הייתי מלא פעמים בחיפה, יותר מכפי שאפשר לספור ופחות ממה שאפשר לרצות, אבל הפעם זה היכה בי חזק אף שזה היה שם כל הזמן: העיר שוכנת לחוף הים אבל מנותקת ממנו כמעט לחלוטין - בין העיר לים מפרידים כבישים ראשיים, מסילות רכבת, עמודים לרוב, בנייני רכבת, מבני תעשייה, וכמובן הנמל. היא לא כמו עיר חוף נורמלית שתושב פשוט יכול לקחת מגבת או אופניים ולרדת לחוף. החיפאי צריך לנסוע קילומטרים או לעלות ולרדת מכל מיני גשרים כעורים שעוברים מעל כביש ראשי. זה גם מכתיב את האנומליה הנדל"נית החיפאית: ככל שהבתים קרובים לים הם זולים יותר, השכונות בקו הראשון למים הן הכי עלובות. זה דפוק בכל-כך הרבה רמות.
ראש העיר יונה יהב לא אשם, כמובן, גם לא עמרם מצנע לפניו ואפילו לא אבא חושי המיתולוגי. האשמה היא בבריטים, שפרסו את המסילה על החוף כי זה הכי קל. הנייטיבז לא עניינו אותם כהוא זה. הם בנו אותה כעיר תעשייה אפורה. מה שכן, גם אף אחד שבא אחרי הבריטים לא מי יודע מה התעניין בחיפה שהולכת ויורדת מגדולתה כבר עשורים, שבהם סבלה מהגירה שלילית, מריחות רעים מהתעשייה המזהמת שגם תרמה את שלה לתחלואה, ומאווירה כללית של באסה. הוסיפו לזה את הרעה החולה של הפרבור הפושה, את הקניונים המרובים והכעורים שצמחו בצדדיה כמו פטריות הזיה רעות, ומה קיבלתם? חיפה.
אבל יחד עם כל זאת היא עדיין מצליחה להיות מקסימה. לא יודע מה אתכם, אני פשוט מת על העיר הזאת. השכונות הגבוהות, אודה, מעניינות אותי פחות. מבחינתי אין כמו העיר התחתית. וגם הנמל, אפילו שהוא חוסם את הים וחונק את העיר, יש בו הוד והדר - אין כמו היופי המתכתי והפראי של עשרות המנופים, אוניות המשא הענקיות וספינות המלחמה של חיל הים.
אין כמו המושבה הגרמנית היפה ומקדש הבהאים, כמובן. וגם החיפאים והחיפאיות יש עליהם, מאיפה שלא תסתכל על זה. מין אופי מיוחד ולוקאל פטריוטיות מבוישת כזאת שנצרבה בהלמות פטישים. יש בה משהו שתמיד מזכיר לי את הילדה הגבוהה מדי בחבורה של ילדים נמוכים מדי, אתם ודאי מכירים אותה, זו שתמיד הכריחה את עצמה ללכת שחוחה, כפופה, לא להתבלט במקום לזקוף את הגב ולהשוויץ ביופייה ובגובהה, עד שכבר נהיה מאוחר מדי והכיפוף הפך לעקמת. זו חיפה בשבילי.
ובכל זאת, היא לא כמו תמיד. העיר התחתית וגם הדר יפות הרבה יותר בשנים האחרונות, משהו טוב עובר עליה. זה עדיין לא זה - יותר מדי חנויות סגורות ובתים נטושים ויותר מדי תחושה של צמיחה מלאכותית, לא כזו אמיתית שבאה מלמטה - אבל משהו קורה, וזה בטח הרבה יותר טוב ממה שהיה קודם. גם המטרונית החדשה הדוהרת במסלולים המיוחדים לה היא עניין שכל עיר אחרת יכולה להתקנא בו.
כבד קצוץ, איקרה וברצלונה
את היום אנחנו מתחילים בפאב העוגן הוותיק בעיר התחתית. מאז 1942 הוא שוכן שם, ובעל הבית יוסף (יוסל'ה ) פינקוס בין ה-85 עוד מופיע בכל בוקר, נמרץ וטוב לב, מגונדר כמו יורד ים בחופשה שנמשכת כבר שבעה עשורים: כובע של פופאי, שלייקעס, מקטרת כבויה ומטפחת מסביב לצוואר. הוא עושה לי את הסיבוב המלכותי, ואני מזמין בירה ועוד אחת.
