בריחת מוחות מישראל? לפי הנתונים הבאים - אפשר להבין. על פי "דוח מצב המדינה 2013", שיפרסם בקרוב מרכז טאוב, עולה כי בעיית פריון העבודה של ישראל מחמירה מעשור לעשור. מאז שנות השבעים הפריון בארץ הולך ומתרחק מהפריון במדינות ה-G7 (ארה"ב, אנגליה, צרפת, גרמניה, איטליה ויפן), אך אפילו על רקע תמונה בעייתית זו, ב-2012 חלה תפנית דרמטית עם נפילה חדה בפריון העבודה של ישראל.
סך הכסף הממוצע שעובד ישראלי מייצר בשעה, 33.7 דולר, נמוך בהשוואה לסכום המיוצר על ידי עובדים במרבית מדינות העולם המתועש. ישראל ממוקמת במקום ה-26 מבין 34 מדינות ה-OECD. אפילו במדינות הנמצאות בקשיים כלכליים חמורים, כמו איטליה ויוון, הפריון גבוה יותר מבישראל.
פריון העבודה הוא היחס בין הערך שעובד מפיק לעלות השכר שלו, קרי כמה דולרים העובד מפיק עבור כל דולר שמשולם לו. ככל שהערך יורד, יורד גם פריון העבודה.
מנהל מרכז טאוב, פרופ' דן בן-דוד, מציין כי "ההפתעה בירידה החדה בפריון ב-2012 אינה הנפילה עצמה - שככל הנראה נובעת בעיקר מתיקון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהוביל לנתוני עבודה מדויקים יותר - אלא שרמת הפריון בישראל הלכה למעשה נמוכה אף יותר מהנתונים הנמוכים מאוד שהתקבלו בעבר".
בן-דוד מוסיף כי "לתמונה זו יש השלכות ארוכות טווח חמורות ביותר. בזמן שיש ישראלים שימשיכו לחיות בארץ ויהי מה, אחרים מביאים בחשבון את השיקול הכלכלי. ככל שהפער בין ההכנסה האפשרית בחו"ל להכנסה בישראל גדל, יותר ויותר משפחות ישראליות יקבלו החלטה לעזוב. אין זה מקרי שכבר כיום בריחת המוחות האקדמיים מישראל לארה"ב גדולה פי שישה ויותר מבריחת המוחות ממדינות אירופאיות לארה"ב, ואין לנתונים אלו אח ורע בעולם. לצעירים משכילים מאוד יש חלופות בתחום התעסוקה, ואף שישראל היא אכן 'מדינת הסטארט-אפ', היא עלולה לאבד את המשכילים והמוכשרים ביותר מבין ילדיה ככל שהיכולת הלאומית לשלם שכר תחרותי הולכת ונשחקת".
