בעולם החילוני והפרוזאי של הכלכלה, על השליטה באי.די.בי מתנצחים שני בעלי הון יהודים מחו"ל - האחד אדוארדו אלשטיין מארגנטינה, השני אלכסנדר גרנובסקי מאוקראינה. אבל לא כך מתאר את פני הדברים ה"שטורעם נט", אחד העיתונים המקוונים של חב"ד. שם פורסמה לא מזמן הכותרת "מסתמן: התומך של וולף יגבור (הטעות במקור) על התומך של גרינבלט". כלומר, גרנובסקי, שהוא תומכו של שליח חב"ד באודסה הרב אברהם וולף, מול אלשטיין, שהוא תומכו של הרב שליח חב"ד הראשי בארגנטינה צבי גרינבלט.
גרנובסקי אף הקים לצורך העסקה, בהשראת הרב וולף, את קרן חב"ד 770 (מספר הבית של הרבי מלובביץ', בעל משמעות מיוחדת לחסידי חב"ד), שתעשה עסקים כדי שיהיה לה כסף לצדקה. "אני מניח שישאיר גם משהו לעצמו", אומר בציניות מקורב לחב"ד שלא רואה בעין יפה את גיוס שם הארגון לטובת האוליגרך האוקראיני. גרנובסקי, מצדו, אף דאג להפיץ כי "קיבל את ברכת הרב" לעסקת הרכישה של אי.די.בי. את הברכה קיבל בעת שעלה על קברו של הרב, שכזכור לפחות פיזית אינו איתנו כבר קרוב לעשרים שנה.
נוחי דנקנר מצדו, שב השבוע מניו יורק, שבה התעכב להניח תפילין במרכז חב"ד העולמי בברוקלין. נסתרות דרכי השם, אך לפחות על פניו ברכה גדולה לא השיג בכך: עם שובו חיכתה לו המלצת רשות ניירות ערך להגיש נגדו כתב אישום.
חב"ד, שידועה גם בקשרים השלטוניים המצוינים שלה בוושינגטון, בירושלים ובמוסקבה, היא כיום רשת ההיכרויות, הקשרים והמעורבויות היהודית הפיננסית הענפה בעולם. רשת פתוחה, ללא ארגון מרכזי במובן הפיננסי, המורכבת מאלפי חוטים המתחילים בקהילות קטנות ברחבי העולם; בעיקר במה שהייתה פעם ברית המועצות, אבל גם בכל מקום אחר, מקטמנדו ועד לבואנוס איירס ולמזכרת בתיה. רשת וולונטרית, בעלת אלמנטים אידיאולוגיים של שליחות, כמעט מיסיונרית בטיבה, אשר הקשרים בינה לבין המרכז בברוקלין הם מוסריים ורוחניים, אך לא מעוגנים כספית וארגונית.
עם אנשי העסקים המזוהים עם חב"ד במידה זו או אחרת, אפשר למצוא פרט לדנקנר, את איל ההון האוסטרלי יוסף גוטניק, את איש הון הסיכון שלמה קאליש, את שרי אריסון שתורמת דרך קרן תד אריסון, את התומך הוותיק מוטי זיסר, את לב לבייב, מיקירי חב"ד, וכן את ידידו בעבר שעיה בוימלגרין.
כמו כן שורת אוליגרכים מרוסיה ומחבר העמים, חלקם היו רחוקים מהיהדות בטרם פגשו את חב"ד, נמצאת בתורמים ובתומכים: מיכאיל מירילשווילי הגיאורגי; המיליארדר האוקראיני גנאדי בוגולובוב, האוליגרך אלכסנדר משקביץ ועוד רבים. ברחבי העולם נמצא את המיליארדר הדרום אפריקני נייט קירש; את בעלי טונה סטארקיסט מיכאל מיטלמן, ואת המיליארדר האמריקאי רונלד פרלמן.
אגב, לא תמיד התומכים מעוררים נחת אצל מוסדות חב"ד. איש העסקים החב"די אברהם טאוב, מנהל "שפע הימים" המחפשת יהלומים בקישון, טוען בתוקף כי הרב המנוח הוא שציין את מציאותם של יהלומים בנחל. בחב"ד מסתייגים וטוענים כי זו פרשנות לאמירה אליגורית של הרב.