יונה יהב מצטרף אלינו לשנדי של צהריים. איש גדול ונינוח, יהב. כבר עשור שהוא עומד בראש העיר, וככל הנראה עומד לקחת את המירוץ הזה בהליכה. יש אמנם משהו כמו שישה או שבעה שמתמודדים מולו, אבל אתם יודעים כמה קשה להדיח ראש עיר מכהן בישראל, בטח אחד כמו יהב, שיודע טוב מאוד לעבוד עם התקשורת ועם הקהל שלו.
אנחנו אוכלים כבד קצוץ, איקרה וכיסונים מטוגנים ומדברים על העיר. יהב מתגאה בפרויקט החייאת התחתית, במדרחובים, במעונות סטודנטים, בפאבים ובגלריות הרבים שנפתחו במקום שהיה פעם מרכז של סמים ושל זונות. משהו כמו 140 מיליון שקלים השקיעה שם העירייה. יהב מדבר על החזון הבא שלו - חזית הים (waterfront), או כפי שהוא ממתג את זה "חיפה ברצלונה" - הפיכת כל האזור לריביירה יפיפייה עם מלונות ועם טיילת והכול. חזון יפה, ראוי וטוב, ללא ספק, אפילו מתבקש, אבל כמו שאמרו משינה: איפה המדינה ואיפה החזון? כבר שנים מדברים על זה, וידברו על זה עוד שנים.
בשביל שחזון החיפה-ברצלונה (מתנגדיו של יהב אוהבים ללגלג על זה, אבל בסדר; אני אומר שמי שלא חולם בגדול חי בקטן) יתגשם צריכים לקרות כמה דברים קטנטנים, שלא לומר קלילים: צריך א', לפנות את הנמל. בשביל זה צריך ב', לבנות נמל חדש (מה שקורה לאט-לאט). ג', לפנות את הישן (עוד אין לוחות זמנים). ד', לרצות את עובדי הנמל (שקיבלו את הזכויות לקרקע של נמל המטענים בעת הרפורמה בנמלים ולא ממש מעוניינים לעשות חיים קלים לכל שאר בני האדם). ה', לפנות את בסיס חיל הים. ו', להשקיע את פסי הרכבת מתחת לפני האדמה לאורך של משהו כמו שלושה קילומטרים (1.5 במרכז העיר ועוד 1.5 בפארק הכט, אף שבינתיים, בשביל הנמל החדש מה שמתוכנן זה קצת ההפך הגמור מזה: תוספת של פסים). בקיצור, מדובר בהשקעות של מיליארדים.
ואם עד עכשיו זה נראה לכם פשוט וקל, אז גם כל דבר תלוי באחר. ועד כמה שיהב איש גדול, יכול להיות שזה גדול עליו. בשביל זה צריך את המדינה. אבל המדינה לא ממש מתעניינת בחיפה. לזכותו של יהב ייאמר שהוא אופטימי ובעל חוש הומור. "בלי זה אתה לא יכול להיות ראש עיר בישראל", הוא אומר.
- יש לוחות זמנים?
"החשמול נדחה ל-2018 והשיקוע של המסילות בתכנון. מול המושבה הגרמנית היא תשוקע בראס בן אמו".
- אומרים שחיל הים לעולם לא יזוז.
"באבו-אבוהה יזוז. למזלנו מצאו גז במדינה והנמל הנוכחי לא יכול להכיל את הספינות שאמורות להגן על האסדות, אז הוא חייב לזוז".
- יש לזה לו"ז?
"כמה שיותר מהר".
- ומה לגבי עובדי הנמל?
"הדבר היחיד שעומד בין חיפה לברצלונה הוא העובדים. אם הממשלה מסתדרת עם הוועדים - למחרת הדחפורים מתחילים לעבוד".
- תן התחייבות, משהו.
"בחמש השנים הבאות הכול יתבצע".
- אתה באמת אופטימי.
