חקירה פלילית היא מעמד קשה לכל אדם, בוודאי לאנשים שמעולם לא ישבו מעודם מול חוקרי משטרה מיומנים, והמצב כולו זר וטראומטי עבורם. לא פעם נשאלת שאלה על-ידי נחקרים, האם הדרך הנכונה להתנהל במעמד חקירה פלילית היא פשוט לשמור על זכות השתיקה, זכות יסוד המעוגנת בחוק. ובכן, אין לכך תשובה מוחלטת.
על פניו, שתיקת נחקר עומדת לחובתו, שהרי אם אינך אשם - מדוע לשתוק? אלא שהדברים לא כל-כך פשוטים. לעתים, מטרתה של חקירה על-ידי חוקר משטרה היא לברר פרטים על אירוע פלילי, כאשר בזמן החקירה אין לחוקר בדל ראיה ממשית נגד הנחקר, למעט ראיות נסיבתיות.
במקרה כזה, דיבור של הנחקר התמים והלא מיומן בחקירה - וככל שהוא "מנדב" מידע - יכול לסייע לחוקר לבנות תיק, שעלול להביא לכתב אישום. הדילמה של הנחקר "לשתוק או לדבר" מתחילה בכך שבלחץ החקירה הוא נותן גירסה שעלולה להביא לכך כי גם ללא חשדות מהותיים נגדו, דבריו ישמשו לבניית חשדות נגדו.
פתרון הבעיה של "לשתוק או לדבר" הינו, לכאורה, פשוט. במדינה דמוקרטית, המכבדת את זכויות היסוד של אזרחיה, אסור בתכלית האיסור להתיר לנחקר לתת כל גירסה לפני שהוא מבסס את זכותו המהותית להיוועץ בעורך דין.
החוק בישראל מתיר לרשות החוקרת לעכב פגישת לקוח עם עורך דינו "לשעות ספורות", אך למרבה הצער, עולם שלם עשוי לקום וליפול באותן שעות. יש לזכור: החוקר איננו חבר שלך, הוא מקצוען ומיומן, וכל רצונו לבסס חשדות נגד נחקר, ואם "יתמזל" מזלו - אף לגבש כתב אישום.
נשאלת השאלה: כיצד יכול אדם להודות במעשה שביצע ועוד יותר מכך - במעשה שלא ביצע? בית משפט העליון בישראל כבר אמר את דברו בעניין, בציינו כי "הודאה בעבירה הינה הודאה חשודה", כלומר כנגד חוקי הטבע.
לא מעט נחקרים הפכו אשמים ונידונו לשנים ארוכות של ישיבה בבית סוהר, רק בשל הנזק המהותי של אותן שעות ראשונות של חקירה שלא בנוכחות עורך דין, וללא היוועצות מוקדמת עימו.
לשיטתי, כאשר אדם מגיע לחקירת משטרה עליו להתעקש להיוועץ עם עורך דין. אם סורב, מוטב שיזכור את כל הנסיבות לסירוב ופשוט ישתוק. זו עצה ראשונה שיש בה אולי לכרסם בדרך לקיחת הודאות שווא של הנחקרים.
במדינות המערב - ארה"ב ובריטניה בראשן - לנחקרים יש זכות בסיסית לנוכחות של עורך דין לכל אורכה של החקירה. בישראל, שמתיימרת להשתייך למשפחת העמים הנאורה והמתקדמת, מדובר, נכון לעכשיו, במשאלת לב.
אם יש זכות חוקית של נחקר שיש לעמוד עליה, הרי שהיא חובת ההיוועצות בעורך דין טרם חקירה ואפילו נוכחות מלאה בכל מהלך החקירה. לו הדברים היו נהוגים כך בישראל, הרי שסוגיית "הרשעת חפים מפשע", או לחילופין אחוז ההרשעות הגבוה וכמעט חסר התקדים הקיים בישראל - היה מצטמצם.
■ הכותב הינו בעל משרד עורכי דין העוסק בתחום הפלילי.