"צריך לומר את האמת: מקצוע עריכת הדין הוא במידה רבה לא יעיל. כשעושים היום עסקה צריך לצוות אליה 20 עורכי דין רק כדי שהיא תצא לפועל. והאם זה הגיוני שעסקה פיננסית תחבוק מאות עמודים?"
את המשפטים האלה אמר עו"ד פנחס רובין, ראש משרד גורניצקי ואחד מבכירי עורכי הדין בישראל, במסגרת ראיון שנערך עמו ב"גלובס" בחודש החולף.
רובין אמר בנוסף כי "מקצוע עריכת הדין, שמפרנס כיום אלפי אנשים במשרדי ענק, ילך וייעלם בגלל הטכנולוגיה. עם כל היוהרה שיש לנו - וצריך לומר ביושר שיש לנו הרבה יוהרה - עורכי הדין הם בסך-הכול מתווכים אינטליגנטים בין אנשי עסקים, בכל מיני אופנים לא יותר מדי חשובים. העסקים עצמם לא מתבצעים על-ידינו - אנחנו הלבלרים של העסקים, ולכן אנחנו הולכים מדחי אל דחי, ובסוף יבוא יומנו, ולא ירחק יומנו".
הדברים הללו, המטרידים בכנותם, איפשרו הצצה נדירה אל תהליך הפקת הלקחים של מי שעומד בראש משרד עורכי דין גדול, שהתרחב והתמזג והפך - ברוח הגל ששטף את הענף בשנים האחרונות - למגה-משרד. והגל הזה עבד. מגה-משרד, כמו חור שחור, הוא בעל מאסה כה גדולה, שהוא שואב לתוכו עוד ועוד לקוחות בקצב הולך וגובר.
ועדיין, התוצאה איננה משביעת-רצון. הגודל מביא עמו גם חסרונות בהם:
מנגנון גדול שמתקשה לתת שירות אישי;
עורכי דין שעוברים ממשרד למשרד יוצרים מצב מתמשך של חוסר רציפות;
מגה-משרד מגייס לקוחות באמצעות שותפים אבל מעניק חלקים ניכרים מן השירותים באמצעות שכירים;
מספרים גדולים לא בהכרח מייצרים יעילות. כולנו מכירים את התופעה, שעסקה פשוטה הופכת לחוזה של 50 עמוד;
ועוד חיסרון בולט: התמקצעות-יתר וחלוקה למחלקות ולתתי-מחלקות, יוצרות הרבה עיניים שרואות הרבה תמונות קטנות, בלי זוג עיניים שיראה את התמונה הגדולה.
בנוסף, מגה-משרד מנהל קשר רציף עם גופים פיננסיים גדולים, רשויות מדינה ורגולטורים. מצד אחד, הוא נהנה מקשרים טובים איתם - אבל מצד שני, ידיו כבולות במאבקים מולם, כדי לא לשבור את הכלים. וכך, במקרים רבים שבהם מתעורר ויכוח - מגיעים להסכמות ולהסדרים. זה לא בהכרח רע, אבל האופציה של לצאת למאבק לא עולה על הפרק.
ועוד, גוף גדול חייב לקבוע נהלים וכללים ולהנחות את העובדים לפעול על פיהם. זה יוצר חשיבה מערכתית, שהיא לא תמיד אינדיבידואלית ולא תמיד חשיבה יצירתית. וכך הופכים משרדי עורכי דין לגדודים של "לבלרים" - כדברי עו"ד רובין.
אבל יש גם דרך אחרת. ייעוץ משפטי הוא שירות אישי, שנותן איש אמון, המכיר את צורכי הלקוח על בוריים, והלקוח מכיר אותו אישית וסומך עליו.
היחס האישי וההיכרות המתמשכת מקנים לעורך הדין היכרות אינטימית עם הלקוח וצרכיו. לידע הארגוני הנצבר הזה יש ערך עצום. הוא מאפשר לעורך הדין להיות חלק מן המערכת שהוא מטפל בה, ולא גורם חיצוני שצריך ללמוד אותה כל פעם מחדש.
עורך דין כזה רואה את התמונה הגדולה - את התחומים השונים שמעורבים בעניין אחד, ויודע לצפות את הסיכון הגלום באירועים לפני שהסיכון מתממש; הוא מסוגל להגיב על אירועים בזמן אמת, הוא למד מלקחי העבר ולא יחזור על טעויות, הוא מחויב ללקוח בנאמנות אישית, והוא לא צריך להרשים את הלקוח - לא במספר עורכי הדין שמטפלים בעסקה שלו ולא במספר העמודים בהסכם.
התוצאה ממתן שירות אישי היא - עורך דין שאיננו מומחה לתחום מסוים, אלא מומחה ללקוחות מסוימים. מי שמקבל שירות כזה, יודע להעריך את טיבו ותרומתו.
* הכותב הוא ממשרד עורכי הדין צלטנר, הלפרין, פיצ'ון.