"אמרתי לך. שמע, אני הבאתי את זה הכי רחוק שאני יכול, ממש עד לפתחה של הממשלה - עכשיו היא צריכה לעשות את הצעד שלה. פשוט להחליט. זה דבר שיעשה פלאים לכל האזור, זה יהיה נס לכל הצפון. כמו שהיא החליטה להעביר את הצבא לדרום ככה היא יכולה, וחייבת, להחליט להציל את הצפון".
יהב מתגאה באצטדיון החדש על-שם סמי עופר שנבנה בהשקעה של חצי מיליארד שקלים ("בלי אגורה אחת שיצאה מכיסו של אף חיפאי") ובשלל אירועי תרבות ומסיבות רחוב.
- מתנגדיך אומרים שזה לחם ושעשועים, פלסטר להסתיר את כל מה שלא עובד.
"נו, אז אומרים. שום דבר לא טוב. פעם, כשלא היה כלום ציטטתם את אבא חושי שאמר שהמוזיקה הכי יפה היא הפטישים בצומת וולקן. אני מעדיף מוזיקה. הצעירים גאים בזה, הם אומרים שזה הפך את העיר לסקסית, אלפים באים לכל הופעה. וחוץ מזה - עיר זה תרבות. למה את חולדאי לא שואלים את זה? אני רוצה לומר לך שגם בקדנציה הבאה כל שקל שייכנס ילך ישר לתרבות".
מלבד זאת יהב מבטיח עוד 3,300 חדרי מלון בתוך שנה וחצי. הוא מספיק בטוח בעצמו כדי להודות שיש בעיות שאין לו פתרון להן, כמו מצוקת החניה או השטחים הירוקים. "העיר מפוצצת, רוויה, ואין איפה להקים עוד גנים", הוא אומר. כמו כל ראש עיר מכהן הוא מסרב להתייחס למתחרים שלו מטוב ועד רע, משבח את מערכת החינוך, הציבורית והפרטית, את העובדה שהעיר הצמיחה שלושה זוכי פרס נובל (הפרופסורים שכטמן, צ'חנובר והרשקו) ו"הרביעי בדרך" - ד"ר חוסאם חאיק מהטכניון, שפיתח אף מלאכותי שמריח סרטן.
- אפרופו סרטן, מה יהיה עם התעשיות המזהמות?
"זיהום האוויר חוסל מאז ההפרטה, וכמובן בגלל האחריות הפלילית האישית. עכשיו האוויר בחיפה נקי יותר מזה שבתל אביב".
- זה לא מה שאומרים המומחים.
"זה ועוד איך מה שאומרים המומחים. המפעלים השקיעו 270 מיליון דולר באיכות סביבה ובמיני פילטרים".
אז מה שאומרים המומחים שנוי במחלוקת, כי לכל צד יש המומחים שלו, ויש הרבה חומרים שכלל לא נמדדים, אבל גם כאן יש שיפור, ועל זאת יסכימו כמעט כולם.
- בז"ן אמור לגדול פי שלושה.
"מצוין. שיגדל, למה לא?"
- איזה תייר ירצה לבוא לעיר של בתי זיקוק ותעשייה כבדה?
"תעשייה פטרוכימית לא מפריעה לתיירות, עובדה שהתיירות רק עולה ועולה. וזה שהמפעלים גדלים זה מצוין. טוב שתהיה עבודה. זה לא כמו האמוניה - שם אני נלחם, וזה עוד יעבור מפה".
"פותח את הצ'אקרות"
אנחנו נפרדים מיהב ועושים סיבוב בתחתית, פוגשים את ליעד נישליס מ"גולדפיש הפקות" על גג מול הנוף היפה, גם אם הבעייתי, של הנמל. נישליס, 29, יזם ומפיק, וחבריו מנסים להעיר את העיר באירועים שונים. לוקאל פטריוטים חיפאים. "יש פה תשתית של מגניבות", הוא אומר לי. "תראה את הנוף - איזה וייב של עשייה, זה פותח את הצ'אקרות. יש דברים שלא ישתנו: הכסף יישאר בתל אביב, גם מרכז הכובד של התעשייה, אבל חיפה יכולה להיות אחלה אקו-סיסטם ליזמים בתחילת הדרך, צריך רק להביא אותם: יותר זול פה משמעותית - אם גייסת 50 אלף שקל, בתל אביב זה יספיק לך לחודשיים; פה - לחצי שנה. וגם יש אווירה מגניבה".
