עבור כל מי שמדורג ב-100 הראשונים בטניס, הלו"ז השנתי די ברור: מתחילים באוסטרליה, עוברים למגרשי החימר של אירופה ודרום אמריקה, קופצים לעונת דשא קצרה סביב ווימבלדון ומקנחים בטורנירים הגדולים של המגרשים הקשים בארה"ב, וההיילייט של ה-יו.אס אופן שיצא לפנות בוקר (ב') לדרך בניו יורק. מי שרוצה מוזמן לסיים את העונה בסבב הטורנירים הגדולים של המזרח הרחוק. זה פחות יותר לוח התחרויות הקבוע של כל מי שמצליח להיכנס לטורנירים הגדולים.
אבל עבור מי שלא, לוח המשחקים הופך להיות הרבה יותר נזיל. אם כדורגלן או כדורסלן יודע מראש את כל הלוח המשחקים של העונה, שחקני הטניס שמדורגים יותר מ-100 חיים משבוע לשבוע. "אני בונה את הלו"ז שלי חודש קדימה. יותר מזה אני לא יכול. בכל חודש, בהתאם לדירוג אני נרשם לטורנירים ומקבל תשובה אם אני בפנים או בחוץ", אומר אמיר וינטרוב, המחבט מספר 2 של ישראל, שהחמיץ את הכניסה ליו.אס אופן אחרי שהפסיד בסיבוב המוקדמות האחרון ועכשיו שוב יחפש את דרכו ויבנה לעצמו לוח תחרויות אלטרנטיבי בחודשים הנותרים של השנה.
עד כמה קשה לנהל קריירה כשאתה תלוי בכניסה לטורניר כזה או אחר? וינטרוב מסביר ש"אם אתה ב-100 הראשונים, או אפילו על הסף, אתה יכול לבחור בכל שבוע באחד מהטורנירים מהדרג הראשון של ה-ATP. אבל כל מי שנמצא בטווח הביניים, כמוני, נאבק כדי להיכנס לטורנירי הדרג השני, כלומר סבב הצ'לנג'ר. אני בשלב שלא אסע לחו"ל לשחק בטורנירים הקטנים מאוד (פיוצ'רים), אבל מצד שני אין לי הרבה אופציות לטורנירי ביניים. השנה בוטלו המון טורנירים, כנראה בגלל המיתון העולמי, ופשוט ישבתי בבית. זה הרס לי את הלו"ז וגם ירדתי בדירוג כי איבדתי נקודות שבהן זכיתי בשנה שעברה".
וינטרוב מצביע על שורה של טורנירים שבוטלו (ביפן, סינגפור וקוריאה), כאשר הסיבה העיקרית היא היעדר ספונסרים. טורנירים מהסוג שמחלקים פרסים עד סך 100 אלף דולר בנויים בעיקר על חסויות של גורמים מקומיים. ברגע שהם מבטלים את החסות, אין יכולת למארגנים לקיים את התחרות. כך קרה גם בעבר בישראל, כאשר בוטלו חסויות לטורניר israel open, ואחרי מספר שנים הוא בוטל וירד מלוח התחרויות של הסבב.
***
בדיקה של לוח התחרויות מעלה שאכן יש הרבה פחות היכן לשחק. ברבעון הראשון של השנה התקיימו 21 תחרויות צ'לנג'ר בלבד לעומת 30 ב-2012 ו-33 ב-2011. המשמעות היא לא רק 9 טורנירים פחות - וסך פרסים של כ-500 אלף דולר שהתאדה מהסבב - אלא גם שאלו שנשארו על הלוח הם קשים הרבה יותר.
"מה שקורה הוא שהרבה יותר שחקנים נרשמים לתחרויות שנותרו, וכך דירוג הסף (cut off) לכניסה לטורניר הוא הרבה יותר גבוה. גם אם נכנסתי להגרלה הראשית אני פוגש שם שחקנים טובים מאוד - הרבה יותר ממה שהיה בעבר בטורנירים מהסדר גודל הזה", מסביר וינטרוב.
