מרינה תל אביב, לפני שלוש שנים וחצי. יאכטות מתנדנדות לאט בין הרציפים, הים כחול ירקרק ברקע, השמש מלטפת את השמשיות. שני גברים, שנפגשים לראשונה, יושבים בצלן. האחד, בן 50 ומשהו, מזוקן ובעל עיניים בהירות, מדבר. השני, אז עוד לא בן 35, מקשיב בריכוז. הסצנה הזו, שהייתה שקטה וכמעט מקרית, הזניקה את מסעו המקצועי משנה החיים של איתן מנצורי, מפיק סרטו החדש של ארי פולמן, "כנס העתידנים", שיפתח השבוע את פסטיבל הסרטים בחיפה, ומהשבוע הבא יעלה על האקרנים ברחבי הארץ. מסע שרק תסריטאי כמו פולמן, למשל, יכול היה לכתוב.
כשמנצורי - אז עם רזומה צנוע של שני פיצ'רים כמפיק, כמה כעוזר מפיק, ושורה ארוכה של תפקידים שונים שמילא על סטים של סרטים ושל סדרות מקומיות - משחזר כיום את הפגישה ההיא, הוא נרגש כאילו לא עבר מאז טירונות קשה מסביב לגלובוס, והרים הפקה בקנה מידה הוליוודי עם לוקיישנים בשש ארצות ועם שחקנים כמו רובין רייט, הארווי קייטל, פול ג'יאמטי, דני יוסטון וג'ון האם. "ארי הוא אייקון", משתפך מנצורי, "שדרה שלמה של אנשים מכירים אותו. הוא נוגע בהם, הוא מגנט, רוצים לדבר איתו. שם התחילה הרפתקת חיי. אני מדבר עליו באהבה גדולה, כי הוא המנטור שלי.
"ארי שמע עליי מנילי פלר, עורכת הסרט, שערכה את 'המשוטט', סרט שבו הייתי מפיק שותף, ובאתי לפגישה. הוא כבר היה עמוק בתהליך גיוס הכספים של הסרט וחיפש מישהו שייכנס לעבוד איתו, כי הוא היה חייב להתפנות ולביים את הפרויקט הכל-כך מורכב הזה, מישהו שיוכל לסמוך עליו ויוריד ממנו את נטל ההפקה. האמת היא שהידע שלי בזירה הבינלאומית היה מינימלי אז".
- זה לא מופרע שהוא הציע פרויקט בסדר גודל כזה לאדם עם כל-כך מעט ניסיון? למה אתה?
"את זה את צריכה לשאול אותו, אבל אני יכול להעריך שהוא חיפש אדם שהוא יוכל לסמוך עליו, שיהיה מספיק אינטליגנטי ללמוד את התחומים שהוא לא מכיר. אין הרבה אנשים שיש להם ניסיון מקיף באנימציה, בהפקה בפועל, בהפקה בינלאומית ובניהול תקציב".
- באותה פגישה במרינה, כשפולמן התחיל לתאר לך את הפרויקט והבנת במה הוא כרוך, לא נבהלת?
"מה זה נבהלתי? לארי יש נטייה למזער דברים. משהו כמו, 'תראה, זו הפקה פשוטה, נצלם קצת בארצות הברית ובגרמניה, קצת אנימציה, לא משהו רציני'. ואני יושב מולו וחושב על מה הוא מדבר פה. שמעתי את עצמי מהמהם, ובתוכי ניסיתי להבין מה זאת המפלצת מרובת הראשים הזאת שעומדת מולי, ואם היא בכלל טובה לי".
- באמת התלבטת אם לקחת את זה?
"התקשרתי ליואב רועה, חבר של אחי ומפיק מוכשר שעוזר לי תמיד, ואמרתי, נפגשתי עם ארי והוא הציע לי... ועוד לא הספקתי לסיים את המשפט והוא קפץ, בטח, לך על זה. כשאני נזכר במה שקרה אחרי שהסכמתי... זה היה כמו בלונה פארק. ארי יושב בקרון של רכבת הרים ושואל אותי אם אני רוצה להצטרף אליו, ואני עוד לא מספיק להתיישב, והקרון כבר מזנק קדימה בפול מהירות. מהר מאוד מצאתי את עצמי ברכבת לקלן, עם ארי, השותף הגרמני, העוזרת שלו, ועם חוזים ביד".
"הארווי קרא ונגנב"
חמש שנים עברו מאז ההצלחה המסחררת של "ואלס עם באשיר", וכנס העתידנים, עיבוד חופשי של פולמן לספר המדע הבדיוני של סטניסלב לם, הוא פרויקט מאתגר לא פחות מקודמו; ודאי מבחינה הפקתית. הסרט צולם בלוס אנג'לס ובגרמניה, במסגרת של קו-פרודוקציה של שש מדינות אירופיות; האנימציה נעשתה בשבעה אתרים ברחבי העולם, בעיצובו של דוד פולנסקי ובבימויו של יוני גודמן. הפקת הסרט התחלקה בין 18 ימי צילום דחוסים עם שחקנים, ובין שנים של עבודת אנימציה, עריכה ופוסט פרודקשן (להרחבה ולביקורת על הסרט, ראו מסגרת בעמוד 45).