ממשיכים להסתובב בעיר התחתית, נוסעים במטרונית וחוזרים - על הכרמל אין מה לדבר: יפה שם, ירוק נורא, הנוף מהמם וטוב לגור שם. הבעיות הן למטה, והן לא שונות מהותית ממקומות אחרים בעולם שמתמודדים עם אותן הסוגיות: המרכז מת, הפרברים פורחים, הרחוב ננטש לטובת קניונים ענקיים, כעורים אבל ממוזגים. בחיפה, משום שהיא כל-כך גדולה ופרוסה, זה בולט עוד יותר. המרכז - התחתית והדר - הם מקומות קצת עצובים. ערים אחרות בעולם עושות מאמצים גדולים, מוצלחים יותר ופחות, להחיות את מרכז העיר, וחיפה, ייאמר לזכותה, מצטרפת למאמצים, גם אם באיחור ניכר.
בעיר התחתית אנחנו פוגשים את המתמודד לראשות העיר זאב סילס, שסיסמתו הנחמדה היא: "חיפה צריכה זאב, לא יונה". סילס, רווק בן 40, יושב בבית ההארחה הקטן והנהדר שלו בעיר התחתית ומונה בלהט את הבעיות ואת החסמים. הוא אולי לא יהיה ראש העיר הבא של חיפה, אבל האיש נותן עבודה. בחמש השנים האחרונות היה חבר מועצת העיר, לפני זה כיהן כיו"ר ועד בעלי העסקים בעיר התחתית והוביל מאבקים שונים, כמו הוזלת הארנונה בעיר התחתית או הצבת תאורה בלילה. יזם והוביל את פרויקט בינוי-פינוי באצטדיון קריית אליעזר, הביא להארכת שעות פעילות הכרמלית ולהפעלתה במוצאי שבת ועוד. את דרכו החל עם הירוקים, אבל פרש משם אחרי שלא נבחר להוביל את הרשימה, וייסד את "תקווה לחיפה". העיר התחתית היא המגרש הביתי שלו, כולה מרושתת בשלטים עם פרצופו.
גם הוא מונה את החסמים הידועים של חיפה: הנמל, הצבא, התעשייה המזהמת, ומעל הכול - הים שחסום בפני התושבים. הוא יודע שיהב הוא לא הכתובת הראשית, אלא המדינה, אבל טענתו היא שיהב נחמד מדי, מתנגד פחות מדי, מציב פחות מדי דדליינים, נכנע לסטטוס קוו. השליטה שלו בחומר מרשימה, והוא שולף פרוטוקולים והתנגדויות. יש בו רעב ולהט כמו שאני אוהב.
"אין קשירה בין תוכנית הפינוי של הנמל לנמל החדש", הוא אומר. "חיפה-ברצלונה זו פנטזיה". כנ"ל בנוגע למפעלים המזהמים: "אני מבטיח לצאת למלחמת חורמה בנמל, להביא את הממשלה לפתור את הבעיה הזו, ומיד. ראש עיר יכול לעשות הרבה - הוא יכול לחסום כבישים, לצמצם, להכביד, לתבוע, להפריע - לא להיכנע".
את אותו הדבר הוא מבטיח לעשות לתעשייה המזהמת. "יונה יהב אחלה גבר", הוא אומר, "אבל הוא לא רוצה לריב עם אף אחד. אני לא מתכוון לשבת בשקט. אני אצור מקום שטוב לחיות בו, בלי עננה של זיהום. כנ"ל בצבא - אני אלחם בהם בכל הכוח".
- התושבים ילכו איתך למלחמת החורמה הזו בנמל ובתעשיות שנותנות עבודה לעיר?
"הבעיה היא שמאכילים אותם בלוקשים, והם בולעים את זה. הציבור רדום, הוא לא יודע מה מתכננים בשבילו: אי-אפשר שהנמל והתעשייה והצבא כולם יגדלו, ואנחנו לא. אבל אני אומר לך: יש לי חזון וכוח לעשות את זה".
*** הכתבה המלאה - במגזין G