שירה בשפת ייסורים מרגיעה. זו התחושה שעולה במהלך האזנה לאלבומה החדש של נינט טייב, "כל החיות ידעו". אלבום שכל כולו פורקן כנות וכאב, וחיפושים עמוק-עמוק פנימה.
טייב, 29, כתבה והלחינה את כל שירי האלבום למעט שניים ("עושק" ו"ארבע המיתות" - היחידים המנוקדים בחוברת האלבום, שאותם כתב דורי מנור), והם חושפים - גם האסוציאטיביים שביניהם - נפש סוערת, מורכבת, הנעה בין קצוות.
"אני לא נוטה להיחשף כל-כך, והאלבום די חושף כל מיני צדדים שקיימים בי", אומרת טייב בראיון ל"גלובס". "לא חשבתי שאני הולכת לחשוף את נשמתי. זה היה הכי טבעי בעולם, זו האמת, לא רואה סיבה לעשות משהו כשזה לא אמיתי. לא יכולה לשדר 'פאן פאן הפי הפי' כשזה לא משקף מה שקורה. לפעמים נדמה שבכל מקום יודעים כל מה שעובר עליי. מה שכותבים עליי - שלא לדבר על הפפראצי - לא משקף עשירית ממה שקורה".
בשבועות האחרונים חוותה טייב ביתר שאת את ציפורניה הצהובות של התקשורת הישראלית, כשזו התעסקה באובססיביות בפרידתה מבן זוגה ב-8 השנים האחרונות, השחקן יהודה לוי. טייב, באופן עקבי, מסרבת להתייחס לנושא הפרידה.
- טייב, האלבום מסתיים ב"לבד".
"זה משקף רגע מסוים בחיים שלי, אני לא כל הזמן ככה. שיר כמו 'עושק', שזה הקצה השני, מכסה את כל הצדדים שלי".
- ככלל, השירים באלבום מאוד קשים. האנשים הקרובים אלייך הופתעו מהפתיחות, מהחשיפה? הבינו אותך יותר?
"זו פעם שנייה השבוע ששואלים אותי את השאלה הזו. שאלה שלא נשאלה עד עכשיו. זה מעניין, כי לא חשבתי על זה, על מה יגידו כשיקראו את המילים. כשאני כותבת, אני שוכחת לרגע שזה משהו שאני הולכת לחלוק עם הרבה אנשים. מוזר, כי חלק מהאנשים, החברים והמשפחה שלי, שאלו - 'וואלה, הכול בסדר? מה קורה איתך?'".
את השירים כתבה טייב במהלך השנה האחרונה. "בזמן שהתחלתי להופיע עם האלבום הקודם, 'Sympathetic Nervous System', שהיה באנגלית. תוך כדי ההופעות, החלה פריחה בעברית. והכול קרה נורא מהר".
- ואיך הן התגובות מקהל המאזינים?
"אני מקבלת המון תגובות על כמה אנשים מתחברים למה שכתבתי. יש גם תגובות קיצוניות, של אנשים שלא יוצאים מהבית ושומעים את האלבום ב'לופ'".
- אובססיבי משהו.
"אובססיות זה דבר טוב. זה נהדר. וזהו. נקודה".
הולכת עד הסוף
"כל החיות ידעו" הוא האלבום הרביעי של טייב. קדמו לו "יחפה" (2007) בהפקתו של אביב גפן, "קומוניקטיבי" (2009) - אלבום אולפן שאפתני בהפקת חברי להקת "רוקפור", אשר הפיקו עבורה גם את "Sympathetic Nervous System" - אלבום מעולה בשפה האנגלית שיצא אשתקד, וש"כל החיות ידעו" הוא למעשה המשכו העברי.
הדבר ניכר פחות בעיבודים ובהשפעות הסגנוניות שלו (הקודם זכה לעיבודי רוק קלאסי ורוק אלטרנטיבי, ובעיקר ניכרת השראת ה"פיקסיז"), ויותר מבחינת ההתפתחות היצירתית והמוזיקלית של טייב, הן בלחנים והן בהבעה הלירית.
