עניין של זמן1. מאיר שמיר
"האם מאיר שמיר הוא המפסיד הגדול של חרם הקוטג' בתנובה?", תהינו כאן ביוני 2011. זה היה שמונה חודשים אחרי ששמיר סיכם, באמצעות חברת מבטח שמיר שבשליטתו, על מכירת חלקו בתנובה (21%) לידי בנק לאומי ומשקיעים נוספים, תמורת 1.23 מיליארד שקל - מחיר שהיה מבטיח לו רווח של קרוב למיליארד שקל, על השקעה שביצע רק שלוש שנים קודם לכן.
אלא ששמיר, שמחזיק בתנובה יחד עם קרן אייפקס, לא הזדרז לפדות את הטופס הזוכה בו החזיק. במשך חודשים ארוכים נדחתה העסקה פעם אחר פעם, כשעל פי ההערכות הוא ניסה לחלוב עוד ועוד תמורת חלקו בחברה. ואז פרץ חרם הקוטג', ובהמשך קיץ 2011 הארץ נשטפה במחאה החברתית. הצונאמי שנחת על תנובה תרם לנסיגת לאומי מהעסקה, ורבים העריכו כי שמיר עוד יתגעגע למחיר שהוצע לו.
אבל השבוע למדנו מניתוח שהתפרסם ב"גלובס", כי הזמן שחלף דווקא שיחק לידיו של שמיר. חרם הקוטג' נשכח ותנובה, הנהנית מעוצמה מונופוליסטית בשוק החלב, נותרה פרת מזומנים דשנה, המחלקת דיבידנדים נדיבים לבעלי השליטה בה (כ-2.5 מיליארד שקל עד היום). כעת, לאחר שהשיבו לעצמן כמעט את כל השקעתן ברכישתה, נערכות אייפקס ומבטח שמיר לקראת הנפקת תנובה או מכירתה, לפי שווי של 8 מיליארד שקל לפחות.
במקרה כזה צפוי שמיר למצוא את עצמו עם רווח מעולם ההיי-טק, כ-1.5 מיליארד שקל, על השקעתו בענקית המזון, מה שיהפוך אותו לאחד מאנשי העסקים הנזילים במשק, ולמועמד טבעי לביצוע עסקאות ענק חדשות, שלפני 6 שנים הוא יכול היה רק לחלום עליהן.
2. חבס השקעות
חצי שנה חלפה מאז קריסתה של חברת חבס השקעות, אבל במקרה זה קשה להגיד שהזמן פעל לטובת בעלי החברה דה-פקטו - מחזיקי האג"ח, להם חייבת חבס כ-450 מיליון שקל.
בתיאוריה, זה אמור היה להיות הסדר חוב מהיר (בעל השליטה, הרצל חבס, הניח את המפתחות, לאחר שהבהיר כי לא ישקיע מכספו) ופשוט לביצוע (לחבס נכס מרכזי בודד - מניות סחירות בקרן הנדל"ן ההולנדית NSI). אבל בפועל הזמן נמרח, הצעות של משקיעים באות והולכות, והתספורת הצפויה למחזיקי האג"ח הולכת וגדלה.
לנוכח שתי פצצות זמן מתקתקות - ירידה במחיר מניית NSI שעלולה לעלות לחבס באובדן השקעתה לטובת הבנק המממן, והנפקת זכויות ב-NSI שתדלל את החזקותיה של חבס חסרת האמצעים - ספגו השבוע מחזיקי האג"ח מכה נוספת: הקרן הבריטית דואט, שכבר חתמה על הסכם לרכישת מניות NSI מידי חבס, נסוגה מההשקעה המתוכננת. וכך, נושי חבס מצאו עצמם שוב בפני שוקת שבורה, כשההצעה הבאה שתוגש תהיה קרוב לוודאי אטרקטיבית פחות.
3. נוחי דנקנר
התעקשותו של נוחי דנקנר להמשיך ולאחוז בקרנות המזבח של קבוצת אי.די.בי עלתה לו במנות גדושות של ביקורת ולעג, נוכח חדלות הפירעון אליה הוביל את אי.די.בי אחזקות, הקומה העליונה בפירמידת החברות של הקונצרן. אבל כרגע נראה שהמאמצים האדירים שהשקיע דנקנר בשנה האחרונה בשיפור מצבה של אי.די.בי - גם אם מטרתם הייתה לשמר את מעמדו בה - בסיוע רוח גבית של הראלי בשוקי המניות, עשו שירות טוב גם למשקיעים ולנושי החברות בקונצרן.
השיפור בתוצאותיהן של החברות התפעוליות (סלקום, שופרסל, מכתשים אגן), המיזוג המתהווה בין כור ודסק"ש, הזינוק בשווי מניות קרדיט סוויס, והעסקה שנחתמה למכירת השליטה בכלל ביטוח ועדיין לא ברור אם תתקיים, הביאו לירידה חדה בתשואות האג"ח של אי.די.בי פתוח (9%-16%), חברה שעד לאחרונה טענו מחזיקי האג"ח שלה כי היא אינה סולבנטית - ולנסיקה של כמעט 400% במניית דסק"ש מרמת השפל של יולי 2012.
כל אלה לא ימנעו הסדר חוב באי.די.בי אחזקות, אך הם עשויים למנוע את העברת החברה לידי נושיה, ומשפרים את סיכוייו של דנקנר להיות חלק - גם אם לא מרכזי - בגרעין שליטה עתידי בקונצרן.
