למרות שבועז הרפז הורחק ממערך המבצעים המיוחדים של צה"ל, שוחרר מהצבא ונשלל ממנו סיווגו הביטחוני - הוא המשיך לקיים התייעצויות עם קצינים בכירים ביחידות מסווגות בצה"ל, כולל הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, וזאת בנוגע לעניינים מסווגים, נכח במתקנים סודיים ונחשף למידע מסווג, באופן בלתי מורשה וללא סיווג ביטחוני מתאים - כך טוענים העיתונאים דן מרגלית וד"ר רונן ברגמן בכתב הגנה שלהם לתביעת לשון הרע שהגיש נגדם סא"ל (במיל') הרפז בינואר 2013, בעקבות פרסום ספרם "הבור" בפברואר 2011.
בית המשפט המחוזי בירושלים אישר היום (ב') לפרסם את כתב התביעה ואת כתב ההגנה שהוגשו במסגרת תביעת לשון הרע, תוך שהורה למחוק מהנוסח המאושר לפרסום עניינים מסווגים מסוימים, לפי בקשת הפרקליטות.
מרגלית וברגמן מצדיקים, במסגרת כתב ההגנה שהוגש, אף את ההגדרה "מרגל" שהצמידו להרפז בספרם. לדבריהם, "הרפז עסק באיסוף מידע בעל אופי מכפיש על אודות שר הביטחון אהוד ברק וסביבתו, ומידע פנימי מתוך לשכת שר הביטחון, והעביר את המידע לרב-אלוף גבי אשכנזי, לעוזרו אל"מ ארז וינר, לרעייתו רונית אשכנזי ולעיתונאים מסוימים. המונח 'מרגל' יפה איפוא לתיאור פעולות איסוף המידע של הדרג הצבאי, באמצעות הרפז, כנגד הדרג המדיני הממונה".
תביעת לשון הרע של הרפז הוגשה, באמצעות עורכי הדין צבי גלמן ודפנה אזולאי-רגב ממשרד אריאל שמר, כנגד העיתונאים מרגלית וברגמן וכנגד הוצאת כנרת, על סך 2.7 מיליון שקל.
בתביעה נטען כי ספרם של השניים, "הבור", "הוא אסופה של דברי לשון הרע והשמצות חסרות שחר של הרפז. הוא עוסק בשורה של אירועים נטענים, מוכחשים ושקריים, שכולם יחד נועדו לנסות להציג את דמותו של הרפז כנוכל, את צמיחתו במערכת הביטחון ובצה"ל וכיצד כביכול ניצל את חוליי המערכת למטרותיו הזדוניות והפוגעניות".
בתביעה נטען כי "הרפז הוא קצין מוכשר בדרגת סגן-אלוף, בעל כישורים מיוחדים, שתרם תרומות עצומות לצה"ל ולמערכת הביטחון בתפקידים מסווגים שונים. במקום זאת הציגו אותו מרגלית וברגמן בספרם באופן מגמתי, מכפיש ושקרי, כרב-נוכלים, מושחת, רמאי, קומבינטור, עבריין. הם לא הותירו לקורא כל ספק והבהירו כי הרפז מהווה איום קיומי לסודותיה האסטרטגיים של מדינת ישראל, פצצה מתקתקת ממש, וכי התנהלותו ומעשיו הם כה חמורים עד שיש להשוותם לפרשת קו 300 ועסק-הביש".
ממצאים חמורים בדוח המבקר
בכתב ההגנה שהגישו מרגלית וברגמן, באמצעות עורכי הדין רון ברקמן, דוד זילברבוים, יפעת מרום ויאיר לדר, נטען כי "התברר שהרפז הוא מקורב לאשכנזי ולרעייתו, ובמשך חודשים ארוכים, טרם פרסום המסמך המזויף בחדשות ערוץ 2, הוא אסף מידע בעל אופי מכפיש על אודות שר הביטחון ברק וסביבתו ומידע פנימי מתוך לשכת שר הביטחון, והעביר אותו לאשכנזי, לעוזרו, לרעייתו ולעיתונאים מסוימים".
עוד נטען כי דוח מבקר המדינה בפרשת הרפז, שפורסם בינואר 2013, "כולל ממצאים חמורים ביותר ביחס להתנהלותם של הרפז, אשכנזי ווינר, ומאמץ הלכה למעשה את רוב הטענות שהובאו בספר ביחס להתנהלותם".
הם מציינים כי דוח המבקר קובע כי הרפז מסר לנציגי המבקר גירסאות סותרות ביחס לדברים שאמר בעבר בנוגע לסוגיות מהותיות. בעקבות זאת הודיע המבקר ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, במאי 2012, כי מכלול העניינים הנוגעים לפרשה מעלים חשד למעשים פליליים.
"למרות שהרפז הודה בזיוף המסמך החתרני ובאיסוף מידע מכפיש על אודות שר ביטחון בישראל", נכתב בכתב ההגנה, "מעז הרפז לטעון בתביעה כי ציטוטים מתוך הספר המתייחסים לדברים אלה הם שקריים ומהווים לשון הרע".
כך, בין היתר, כתב הרפז למבקר המדינה הקודם, מיכה לינדנשטראוס, במאי 2012: "אספתי מידע על שר הביטחון ועל יוני קורן ועל האלוף גלנט, שיתפתי בקביעות את הרמטכ"ל אשכנזי, רעייתו ועוזרו אל"מ וינר (...) איסוף המידע אינו ראוי, והיום בדיעבד אינני גאה בכך (...) אינני מתנער מאחריות (...) ישנם דברים שאינני גאה בהם ומצטער עליהם (...) אינני מתכחש לחלקי".
"בלתי אמין"
מרגלית וברגמן מציינים בכתב ההגנה כי "במשך חודשים אסף הרפז, באופן שיטתי ואינטנסיבי, מידע בעל אופי מכפיש על שר הביטחון ברק וסביבתו. את המידע העביר הרפז לאשכנזי, לעוזרו וינר, לרעייתו ולעיתונאים מסוימים.
"בשיחות טלפון שקיים הרפז עם וינר, כמו גם במסרונים שהעביר לוינר, השתמש הרפז בשפת סתרים ומילות קוד לצורך העברת המידע. הרפז הופעל ו/או גויס על-ידי אשכנזי לצורך כך. המבקר קבע כי איסוף מידע של הדרג הצבאי על אודות הדרג המדיני הנבחר הוא מעשה חמור ביותר".
באשר לטענת הרפז בתביעתו כי הספר פגע באמינותו, הם השיבו: "אמינותו ושמו הטוב של הרפז מוכחשים בזאת. ניתן לייחס להרפז תכונות רבות. אמינות ושם טוב אינן אחת מהן. הרפז יצר לעצמו תדמית של אדם בלתי אמין בעליל, זייפן וחתרן, ולפיכך אין לו שם טוב". (ת"א 9936/01/13).