עו"ד מרדכי ציבין, המצוי היטב בעולם הפילנתרופיה היהודית - אשר מבקש להדגיש כי אינו מדבר בשם חב"ד ("אני לא ראוי לכך"), וגם לפגישה בינינו ביקש אישור מהנהלת חב"ד - אומר כי "חב"ד הפכה לאבן שואבת לתורמים גדולים, בלי שפנו אליהם. התורמים בדרך כלל באים מיוזמתם".
לעומת זאת, פרופ' מנחם פרידמן, חוקר החברה החרדית, שהוציא בשנת 2010 בהוצאת הספרים של אוניברסיטת פרינסטון את הספר :The Rebbe The Life and Afterlife of Menachem Mendel Schneerson (יחד עם חוקר נוסף בשם פרופ' היילמן), מרשה לעצמו להפוך את היוצרות. "חב"ד בהחלט מתפקדת גם כרשת קשרים עסקיים", הוא אומר. "אם השליח מגיע לאוליגרך האוקראיני ואומר, הנה יהודי בישראל בצרה, אני מאמין בו, תיפגש איתו ושניכם תרוויחו, האוליגרך אומר לעצמו, יש כאן מילה של הרב, והרב לא ישקר לי. לא כמו אנשי עסקים שאני פוגש ואין לי שום דרך לרדת על קנקנם".
ציבין מתקומם: "חב"ד לא מוכרת קשרים תמורת כסף. שליחי חב"ד לא משתמשים בארגומנט של קשרים כדי לקבל כסף, חל איסור של הרב להציע תמורה כזאת עבור התרומה. השלוחים הם לא בעניין של ביזנס, והם לא מציעים לפתוח דלתות. אנשים תורמים כי הם מזדהים עם הגישה המיוחדת של חב"ד, שלא באה להחזיר אותך בתשובה, אלא להעשיר את החיים הרוחניים שלך ולחבר אותך לזהות היהודית שלך".
בכל פינה בעולם
הבסיס למפעל הפיננסי האדיר של חב"ד הוא מפעל השליחים, או בלשון חב"ד ה"שלוחים", שפרוסים בכל חור נידח ברחבי העולם, ונדרשים לממן מתרומות מקומיות את הקמת הקהילה שנשלחו להקים ואת מוסדותיה - בתי ספר, בית כנסת, בתי תמחוי, בית חב"ד וכדומה. שלוח הוא אדם שסיים את לימודיו בישיבה, במקרים רבים גם הוסמך לרבנות, זה עתה נישא, והוא מוצב בנקודה כלשהי; לעתים, בעיקר לאחר התמוטטות ברית המועצות, במקום שבו אין קהילה יהודית ויש כמה יהודים וספק יהודים המתגוררים בו.
אם לא יקרה דבר מה חריג, השלוח יחיה במקום כל חייו. בשנה הראשונה יקבל תקצוב בסיסי מהמרכז למחיה ולהתחלת פעילות, משהו בסביבות 4,000-3,000 דולרים לחודש. בהמשך עליו להקים לבדו את הבסיס הפיננסי שלו. הקשר שלו עם המרכז יהיה רוחני, מוסרי, ובמידת הצורך, כגון בעיות רפואיות, יפעיל המרכז את קשריו ברחבי העולם לסייע לו. אך אין קשר כלכלי רגיל בין "הנהלת החברה" לבין ה"סניפים שלה".
מרכז חב"ד עצמו נהנה מתקציב שנתי של כ-30 מיליון דולרים, על-פי ההערכות, מכספי תרומות של בעלי הון שמעדיפים לתרום אליו ולא לאחת ה"סוכנויות"; ובתקציב הזה הוא משתמש לתחזוקה, להוצאה לאור ולמפעלים כגון הקמת בית ספר באינטרנט לילדי השליחים שנמצאים הרחק מבית ספר יהודי. "לחב"ד", מסביר הרב ברוד, "יש מבנה היררכי מעניין. בדרך כלל בארגון בסדר גודל כזה, משיגים יכולת בקרה ושליטה על-ידי תשלום לאנשים. כאן אתה לא משלם, ובכל זאת יש לך סמכות, בהיררכיה הנבנית מלמטה למעלה".