"הדבר הראשון שארי אמר לי היה, 'אני משחרר הכול, תעשה מה שאתה חושב'", מספר מנצורי. "אז אנחנו יושבים ברכבת לקלן, והשותף הגרמני אומר לי, בוא נעבור על החוזים, וארי הולך שתי שורות אחורה, שם כובע על הראש ונרדם. אנחנו מתחילים לעבוד. מדי פעם אני מעיף מבט אחורה, ואומר לעצמי, הנה הוא מצטרף אליי עכשיו, כי יש איזו סוגיה שאני לא מבין, אבל הוא ישן".
- זרק אותך למים עם הכרישים.
"אחד הדברים שלמדתי ממנו, זה להרים את הראש מהמיקרו ולהסתכל רחוק מאוד. זה כמו לשוט בסירת מנוע במהירות סבירה, וכשאתה רואה מכשול אתה מזיז את ההגה ימינה ושמאלה ועוקף אותו. פה, להבדיל, מצאתי את עצמי על משחתת, וכשאתה רואה קרחון בעוד חמישים קילומטרים, אתה חייב להזיז את ההגה עכשיו ולהסתכל שנה וחצי קדימה. ולחשוב שכל הסרט המטורף הזה התנהל מהחומוס של אבו חסן ומהסטודיו ביפו".
- איך הגעתם לרובין רייט?
"ארי התחבר אליה די מוקדם ב'גלובוס הזהב', עם ואלס עם באשיר. הוא ישב באירוע עם המנהלים של סוני קלאסיק, שקנו את הסרט, וראה את רובין יושבת באחד השולחנות הרחוקים עם שון פן, שהיה אז בעלה. היה בה משהו עצוב, נוגע ללב ויפה, והיא התאימה לו לתפקיד בסרט, אפילו שהייתה לו מישהי אחרת לגמרי בראש".
- מי?
"אנחנו לא אומרים", הוא מחייך חיוך ממזרי. "זה לא חשוב. הוא כל-כך התרשם ממנה, שהתחיל להסתמס עם דוד פולונסקי ועם יוני גודמן, ושאל מה הם חושבים על רובין כדמות מצוירת. בתוך חצי שעה דוד שלח לו איור שלה. ארי ניגש אליה עם האיור ככה, תראי את זה, מה את אומרת, והיא ענתה, סבבה, אני איתך. באמריקה לא ניגשים לשחקן ומציעים לו תפקיד, צריך להתקשר לסוכן, פרוצדורה, ואנחנו היינו שכונה. לקח הרבה מאוד זמן עד שהתנענו מנועים, והיא בטח אמרה לעצמה, מי אלה המשוגעים מהמזרח התיכון.
"ליום הראשון של הצילומים היא הגיעה מהסט הענקי של 'נערה עם קעקוע דרקון' של דיוויד פינצ'ר, סרט של כמה מאות מיליונים, אל הסט הצנוע שלנו. היא הייתה חולה ואמרה לעצמה, אלוהים אדירים, איך הסכמתי לזה. היא הלכה אחרי חצי יום. זאת הייתה ההחלטה ההפקתית הראשונה שלקחתי".
- ככה, על ההתחלה לשחרר את הכוכבת הגדולה?
"היום הראשון של הצילומים הוא הכי דרמטי. ארי היה האדם היחיד שהיא הכירה, והחלטתי לשלוח אותה הביתה עם כל ההשלכות הכלכליות שהיו כרוכות בזה. הבנתי שזה לא בריא ליחסים שלנו איתה לטווח הארוך".
- יכולתם לשלם לה את הסכומים שמשלמים לה בהוליווד?
"היא הצטרפה מתוך התלהבות מהפרויקט. היה ברור לכל הכוכבים שלקחנו, שכסף גדול הם לא יראו. לרובין שילמו אז בין 750 אלף דולר למיליון דולר לסרט. אנחנו נתנו לה גרושים".
- ותואר של מפיקה שותפה.
"יותר טייטל של כבוד".
- היא לא מקבלת אחוזים?
"היא מקבלת מעט אחוזים. זה מה שקוראים בהוליווד 'פאשן פרוג'קט'. היא קיבלה 850 דולר ליום. הייתה מלהקת מדהימה שעבדה איתנו ועזרה לנו להגיע לכולם. ישבתי איתה ועם הסוכנים של בראד פיט ושל אדם סנדלר, שאיתו היה דיבור רציני".
- למה עם סנדלר זה לא עבד?
"אני חושב שזה היה בגלל לו"ז. ואז בא הארווי קייטל ומחק הכול. ואלס עם באשיר העיף לו את המוח. הוא היה במרינס, ומשם בא החיבור שלו לארי. הארווי קרא את התסריט ונגנב".
- גם איתו סגרתם על שכר נמוך ועל אחוזים?
"שם זה היה מאוד מורכב. לא עבדתי שם לבד. שכרנו מפיק בפועל אמריקאי, שסיים בדיוק להפיק את 'שודדי הקריביים', ועורך דין מקומי שעבד איתנו ועם המלהקת על החוזים, והתנהלנו מול הצוות שלו. הארווי התלהב, פאשן פרוג'קט, הסכים על מחיר נמוך, אבל שלח רשימת דרישות של משהו כמו 80 אלף דולר. צריך להטיס אותו ואת העוזר שלו במחלקה ראשונה, יש מלון ספציפי שהוא אוהב, מכונית ספציפית שאנחנו צריכים לשכור לו, חייט מסוים שתופר לו חליפות, והטריילר (הקרוון האישי). שם נחשפתי לעולם הטריילרים. הטריילרים קובעים את ההיררכיה על הסט, והוא החתים אותנו שלאף אחד לא יהיה טריילר יותר גדול משלו".
*** הכתבה המלאה - במגזין G