עוד בעיה שטניסאים נאלצים להתמודד איתה בעקבות מיעוט תחרויות היא הגדלת ההוצאות. אם בעבר למשל נהגו לנסוע למזרח הרחוק להשתתף בשלוש תחרויות ברצף, כעת הם נאלצים לקחת את הסיכון ולשלם הוצאה כבדה רק עבור תחרות אחת. מי שהימר, והצליח בהימור, הוא המחבט מספר 1 של ישראל, דודי סלע. לפני מספר חודשים הוא נסע לתחרות אחת בקוריאה, אך חזר כמנצח, ובעצם שינה לעצמו את המשך השנה. "במשך חמש שנים דודי היה במאייה הראשונה ולכן לוח התחרויות שלו היה די דומה. כשיוצאים מהמאייה, כמו שקרה לו בסוף השנה שעברה, אז עושים התאמות. הזכייה בקוריאה בעצם שינתה הכל ואז נאלצנו לבנות לוח תחרויות חדש שמתאים לדירוג החדש - סביב המקום ה-80 בעולם", מסביר המנהל האישי שלו ואחיו עופר סלע. "אם חשבנו לשחק טורנירי צ'לנג'ר עד סוף השנה, אז העלייה בדירוג אפשרה לו להיכנס לסבב בארה"ב של המגרשים הקשים ולשחק את שאר החודשים של השנה בטורנירים הגדולים".
לדברי סלע, התכנון של דודי הוא בדרך כלל לשלושה חודשים קדימה, אך בהתאם להישגים או לאכזבות עושים התאמות במהלך התקופה. עד כמה משמעות מייחסים לעובדה שיש נקודות שצריך להגן עליהן? "פעם היינו עושים חישובים וסימולציות לגבי נקודות הדירוג. היינו בוחרים תחרויות מסוימות או יודעים שיש שבועות שחשוב מאוד להצליח בהם. אבל עם הזמן אתה מבין שזה חסר משמעות. זו טעות לשחק 'בונקר' בשביל להגן על נקודות. צריך לשחק טוב. בלי זה שום חישובים לא יעזרו".
לחלק מהישראלים יש בעיה אובייקטיבית נוספת עם הלו"ז: עונת החימר. "למי שמשחק על חימר יש לוח הרבה יותר גמיש", אומר וינטרוב. "יש המון טורנירים באירופה, גם גדולים וגם קטנים, ויש גם אפשרות לעבור ממקום למקום בעלויות נמוכות יחסית. אני ודודי, וגם שחקנים אחרים שגדלו על מגרשים קשים, צריכים להרחיק הרבה יותר כדי למצוא תחרויות על משטחים שמתאימים לנו". סלע עצמו עשה בשנה שעברה ניסיון להתמודד עם "השד האדום" ונרשם לכל התחרויות המשמעותיות בעונת החימר. התוצאה היתה גרועה והשנה החליט סלע להימנע לגמרי מהתחרויות הללו, כאשר אפילו ויתר על הרשמה למוקדמות הרולאן גארוס, לאחר שפספס במספר מקומות את הכניסה להגרלה הראשית. "אם דודי יחזור ל-50 הראשונים נהיה חייבים לשחק על חימר. אנחנו מקווים שזה יקרה", אומר עופר סלע.
***
עוד מישהי שהימרה בגדול וזכתה בכל הקופה היא יוליה גלושקו, שהדירוג המשופר שלה (128 בעולם) איפשר לה להיכנס למוקדמות היו.אס אופן. גלושקו ניצחה את שלושת סיבובי המוקדמות ונכנסה להגרלה הראשית. הפרס הגדול שהיה שווה ההימור שלה: 32 אלף דולר עבור כניסה ליו.אס אופן, שהקפיץ את סך הפרסים שלה העונה אל מעבר ל-100 אלף דולר - השנה הכי טובה שלה, ואנחנו עוד רק באוגוסט. גלושקו בנתה לעצמה לוח תחרויות מתזז במיוחד, והספיקה בשמונה חודשים להתחרות על-פני כל חמש היבשות. בסך הכל 22 מקומות שונים בפחות משמונה חודשים.
טניסאי העבר הראל לוי, וכיום המנהל המקצועי של מרכז הטניס בישראל, טוען כי לבנייה נכונה של לוח התחרויות יש השפעה חשובה מאוד על ההצלחה של השחקן: "הלו"ז הוא מאוד משמעותי. חשוב לבחור נכון גם מבחינה גיאוגרפית, גם יחסית לדירוג וגם, וזה משהו שרבים שוכחים, מבחינת מנוחה. צריך לבנות רצף נכון של תחרויות אבל לא לשחוק את השחקן. אני בדרך כלל שיחקתי מקסימום שלוש תחרויות ברציפות ואז עצרתי לפחות לשבוע מנוחה. לגבי הגנה על נקודות, ברור שזה יושב בראש ותמיד יש לחץ להשיג נקודות בשבועות שלפני ההרשמה לגראנד סלאם או לטורניר גדול".
דווקא לגבי ביטול הטורנירים, לוי חושב שלא מדובר בנתון משמעותי מדי. "יש אמנם ירידה במספר הטורנירים אבל מי שבונה נכון את הלו"ז ומוכן קצת להתגמש, יימצא מספיק הזדמנויות כדי לנסות לפרוץ קדימה".