"מה שמייחד את חב"ד", סבור פרופ' פרידמן, "הוא שהיא קבוצה מיסיונרית שמלקטת כל מיני אנשים שחלקם עשו הון רב בעולם הפיננסי המודרני. היא יכולה לעשות זאת כיוון שאף שאנשיה חרדים, הם לא הטיפוס הקלאסי של חרדים; הם בעלי השכלה, ומה שאולי יותר חשוב - בעלי פתיחות גדולה לעולם המודרני ולעולם העסקים המודרני. ומצד שני, אנשי העסקים הללו חיים בסיכונים אדירים ובחרדה נוראה, הבור נמצא כפסע מהם, וכשיש חוסר ביטחון מובנה - מחפשים סיוע.
"הפרדת תחומים ברורה"
גולת הכותרת השנתית של חב"ד היא "כנס השלוחים" בבית הרב בברוקלין, ובעיקר ערב הסיום שלו. כל השליחים מגיעים לבית הרב בברוקלין, כל אחד מהם, אגב, מגיע במימונו שלו, ולן אצל קרובים וידידים - מפגן עוצמה שאליו מוזמנים בעלי הון מקורבים לחב"ד מרחבי העולם. "כנס השלוחים", אומר פרופ' פרידמן, "זה מין חברה בינלאומית שכמעט מעוררת קונוטציות אנטישמיות בסגנון זקני ציון".
הרב ברוד, לעומתו, מתאר את המפגן, שבו שליחים מנסים להתחרות זה בזה מי הביא תורמים נוצצים ונחשבים יותר, בנימה קצת אחרת. "כל שליח יכול להזמין ידידים, תורמים או אנשים שחשוב לו להציג בפניהם את עוצמת המעמד", הוא אומר. "הרבה שליחים באים עם התורמים שלהם כדי להגביר את ההזדהות ואת החיבור שלהם עם השליח המקומי, בכך שיראו את התמונה הכוללת של הארגון".
- מה דעתך על הדרמה באי.די.בי, שבה מככבים שני אנשי עסקים שהובאו על-ידי רבניהם, וכל הסיטואציה מתוארת כ"חב"דניק מול חב"דניק"?
"לא פעם שואלים אותנו מיהו חב"דניק. קשה להגדיר. בשונה מקהילות אחרות, חב"ד מאוד הטרוגנית, אפילו בלבוש. גרנובסקי או אלשטיין אינם החב"דניק הקלאסי, אבל אם אדם מתחבר לחב"ד ומרגיש קרוב לרבי מלובביץ', מי אני שאגיד לו אתה כן חב"דניק או לא".
- מה לגבי קרן חב"ד 770 של גרנובסקי?
"זאת לא קרן של חב"ד. זו קרן פרטית של אדם פרטי. יש לנו עם זה דילמה. יש בעלי עסקים שהם חסידי חב"ד, שמשלבים את שם חב"ד בעסק שלהם. היו מקרים שבהם אנשים התבקשו להסיר את השם. אז לא מפריע לנו שקוראים לקרן חב"ד, אבל מפריע לנו שאנשים יכולים להבין כאילו חב"ד קונה כאן חברות".
- היו פניות אליו שיחליף את השם?
"לא יודע. אם זה היה, זה כמובן לא עבר דרכי".
- למה בעצם שחב"ד, עם כספה הרב, לא תפעל כסוג של קרן השקעות, וכך תאדיר את הונה?
"הרב עשה הפרדת תחומים ברורה. חב"ד אינה אמורה לעסוק בעסקים וחל איסור גם להיכנס לשותפויות עסקיות. היו שליחים ששאלו את הרבי, למשל, לגבי כניסה לעסקי כשרות. הוא אמר להם, אתם תדאגו שיהיו יהודים שאוכלים כשר. יהיו אחרים שידאגו לספק ליהודים האלה בשר כשר".
הכתבה המלאה - במגזין G