"בעשור האחרון התפתחה כאן גישה פסולה מטבעה: רגולציה שמעודדת מנהלים לא לקחת אחריות. המחוקק הגיע למסקנה שאי אפשר להאמין יותר לבעלי שליטה ושבשוק לא נשארו אנשים ישרים, והחליט שהפתרון הוא למדוד כל דבר בצורה כמותית. ומה קורה בפועל? הדירקטורים - שהתפקיד שלהם הוא לדאוג לטובת החברה - עסוקים בלרצות את המחוקק".
את הדברים הללו אומר ל"גלובס" עו"ד ג'וש רוזנצוויג, לשעבר יו"ר הבנק הבינלאומי, והיו"ר החדש של חברת החיתום פועלים אי.בי.אי. בראיון בלעדי מספר רוזנצוויג, שנחשב למקורבו של איש העסקים צדיק בינו, מה דעתו על חוק הריכוזיות, מה הבעיה בתיקון 20 ("חוק שכר הבכירים") בכלל ובמדיניות התגמול של בכירי הבנקים בפרט, ולמה השילוב בין חברת הייעוץ אנטרופי לגופים המוסדיים הוא "קטלני" כדבריו.
"לטעמי, המטרה של תגמול בכירים היא ליצור הפרדה בין המנהלים", מסביר רוזנצוויג. "הרי כל חברה מתנהלת אחרת וכל מנהל פועל באופן שונה, כך שזה לא נושא שבלוני. אנחנו חיים בעולם דינמי וגמישות היא דבר הכרחי".
- אבל הייתה כאן חגיגה שמישהו היה חייב לעצור.
"אין ספק. היו כאן קבוצות שגייסו בצורה חריגה, שתו דיבידנדים ונהנו ממשכורות מנופחות. חברות כאלה צריך לתבוע, והבעלים שלהם צריכים לקחת אחריות. אבל אי אפשר לתפור חליפה שמתאימה לכולם. זאת בדיוק הסיבה שתיקון 20 עקום: במקום להטיל אחריות על החברות והמנהלים, פשוט מכלילים. אי אפשר לחסום את כולנו בכללים נוקשים, יש דברים שצריכים להישאר פתוחים".
- אז איך עוצרים את השתוללות שכר הבכירים?
"אני חושב שבמקום לאלץ את כולם להתיישר לפי קו מסוים, צריך להטיל על אנשים אחריות למעשים שלהם. הרי כולם יודעים שזה לא באמת משנה לפי אילו אמות מידה תיקבע מדיניות התגמול - כי זה כמו הימור בקזינו. תגמול שמבוסס, למשל, על ה-EBITDA (רווח לפני מס פחת והפחתות - ל' א'), הוא פשוט מגוחך".
- זאת שיטת תגמול נפוצה. מה הבעיה איתה?
"התוצאות של החברה הן נגזרת של הדינמיקה עם השחקנים האחרים בשוק, זה לא משהו שנכון להסתמך עליו. ענף הסלולר, למשל, ממחיש זאת מצוין. מי שבתחילת 2012 אמר שהוא יודע מה יעלה בגורלן של חברות התקשורת - שיקר. נכון, היו מיליון ואחד תרחישים, אבל אף אחד לא ידע איזה מהם יתממש. זה רק מחזק את הנקודה שלי: עסק צריך לדעת להתנהל גם בזמנים טובים וגם בזמנים רעים. זאת החוכמה של מנהל טוב, לדעת לא להיכנס למקום שלא תוכל לצאת ממנו".
- מה לגבי מדיניות התגמול במערכת הבנקאית? בלאומי והפועלים למשל מתגמלים אחרת - לפי התשואה על ההון.
"מדיניות התגמול הזאת איומה ונוראה. הם בכוונה קובעים יעדים נמוכים וזה מאוד מסוכן. צריך לתת למנהלים תגמול בשביל שיתפסו את הירח, ובפועל אומרים להם 'עזבו, מספיק שתיכנסו לחללית'. זה רע מאוד שלא מציבים יעדים אמיתיים. מנהלים צריכים להתאבד על החברה. אני לא אומר שצריך להציב יעדים לא הגיוניים, אבל היעדים כיום מאוד נמוכים".
"אין ספק שיש ריכוזיות במשק"
רוזנצוויג (61) נולד וגדל בקנדה. בגיל 16 ביקר לראשונה בישראל וכעבור מספר שנים החליט שהגיע הזמן להגשים את החלום הציוני. הוא למד משפטים באוניברסיטת בר אילן (כולל סטאז' אצל יעקב נאמן, שר המשפטים לשעבר), ובהמשך פתח משרד לעריכת דין, דרכו נחשף לעולם הפיננסי.
בשנת 2003, אחרי שייצג את צדיק בינו בעסקת רכישת השליטה בבנק הבינלאומי מידי משפחת ספרא, הוא קיבל מבעל הבית החדש הצעה לעבור לעולם העסקי ולעמוד בראש דירקטוריון הבנק. "הכרתי את עולם הבנקאות, אבל מהצד השני", אומר רוזנצוויג . "זו הייתה הפעם הראשונה שעמדתי בראש ארגון".
הבנק הבינלאומי, בראשו עמד רוזנצוויג בין השנים 2003-2006, נמצא גם היום בשליטתו של בינו, ששולט גם בקבוצת האנרגיה פז. על פי חוק הריכוזיות, שעבר ביוני בוועדת הכספים של הכנסת לקראת קריאה שנייה ולשלישית, על בעל שליטה בתאגיד פיננסי משמעותי (שמנהל נכסים בשווי של 30 מיליארד שקל ומעלה, לרבות בנקים) ייאסר לשלוט במקביל בתאגיד ריאלי משמעותי (שמחזור המכירות השנתי שלו עולה על 6 מיליארד שקל). במקביל, נקבע בחוק כי בעל שליטה בתאגיד ריאלי משמעותי לא יוכל לשלוט בתאגיד פיננסי משמעותי, אבל יוכל להחזיק ללא שליטה עד 10% ממניות התאגיד. על פי ההגדרות הללו ייאלץ בינו להיפרד מאחת מהחזקותיו, מתישהו במהלך שש השנים הקרובות.
- המחוקק רואה בעיה בהחזקות הצולבות של צדיק בינו. הוא טועה?
"פז והבינלאומי הן דוגמה מצוינת לבעייתיות של חוק הריכוזיות, כי המימון לרכישת פז לא הגיע מהבנק הבינלאומי. לכן, אני לא מבין מה הבעיה, ואף אחד לא יכול להסביר לי למה זה פוגע במשק. פשוט החליטו, נקודה. הרי יש ממונה על ההגבלים והוא זה שאמור לטפל בקבוצות ריכוז. אם הוא מחליט שההחזקות של בינו בפז ובבינלאומי פוגעת בתחרות יש לו את הכלים להתמודד בזה - מה עוד שיש פיקוח על מחירי המוצרים".
- אז חוק הריכוזיות מיותר לדעתך?
"אין ספק שיש ריכוזיות במשק. יש פירמידות שחייבים לטפל בהן כי התוצאה היא שהמיעוט שולט ברוב. זה כשל חוקי שחייבים לתקן אותו. אבל על כל יתר הדברים, כמו החזקות צולבות למשל, אני מסתכל בהשתאות. שוב קובעים מבחנים כמותיים ואין שום הטלת אחריות. אגב, יש גופים שמגלגלים פחות מ-6 מיליארד - והם בהחלט ריכוזיים".
*** הראיון המלא - במהדורה המודפסת