"TLV", א'-ד' 22:30, "הוט קומדי סנטראל"
העונה החדשה החלה רק ביום ב', כך שעדיין מוקדם לדעת אם יש בה משהו או מישהו שיכול לתפוס את העין ואת הלב. מה שכן, את הדוחה בעונה הזאת כבר מצאתי בדמותה של פז אגמון, בת עשירים מכפר נטר שבתשובה לביקורת על תלבושתה המנומרת (והדי מגעילה לטעמי, אם כי מה אני מבין), שספגה מאיזו עורכת אופנה באחד האתרים, השיבה: "אל פז אגמון לא מדברים ככה". תענוג, נכון?
פורמט הסדרה לא השתנה: בחסות קבוצת "ידיעות אחרונות" (על שלוחותיה, מגזיניה, אתריה, סוכנות האומנים שלה ואנשיה), מובאים 4 צעירים לחוות את תל-אביב. הסדרה עוקבת אחר עלילותיהם בעיר הגדולה, חושפת את דעותיהם הקדומות ביחס לבראנז'ה המקומית ועל הדרך מסייעת בטיפוח דעות קדומות חדשות בקרב הצופים הצעירים. תל-אביב נראית כמו מנהטן שבה הכול זוהר ונוצץ. כמי שהגיע לעיר הגדולה מחיפה, בערך באותו הגיל של גיבורי הסדרה, גם לי היה דימוי מוקדם על היעד שסימנתי לי ביהירות נאיבית של בן 20 וקצת לכבוש: קראתי את "ציפורה" בחדשות המנוח והייתי בטוח שתל-אביב היא מקום שבו עיתונאים ומסעדנים יושבים בברים אפלים לצד נשים מסוג שלא הכרתי בחיפה וגומעים אלכוהול בכמויות. למרבה החדווה גיליתי שלא טעיתי בהרבה, מה שאני לא בטוח שיקרה לכוכבי "TLV" שיגלו שהבראנז'ה שהם כה כמהים אליה היא רקמה אנושית חסרת סטייל וזוהר שמתנהלת על אופניים או טוסטוס בחום של 30 מעלות וש-15 שניות התהילה שלה בתוכנית הבאה של גיא פינס הן תגמול קטן מדי בעבור ההשקעה.
ולמרות כל מגרעותיה הבולטות, ממש כמו העיר שאליה הם נחשפים לראשונה, מראה לנו "TLV" אנשים יפים, צעירים ונאיביים שחולמים להצליח בדבר הכי קרוב, למרות הכול, שיש לנו למנהטן. כך שאת משפט הסיכום אפשר להקדיש לעיר ולסדרה כאחת: בכל זאת יש בה משהו.