בימים רחוקים מאוד, כאשר איש לא שמע עדיין על גוגל, וכאשר אפל הייתה חברה קטנה וסימפטית בתהליך בלתי נמנע של גוויעה; כאשר טלפון נייד שקל קילוגרם, ועלה 4,000 דולרים; וג'יגה-בייט של דיסק קשיח עלה 1,000 דולרים (כיום, פחות מעשרה סנטים).
בימים הרחוקים ההם, כאשר הפטנט הבלבדי על ההווה ועל העתיד היה שייך למייקרוסופט, ביל גייטס וסטיב באלמר שאלו את עצמם מה יהיה. באביב 1995, גייטס, מנכ"ל ויו"ר, היה משוכנע שהאינטרנט הוא אופנה חולפת. הוא עמד להשיק את "חלונות 95" אגב התעלמות כמעט מלאה מן הרשת. באותו הזמן, המהירות הממוצעת של גלישה הייתה 28.8 סיביות בשנייה, שהיחס בינה ובין מהירות הגלישה של זמננו דומה לזה שבין רכיבה על חמור ובין נסיעה במכונית מירוץ.
לזכותו של גייטס צריך למהר ולהוסיף שהוא עמד מיד על טעותו, ממש מיד. החלונות החדשים עתה זה יצאו אל השוק, והוא הורה לספינה הכבדה שלו לשנות כיוון בבת אחת. החרטום הענקי הסתובב, ותשומת הלב ברדמונד, מדינת וושינגטון, הופנתה אל האינטרנט. היריבה הגדולה הייתה חברה צעירה, שהתפרנסה מזרעים של הון סיכון. שמה היה Netscape. היא הייתה הראשונה שפיתחה ושיווקה תוכנת גלישה, Navigator. היא הוציאה את האינטרנט מן הכוח אל הפועל, ושיחררה כמויות לא משוערות של אנרגיה יצירתית.
בהלת נטסקייפ הילכה אז על רדמונד. הפניית החרטום הדרמטית הקפיצה תוכנת גלישה חלופית אל ראש סדר היום של מייקרוסופט. שמה היה Explorer, היא הייתה איטית ומעצבנת, והשתרכה הרחק מאחור. היא נולדה, לאמתו של דבר, בחוסר חשק, רק מפני שהיה צריך למלא חלל על הפלטפורמה. אבל עכשיו היא הייתה התקווה היחידה.
ביטוי לרצינות הרגע נתן סטיב באלמר, משנהו הנאמן של גייטס. הוא הופיע בראיון טלוויזיה, ב-1995 אם אינני טועה, והכריז בטון שקט מאוד אבל רציני מאוד, אני מצטט מזיכרוני, "אנחנו רוצים שהמחשב של העתיד יהיה מבוסס על אקספלורר, והם כמובן רוצים שהוא יהיה מבוסס על נאביגייטור". לשון אחר, לאחר שמייקרוסופט נהגה באינטרנט כמו היה הערת שוליים, היא הבינה שגלישה עלי רשת תהיה תעודתו העיקרית של המחשב האישי. ממילא, תוכנת הגלישה, לא תוכנת ההפעלה, תשלוט בעתיד ותכוון אותו.
מייקרוסופט יכלה לנטסקייפ. אמנם שלוש שנים אחר כך, AOL, מעצמת העל של האינטרנט, הייתה מוכנה לשלם 10 מיליארד דולרים בשביל נטסקייפ - דמי כיס בעידן הבועה - אבל אקספלורר כבר התקרבה אל עמדת ניצחון. יעברו עוד עשר שנים ויותר לפני שקריאת התיגר של גוגל, Chrome, תחזור ותאיים להפקיע את הדיסק הקשיח מידי אקספלורר. אבל עשר שנים אחר כך, הדיסק הקשיח ממילא יחדל להיות משאת הנפש של הטכנולוגיה העלית. מי צריך דיסק קשיח כאשר יש עננים, וכאשר יש טלפונים חכמים עתירי אפליקציות.
לכל הרוחות, ג'אנט
נדמה לי שלא הוערכה מספיק הצלחת מייקרוסופט להכות את נטסקייפ, ולתפוס עמדת בכורה בסיבוב הראשון. הימים ההם היו ספוגים באיבה כה גדולה כלפי מייקרוסופט בכלל וכלפי גייטס בפרט, בעמק הסיליקון ובתקשורת, עד שלא היה פנאי וחשק לדיון ענייני. מייקרוסופט עמדה אז על הכוונת של משרד המשפטים האמריקאי, אחר כך על הכוונת של האיחוד האירופי. היא הייתה חשודה בהתנהגות מונופוליסטית, ובית משפט בוושינגטון אפילו הורה על פירוקה, לפני שבית משפט לערעורים ביטל את הפסיקה.
