אז בכמה באמת צריך לתגמל מנהל טוב? שלי יחימוביץ' דיברה על פי 50 מהעובד הזוטר. זה קיים איפה שהוא? כנראה שלא. אז גם היא ירדה מזה. החשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג'ו דרשה אתמול הסברים מבנק לאומי ובצדק. ובאמת, מישהו מבין כיצד הגיעו לנוסחאות התגמול של הבנקים? גם אם כן, זה כנראה לא כולל את דודו זקן שדורש היום לבטל את האסיפות בהן התכוונו להצביע על תוכניות תגמול שאף הוא אינו מבין.
אז איך תוקפים את הנושא? מאיפה מתחילים? הנה לפניכם הצעה. היא קצת פשוטה. אני מקווה שזה לא חיסרון.
כלל ידוע הוא שבעלי השליטה (אני מנסה להיגמל מהכינוי "טייקונים") הם שממנים את המנכ"ל ובהיעדר בעל שליטה? המנכ"ל היוצא ממליך את המנכ"ל הנכנס. במקומות שאין בעל שליטה, ההנהלה מקבלת משנה כוח וזו התוצאה. לפעמים היא טובה. לפעמים פחות.
המנכ"לים הם למעשה שותפיהם של בעלי השליטה. הם לא עובדים בחברה! הם מנהלים אותה. אז למה בעצם שלא נצמיד את שכרם, כמעט באופן מלא, לביצועי החברה? משהו בסגנון: " תרוויח (החברה) - יקבלו, לא תרוויח - לא יקבלו" (כל הזכויות שמורות לראש ממשלתנו, בתחום אחר כמובן). שכר הבסיס המופקע הוא הרעה החולה.
לא בכדי יצא, בעת האחרונה, הקצף על בעלי השליטה ונושאי המשרה הבכירה. החברות לא מחזירות חובות והמנהלים מתעשרים. זו לא סיסמה. זו עובדה. בתקופות טובות, כאשר כולם מרוויחים אנו נוטים לפרגן מעט יותר (בכל זאת ישראלים אנו). אבל כאשר רע אין פרגון. יש כעס שעלול להתפתח לשנאה מסוכנת.
אז כן. שירוויחו מיליונים. באופציות ובונוסים מותני ביצועים (אמיתיים!). אבל לא בכל מקרה. לא בכל מצב. לא בשכר הבסיס. מנכ"ל, שיודע להגדיל את העוגה, זכאי וראוי ליהנות ממנה. גם אם מדובר בסכומים דמיוניים. קפיטליזם אבל ללא החיה האסורה באכילה.
תיקון 20 נכשל. יתרה מכך, הוא הפך, שלא בטובתו, למקפצה לשכר הבסיס, האוטומטי. בחברות רבות מדובר בקפיצה של 30%! כנראה שחלפו הימים בהם החברות הציבוריות נלחצו משוט הגילוי הנאות. פעם, כאשר רשות ניירות ערך חששה שלא מנהלים סיכוני שוק כהלכה היא חייבה מתן גילוי לאופן ניהול הסיכונים ולפרסונה המנהלת. קראו לזה רגולציה. היום דומה שהמילה הזו לא באה לבד. זה תמיד עודף רגולציה. הגילוי הניע לפעולה. זה עבד. גם כאשר היה צורך למנות דירקטורים בעלי מיומנות חשבונאית ופיננסית כדי שיהיה מי שיבין על מה חותמים - זה עבד. בנושא שכר הבכירים זה לא עובד. אין מחסומים וצריך לחשוב על פתרון אחר שיביא להצמדת שכר לביצועים, בלי לקבוע תקרות בלתי רלוונטיות אלא יצירת שותפות אמיתית (שממילא קיימת) בין בעלי המניות למנהלים.
החשבת הכללית הגיבה. באנגלית, תגובה היא הבסיס לאחריות (response - able). אבל נכסים מ"י מחזיקה רק בלאומי. החברות הציבוריות אינן המגרש הביתי של אגף החשב הכללי. הפעולה הזו יכולה להיות, אם כן, שעון מעורר בלבד לרגולטורים נוספים. אחד מהם הוא דודו זקן שכאמור הפעיל את מטה הקסם הרגולטורי שלו על הבנקים ועצר (לפחות בינתיים, את הפארסה) ומה עם רשות ניירות ערך?
אלדד פרשר היה זה שקיבל אותי לחשב הכללי. הוא הרוויח אז בערך 25,000 שקל. המשפט הראשון שאמר לי היה: "כאן אין בונוסים" ולא היה מאושר וחדור מוטיבציה ממנו. אני נשבע. עם יובל ברונשטיין עבדתי יחד. כן, שוב עבור אותם 25,000 שקל ולא היה מי שיכול לעצור את הדהרה שלו. טוב, די נגמרו לי הדוגמאות, אבל שניהם מהאנשים הראויים ביותר שפגשתי.
רו"ח רוני אלרואי - המסלול האקדמי המכללה למינהל, משמש כיו"ר עמדה מחקר כלכלי בע"מ ובעבר כיהן כחשבונאי הראשי באגף החשב הכללי באוצר.