החלטתם של שרת המשפטים ציפי לבני ונשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס להחזיר לכס השיפוט את השופט שנחשד בהכאת ילדיו, מעוררת מחאה.
במכתב שנשלח בימים האחרונים ללבני ולגרוניס מטעמו של גוף הנקרא "התנועה למשילות ודמוקרטיה", נטען כי מן הראוי למסור לציבור מהן הנסיבות החריגות שהובילו אותם ל"החלטה החריגה והתקדימית, המבדילה בין סוגי שפיטה שונים ומותירה על כס השיפוט אדם שראשי המערכת סבורים שלא ראוי שיעסוק בענייני משפחה ופלילים".
בשבוע שעבר החליטו שרת המשפטים ונשיא העליון כי שופט השלום שנחשד בהכאת ילדיו ישוב לכס השיפוט בתחילת שנת 2014. ההחלטה התקבלה לאחר הליך בירור ממושך שנערך לשופט, המצוי בחופשה מאז זומן לחקירת משטרה בנושא.
לפני 3 חודשים החליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לסגור את התיק נגד השופט מחוסר עניין לציבור, בהמלצת צוות הפרקליטות שבחן את ממצאי החקירה. לבני וגרוניס החליטו כי השופט ישוב לכהונתו השיפוטית אך יטפל מעתה והלאה בתיקים אזרחיים בלבד, ולא ידון עוד בתיקים פליליים מכל סוג שהוא, כולל תיקי נוער ומשפחה.
בנוסף החליטו שרת המשפטים ונשיא העליון כי על מנת לא לעכב תיקים בודדים שבהם סיים השופט לדון, בתום הפגרה, בתחילת חודש ספטמבר, ייתן השופט את פסקי הדין בתיקים הללו. לאחר שובו לכס השיפוט בינואר 2014, הוא ישלים את שמיעת התיקים שבהם החל לטפל, זאת למעט תיקים העוסקים בעבירות אלימות שיועברו לטיפולם של שופטים אחרים.
שמו של השופט עדיין אסור בפרסום, וכן פרטים מזהים הנוגעים לילדיו, מכוח הוראות החוק.
עורכי דינו של השופט, אלי זהר ורועי בלכר, מסרו בתגובה להחלטתם של לבני וגרוניס כי "אנו מכבדים את החלטתם של שרת המשפטים ונשיא בית המשפט העליון, ששקלו את חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה על כל היבטיה ונפגשו בעניין עם השופט. ההחלטה בעניינו של השופט היא החלטה מידתית, המאזנת נכונה בין כל השיקולים הרלוונטיים. כעת יש להניח לשופט ולמשפחתו ולאפשר להם לשוב לשגרת חייהם".
"השפעה גדולה על אמון הציבור"
כאמור, יו"ר התנועה למשילות ודמוקרטיה, יהודה עמרני, פנה לשרת המשפטים ולנשיא העליון וציין כי "לפרשיות מעין אלה יש השפעה גדולה על אמון הציבור במערכת המשפט ככלל, ובשופטים בפרט".
לטענתו, "אם הייתם מסירים כל דופי מעל השופט, היינו שמחים ומברכים על כך, ואולם מהודעתם ניכר כי אין אלה פני הדברים, שכן ההחלטה מדיחה למעשה את השופט מכס השיפוט, ככל שמדובר בנושאים הקשורים במשפחה, ומעתה הוא מוגבל לעיסוק בדין האזרחי. לכן אנו שואלים, האם לאחר שהגעתם למסקנה כי השופט כשל, היש מקום להשאירו על כס השיפוט באופן חלקי שכזה?".
יצוין כי החלטתם של לבני וגרוניס שלא להדיח את השופט מכהונתו השיפוטית, אף שספגה ביקורת, נראית על פניה מידתית וראויה. זאת, נוכח החלטת היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק נגדו, החלטה הנובעת מעיקרון השוויון, ומהצורך לנקוט בעניינו את אותה מדיניות הננקטת במקרים אחרים של חשד לאלימות במשפחה, אגב הליכי פרידה וגירושים המלווים במחלוקות.
ההחלטה שלפיה השופט לא יוסיף לעסוק בנושאי פלילים ומשפחה נובעת מהרצון להימנע מטענות כלפי השופט מצד בעלי דין עתידיים, נוכח הפרסום הרב שקיבל המקרה, אף ששמו של השופט לא פורסם רשמית, ולא בשל כישלון של השופט בעיסוק בתחומים אלה.