מייקרוסופט חזרה ושגתה בימים ההם בעניינים של יחסי ציבור. במקום להרכין ראש בענווה, ולהציע לתקן את טעויותיה, היא הכריזה מלחמה. "לכל הרוחות, ג'אנט רינו", אמר אז באלמר. רינו הייתה שרת המשפטים בממשל קלינטון. "לכל הרוחות" (the heck with) כנראה לא היה מעורר אפילו זקיפת גבה בקונטקסט ישראלי, אבל ככה לא מדברים באמריקה.
באלמר ירש את גייטס במנכ"לות מייקרוסופט באופן טבעי. הנעליים לא היו גדולות מדי, וגם לא קטנות מדי. הוא החליק אל תוכן בקלות, אולי בקלות רבה מדי. הוא לא היה צריך חפיפה, הוא לא היה זקוק לתקופת ניסיון. רוחו של גייטס הוסיפה ממילא לרחף על-פני המים, גם לאחר שהתבגר והתעשת, ונעשה פילנתרופ חשוב לטובת האנושות (באמת).
הייתכן שקלות הירושה וטבעיותה לא הועילו לעניינה של מייקרוסופט? הייתכן שמנכ"ל מבחוץ היה מסוגל לזעזע את אמות הספים? עכשיו ברור למדי כי האמות זקוקות לזעזוע.
זוכרים את Zune?
המסורת הריאקטיבית של מייקרוסופט לא שירתה אותה עוד. ב-1995 היא הייתה מסוגלת להגיב - על האינטרנט, על נטסקייפ - ולצאת מן הסערה בשלום, בדגלים מונפים. אבל המזל והשכל לא עמדו לה מול גוגל ומול אפל. Bing הוא מנוע חיפוש מצוין, Surface הוא טאבלט טוב מאוד, הממשק של חלונות 8 לטלפונים של נוקיה מענג את העין. תארו לעצמכם מה היה קורה אילו הם היו שם לפני 10 שנים, או 5 שנים.
תארו לעצמכם מה היה קורא אלמלא באלמר העמיד למשאל עם מעושה את השאלה "האם מכירת מוזיקה היא עסקנו?", לפני שעשה את הניסיון הכושל להתחרות ב-iPod (זוכרים את Zune?); ולפני שהחליט כי טאבלטים הם ביטול זמן (זוכרים את Courier?), לפני ששינה את דעתו?
עכשיו אפילו האקספלורר עטור הניצחון משכבר הימים עומד לאבד את הבכורה. מייקרוסופט היא עכשיו משתתפת זוטרה כמעט בכל מערכה חדשה (חוץ מקונסולות המשחקים. שם xBox היא מנותנות הטון).
קצת קשה לחשוב את מנכ"לות באלמר לכישלון. מייקרוסופט היא אחת החברות הרווחיות ביותר בעולם. היא מרוויחה פי שניים יותר מגוגל על כל דולר של הכנסה. אבל תחת באלמר, מייקרוסופט ויתרה על הדימיון ועל ההעזה לטובת הוודאות. לשון אחר, היא ויתרה על הטווח הארוך לטובת הטווח הקצר. בעלי מניות בדרך-כלל אינם מתלוננים על דוחות רבעוניים מצוינים, אלא אם כן שמם דיוויד איינהורן (כוכב קרנות הסיכון, התובע זה 4 שנים את ראשו של באלמר).
ההאשמה החמורה ביותר נגד באלמר היא שנוכחותו הפחידה והפחיתה. היא הפחידה עובדים מוכשרים והיא הפחיתה את רצונם להסתכן. הליכה בתלם אינה מידה טובה בקונטקסט יצירתי. לבלרות אינה מתחרזת עם פריצת דרך. מייקרוסופט, אם תחליט להתחדש, תהיה זקוקה לא רק למהפכה ניהולית אלא כנראה גם למהפכה תרבותית. זה יהיה קשה מאוד, עם הרגלים מושרשים ועם סיבות מיידיות שלא לשנותם. אבל יהיה מעניין מאוד כאשר נושרי הרווארד יצאו סוף-סוף לפנסיה.*e