איכשהו צד את עיניי היום דווקא המקרה של שרון בן-גיאת, פקיד עירוני שצעד על המסלול האנונימי האפרפר הבטוח, עד שתאוות-הבצע שלו הסיטה אותו היישר לאור הזרקורים - למרבה צערו כנאשם ואף כמורשע בדין.
בן-גיאת, לשעבר מנהל אזור באגף שיפור פני העיר בעיריית תל-אביב, השפיע מתוקף תפקידו על רווחתם או מצוקתם הכלכלית של בעלי מקצוע שונים שניגשו למכרזי העירייה. אי-שם במהלך השנים, מתברר, הוא פיתח לו מנהג מגונה ליצור קשר עם גננים וקבלנים ולבקש מהם עזרה כלכלית. בתמורה הבטיח בן-גיאת לקדם את האינטרסים שלהם ולהתערב לטובתם במכרזים. הבטיח, קיים - וגם נתפס והורשע.
השופט המחוזי עודד מודריק הרשיע את בן-גיאת ב-6 עבירות של לקיחת שוחד ושתי עבירות הפרת אמונים, בגין 75 אלף שקל שדרש ולקח מ-4 קבלנים שונים שסיפקו שירות לעירייה.
בהכרעת הדין מציין השופט מודריק כי הנאשם אף לא הודה במעשיו, ו"מכך יש להסיק היעדר הפנמה". לפי השופט, פשעי הנאשם בוצעו "בעיניים פקוחות, ותוצאתם לעניין אמון הציבור... חמורה וקשה". כן, כמעט כרגיל במחוזותינו המשפטיים: מילים קשות ובסופן - גזר דין מקל; שנת מאסר בפועל, 18 חודשים על-תנאי וקנס בסך 15 אלף שקל.
למה? בית המשפט סבר בין היתר כי בן-גיאת פעל מתוך "מצוקה כלכלית ולא בשל רצון להתעשרות קלה".
המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, שהגישה היום (ב') ערעור לבית המשפט העליון על קולת עונשו של בן-גיאת, טוענת בצדק רב בערעור כי מרבית פקידי הממשל אינם עשירים ועלולים להיקלע למצוקות כלכליות במהלך הקריירה שלהם. דווקא אז, בעיתות הקשות, חייבת להתקיים מול אותם פקידים אותה הרתעה חד-משמעית מנטילת שוחד ובגידה באמון הציבור. בדיוק מה שלא קרה בתיק בן-גיאת.
גזר דינו של פקיד שסרח לא היה כה מעניין אלמלא היה מאיר, שוב, את אחת הרעות החולות הבולטות של מערכת המשפט הישראלית: הכרעות דין חצובות באש ובסלע, עמוסות במילים גבוהות, קשות, מהדהדות, כמעט מתנשאות באופיין - ואחריהן גזר דין שרואה יותר מדי את פעמים את המורשע, את מצב הנפשי, את ילדותו העגומה, את יסודותיו הכלכליים הרעועים, את העובדה שהכלב שלו השתין עליו בטעות באחד הבקרים, את תוגת אמו, חרון אביו, אדישות אחיו וסידור הכוכבים בשמיים ברגע ביצוע העבירות.
די כבר! שחיתות שלטונית היא נגע בלתי נסבל, שמשפיע על כל רבדי החברה באורח קשה ולמשך זמן רב. קל כל-כך להרוס אמון - וכמעט בלתי אפשרי לשקמו.
המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה טוענת בערעור כי העונש המגיע על עבירותיו של בן-גיאת הינו "מספר שנות מאסר בפועל ולא שנת מאסר". קשה לי לנחש האם ימצאו הסכמה אצל שופטי העליון - או ששוב נשמע מילים, מילים, מילים. ועוד מילים.