"אבא קצת מרביץ"
עדויותיהם של שלושת ילדיו של השופט, שהם כיום בני 15 עד 9, נגבו באוקטובר 2010. מעדויות אלה עולה כי במהלך תקופה מסוימת, לאחר פרידתם של הוריהם, וכשאירע במשפחה משבר קשה, "אביהם איבד עשתונותיו כמה פעמים, ונתן להם את מה שתואר בלשונם: כ'סטירות/פליקות/כאפות'".
כן סיפרו על בעיטה בישבן לאחד מהם. לגבי כמה אירועים אמרו הילדים ביטויים כגון: "לפעמים זה מוציא עצבים שנותנים סטירות, אבל... הוא מנסה שהן יהיו חלשות יותר"; "אבא קצת מרביץ", אך לעתים לא אמרו מילות הסתייגות שכאלה. מהעדויות עולה כי מרבית האירועים הנטענים התרחשו בשנים 2008-2010.
בין הראיות בתיק מצוי סרטון וידיאו מהטלפון הנייד של אחד הילדים, שצולם על-ידי אחד הילדים האחרים. בסרטון נראה השופט כשהוא מסייע לאחד מילדיו להכין שיעורי-בית במתמטיקה, ואגב כך מתפרץ כלפיו כאשר הילד אינו מצליח בהכנת השיעורים. השופט מצולם כשהוא כועס בלהט האירוע, בעקבות כך שהילד אינו מצליח להכין את שיעורי המתמטיקה; כשהוא צובט אגב כך בלחיו צביטה חטופה; וכשהוא תופס בזרועו. סרטון זה צולם במהלך שנת 2012.
בנוסף נגבו עדויות של מחנכות ויועצת חינוכית בבית-הספר של אחד הילדים. הן העידו כי הילד סיפר להן על כך שאביו מתרגז ומרביץ לעיתים, וכן שלא נראו על הילדים כל סימנים או חבלות.
השופט עצמו נחקר פעמיים במשטרה, בחודש מארס השנה, הכחיש את החשדות וטען כי בשנת 2008 התרחש משבר משפחתי קשה לאחר שנפרד מאשתו. לדבריו, הפרידה הייתה חוויה קשה לילדים, שהגיבו באלימות זה כלפי זה, ולכן הוא נאלץ פעמים רבות להפריד ביניהם תוך שימוש בכוח. ביחס לאירועים הפרטניים הנזכרים בעדויותיהם של הילדים הסביר החשוד כי הילדים רבו באופן שסיכן את ביטחונם, והוא השתמש בכוח רק על מנת להפריד ביניהם.
החשוד הכחיש כי היכה את ילדיו באופן יזום, אולם הוא סבור כי ייתכן שבחוויה הסובייקטיבית שלהם הם חשו כי הוכו על-ידו. עוד מסר החשוד כי פנה לקבלת ייעוץ מקצועי על מנת להתמודד עם המצוקה הרגשית שחשו הילדים. חוקרת הילדים שחקרה את הקטינים התנגדה בתוקף לזימונם של הילדים להעיד בבית המשפט נגד אביהם, בשל החשש לנזק רגשי עמוק שייגרם להם.
הפרקליטות המליצה לסגור את התיק, אף שגירסתו של השופט שלפיהם אירועי האלימות נבעו מרצונו להפריד בין הילדים, לא התקבלה. ההמלצה לסגור את התיק נבעה הן מקושי ראייתי, ומאחר שבחינת חומרת המעשים מעלה שהם אינם ברף הגבוה של מעשי אלימות.
לדברי היועץ, "המעשים לא גרמו אף פעם לחבלות, לא היו בגדר עונשים שתוכננו בקור-רוח ולא נעשו תוך שימוש בחפצים. מובן כי אין בכל אלה כדי להפחית מחומרת מעשיו של החשוד, אך במכלול הראיות, נראה כי אין מדובר בפעולות העונות להגדרות שנקבעו בפסיקה כפעולות המהוות התעללות". וכן בשל טובת הילדים - כדי להימנע מהעדת הילדים נגד אביהם והעדת האב נגד הילדים. וינשטיין החליט כאמור לאמץ את ההחלטה בנימוק של טובת הילדים ומדיניות התביעה בתיקים שכאלה.