בהופעותיה, טייב "הולכת עד הסוף" עם ביצועים בימתיים אנרגטיים וסוחפים לשירים המוקלטים, ועל כן התקליט מעורר ציפייה למפגש מוזיקלי מטלטל בין קהל לבין זמרת שיש לה כל-כך הרבה אהבה לתת.
המשך סיבוב ההופעות של התקליט יתקיים ביום חמישי הקרוב, 12 בספטמבר, במועדון ה"בארבי" בתל-אביב, ובינתיים טייב מתכוננת אליו היטב.
טייב: "לפעמים יש אכזבות - יש אמנים שהם יותר אמני אולפן, ואז כשאתה בא להופעה שלהם ולא מבין מה הולך, אתה מתבאס. ויש אמנים שהם טובים יותר בהופעות. ויש את שניהם, שטובים גם באולפן וגם בהופעות. אני מקווה שאני של שניהם. אני רוצה להאמין שכן. אני מאוד אוהבת להופיע. פחות מתחברת לאולפן, הקטע שלי הוא יותר במה".
- הרבה פעמים נדמה שהופעה היא בעצם האפשרות היחידה של זמרים לחוות איזושהי אינטימיות עם הקהל דרך השירים שלהם.
"זה מאוד נכון. כשאתה על הבמה, זה כאילו המקום הכי חשוף. אתה בלב העניין והעיניים נשואות אלייך. ואתה בהתייחדות עם המוזיקה. "זה יותר טהור, יותר בעולם שלך. להעביר את הקהל חוויה. לגרום לכל אחד להרגיש משהו, מסיבותיו הוא. זה מתחלק להרבה סוגים של רגשות. לא יכולה להיכנס לראש של כל אחד".
- וכשאת מופיעה עם שיר העוסק בסיטואציה קשה או בתחושה כבדה, מה נחוץ בשביל להביע את מה שהרגשת כשכתבת אותו?
"זה נורא תלוי במה שעבר עלי באותו יום. לפעמים אני חוזרת לאותה הנקודה שבה כתבתי את השיר, ועולות בי כל מיני תחושות. לפי שיטת סטניסלבסקי, שחקן שרוצה להעלות רגש כמו עצב, צריך להתחבר לרגע קשה. אצלי, השיר לוקח אותי למקום הזה, אני פורטת על המיתרים האלה. התחושה משתחזרת, אני נשארת איתה".
- ואיך יוצאים ממנה, במעבר לשיר שמצריך הבעה רגשית אחרת?
"ההופעה מאוד קיצונית בקצוות שלה. אחרי שיר שקט, צריך כמה שניות כדי לצאת מה'מוד' הזה. למשל, בשיר 'דופק' האנרגיה מאוד שונה. אבל תמיד יש משהו שנשאר אחרי ההופעה, אני מעכלת מה היה, צריכה להבין מה קרה. אני מהמנתחים, אוהבת לחפור בהכול, וזה לא נגמר כי תמיד עולה שאלה שמולידה עוד שאלות, ואני יכולה פשוט לחפור בלי הפסקה".
- אחד הדברים שהתבררו לגביך לאורך השנים האחרונות זה שאת מאוד קשה עם עצמך.
"אני מאוד ביקורתית. לא מאפשרת לעצמי להירגע. גם אם הייתה הופעה טובה, ויש הופעות טובות, וגם אם החברים בלהקה נתנו את הנשמה, זה אף פעם לא מושלם. תמיד מחכים להופעה הבאה".
- השאלה אם "מושלם" הוא לא יותר מאשר תחושה רגעית שחולפת, ואז עסוקים כל הזמן בניסיונות סיזיפיים לשחזר אותה.
"אני יכולה להבין למה אתה מתכוון, אבל כשאני חווה אושר אמיתי, טהור, אין תחושה שמשתווה לזה. גם אם הרגע חומק אחרי זה, גם אם אחרי זה יש נפילה. אני מעדיפה לחוות ולאבד".