול צחצוח החרבות שוב נשמע, ואיתו עולה המוזיקה שכבר מלמדת אותנו, כי מה שיעשה המערב יגרוף אמנם כותרות שמנות, אבל לא יביא מנוח לעם הסורי. בשעות אלה דנים שרים וקצינים בוושינגטון, בלונדון, בפריז ובאנקרה באפשרויות ההתערבות במשבר הסורי. גם סעודיה, המנוע הפיננסי מאחורי המורדים, שותפה לדיונים. כולן מבקשות לקחת נקם מן המשטר על מעשה הטבח שביצע אור ליום רביעי בשפלה המזרחית של דמשק.
אבל הניסיון מלמד כי ביום פקודה, מונעים גדולי המנהיגים מאמוציות המשבשות את דעתם וידיעתם. תראו איך הקדיחה אמריקה את התבשיל באפגניסטן. ואיזה חורבן המיטה על עיראק. וכיצד קרעה צרפת את לוב.
תמונות הזוועה מאזור האסון שנפוצו ברשת לא הותירו איש אדיש. עשרות ילדים שנחנקו למוות שוכבים זה לצד זה בתכריכים. מבוגרים נושמים את נשימותיהם האחרונות. רופאים, אלה שלא נהרגו, נלחמים על חייו של נפגע. האופוזיציה הסורית דיווחה על 1,300 הרוגים לפחות בהתקפה הזו בלבד. מהערכות רופאים שטיפלו בנפגעים נראה כי הצבא הסורי השתמש בגז-עצבים מסוג סארין, וברעל נוסף מתוצרת איראן שהכיל אמוניה.
עכשיו נחפזות המעצמות לטכס עצה ואולי גם תחבולה נגד המשטר הסורי, ודווקא משום כך זוהי עת השכל הישר. אסור שהשאלה המרכזית תתמקד בגורלו של הנשיא בשאר אסד. הפלת המשטר ונשיאו לא תביא מזור להמונים המעונים. היא עלולה לשנות את ערוצי הסבל ולהוליד מאבקי-כוחות חדשים בין יורשים פוטנציאלים, שיתגלגלו למרחץ דמים.
הרי אף מעצמה לא תהיה שם, לצד העם הסורי ומדינתו, אם ייקרעו ויתפוררו בנפול דמשק. הדיון במשבר צריך לחתור להפסקת ההרג בסוריה. קץ האלימות הוא המטרה העליונה, הרבה לפני הפלת המשטר.
יוקרתה הבינלאומית של וושינגטון מונחת על הכף
מדוע מתקשה הקהילה הבינלאומית להפסיק את ההרג בסוריה? אסד אינו לבד אם ברצותו לנצור את האש. מולו נלחמים גדודי מורדים, שזוכים לתמיכה מגוונת משלל מדינות, בהן טורקיה, קטאר, צרפת ובריטניה. סעודיה, מנהיגת המערכה נגד סוריה, נהנית מפריבילגיה נדירה: אין מעצמה עולמית אחת שמסוגלת להפעיל עליה לחץ יעיל בדרישה לחדול מתמיכה כספית וצבאית במורדים.
הממלכה הסונית, אויבת איראן, חותרת בעוז להפלת אסד, מתוך צורך אסטרטגי להחליש את המחנה השיעי-עלאווי. מדוע שתחדל, אם היא רואה שכר לעמלה.
את הסיבה השנייה צריך לחפש במקורות עוצמתו של המשטר. ראשי הבעת' בדמשק מרגישים שהם מתמודדים בהצלחה עם המרד, שהם על הסוס. העובדות מדברות בעד עצמן. אחרי שנתיים וחצי של מערכה עיקשת, שלפרקים לא הותירה למשטר סיכוי, עומדים הצדדים בפני תיקו, עם יתרון קל למארחים. אסד לא נזנח לדמם לבדו, אלא זוכה לתמיכה מתמשכת של רוסיה, איראן וחיזבאללה. כמה משונאיו נחלשו, אחרים אינם בין החיים, ולפחות אחד מהם נתון במחבוש. זהו מוחמד מורסי, נשיאה המודח של מצרים, שניבא לאסד עתיד שחור וקרא פעמים רבות להסתלקותו.
הכותרות בימים האחרונים ייחסו לאסד טיפשות על שתקף אזרחים בנשק כימי ובצורה כה ברוטלית. אבל אין כמו התקיפה הזו כדי להעיד על ביטחונו העצמי של נשיא סוריה. בשאר בטוח בעליונותו הצבאית על המורדים, בתמיכה של ידידותיו, ובחולשת המערב. הניסיון לימד אותו שעד היום העריך נכונה. לכן, אם כמה טילים נושאי ראש נפץ כימי עשויים לחסל כיס של מורדים, אין לו מניעה לעשות בהם שימוש.
כל מדינה שתיכנס לעימות חזיתי עם הצבא הסורי, עלולה למצוא מולה גם חילות איראניים ורוסיים, לצד לוחמי חיזבאללה. בחודשים האחרונים נשלחו גם חיילים עיראקים שיעים להילחם לצד הצבא הסורי. סעודיה, בחוכמתה, חזתה מבעוד מועד שאסד לא יוותר בקלות, ולכן השכילה להקים נגדו צבא שכיר. אף חייל סעודי לא נשלח למשימת הקזת דמו של בשאר, אבל הצעירים ממדינות ערב ומסוריה שנרתמים למשימה, זוכים לתחמושת ולמימון נדיבים מריאד.
בימים הקרובים יתברר עד כמה רחוק מוכנה האנושות הנאורה להגיע כדי לנקות את מצפונה בטרגדיה הסורית, ואם יש בידיה כלים מתוחכמים לעשות כן, או שהיא תפעל שוב לצאת ידי חובתה. האם תבחר בפעולת ענישה בלבד, או תפתח במאמץ רציני ומתמשך, שסופו הפסקת ההרג, שיגאל את סוריה מאסונה. הפעם, גם יוקרתה הבינלאומית של וושינגטון מונחת על הכף, ולכן יש לצפות לתפקיד מעט יותר פעיל מצד הבית הלבן.
לא יוכלו להסתיר את הצביעות
על השולחן מונחות שלוש אפשרויות. האחת, תקיפה מוגבלת של מטרות צבאיות בסוריה, למשל מחסני נשק או מפקדות חשובות. השנייה, היענות לדרישה מתמשכת של המורדים לספק להם נשק מתוחכם, בראשו טילים נגד מטוסים עם אמצעי התבייתות תרמיים, שעלולים לסכן את מטוסי הקרב של אסד.
גם האפשרות השלישית היא דרישה ישנה של המורדים, שלא יושמה עד כה - הכרזה על אזורים בצפון סוריה כאסורים לטיסה. הכרזה שתבטל את העליונות האווירית של הצבא הסורי.
לא חשוב כיצד יפעלו האומות, את צביעותן הן לא יוכלו להסתיר. לא רוסיה, שפקפקה בסוף השבוע באותנטיות של העדויות מהאזור המותקף, ופעלה כמכחישת שואה. לא הבית הלבן, שהכריז על שימוש בנשק כימי כקו אדום, אבל מותם של רבבות חפים מפשע מנשק קונבנציונלי אינו בבחינת קו אדום עבורו.
הזדעקות הקהילה הבינלאומית בימים האחרונים מולידה אף היא מסקנה עצובה. בלי סרטוני הווידיאו המפלילים שצילמו ניצולי הטבח, איש לא היה מטריח את עצמו לפעול.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גל"ץ