בפרוס עלינו שנה חדשה, נראה כי קברניטי המדינה מתגעגעים יותר ויותר לשנת תש"ן - יותר משני עשורים לאחור. אורי שני, יד ימינו של שר האוצר לטיפול במצוקת הנדל"ן, מנופף בהצלחתו באותם ימים רחוקים, כששימש יד ימינו של אריאל שרון בקליטת גל העלייה בשנות ה-90 ("נושא הדיור נפתר כי היה אז מקרה חירום", הוא אמר השבוע).
ואכן, יש למה להתגעגע: בשנים 1991-1992 התחילו לבנות בישראל 129,540 דירות. ברבעון השני של 2013, כפי שפורסם ביום חמישי, החלו לבנות פה 8,797 יחידות דיור - קצב של 70 אלף בשנתיים. ההיגיון ברור: אם משהו עבד אז, הוא יעבוד היום. וכולם רק מדחיקים את העובדה שמצוקת הדיור אולי משותפת, אבל הקורבנות והשחקנים שונים לגמרי מאלה שהסתובבו פה בשנות ה-90.
את מיליון העולים החדשים, מי ששכח, דחפו שרון ואנשיו בעיקר למקומות כמו כרמיאל ונצרת עלית (כבודן במקומן). המהלך חולל פלאים באותם מקומות, אבל נסו להורות לצברים הצעירים ללכת לסוף העולם במקום לגור בחדר מחניק בגבעתיים. לא בכדי, העובדה שמבצע השיווק הכי גדול שמתוכנן לצאת בשנה הקרובה יהיה בקרית גת, מדירה שינה בירושלים, חרף ההצהרות שם שקרית גת היא כבר חלק ממטרופולין תל אביב (מה גם שתכנון ובנייה מהירים מדי, כפי שהוכיחו רבים מהפרויקטים ההם, מייצרים לא מעט שכונות עלובות).
גם הרשויות המקומיות בשנים ההן היו חלשות בהרבה. בשם המגלומניה והרוח הציונית הן שמחו לבנות במהירות הבזק ולקלוט עוד ועוד עולים. והיום? כל ראש עיר שעיניו בראשו מעדיף כמה שפחות דירות. יישובי "בוטיק", כמו רמת השרון או שהם, נחשבים בהרבה מערים גדולות כמו כפר סבא או מודיעין.
בראשל"צ של 2013 ישמחו לוותר על כל מתחם מגורים לטובת עוד איקאה או קניון. ועם כל הכבוד ל"הסכם גג ראשון", שדאג לתשתיות במקביל לבנייני המגורים, ועם כל הכבוד ליכולות הביצוע המופלאות של שרון ושני, אז הייתה לנו כמובן קרקע חקלאית. שרון הפך כמה חקלאים (ועוד עשרות יזמים ועורכי דין) למולטי-מיליונרים וגם פתר במהירות את בעיית ההיצע.
בשנים 1990-1995 הופשרו כאן 230 אלף דונם של קרקע חקלאית לטובת מגורים - מהלך שמשפטית, תכנונית וסביבתית אין סיכוי שיעבוד ב-2013. חדש ימינו כקדם? עם כל הרצון הטוב והערגה לימים היפים ולאנשים היפים שהיו פה פעם, שוק הנדל"ן זקוק היום לפתרונות מקוריים יותר ומורכבים יותר. הפתרונות של תש"ן כבר לא יעבדו בתשע"ד. שנה טובה.