"אני מחוללת מהפכה בלי שפיכות-דמים", כך מצהירה, כבר במשפט הראשון בראיון, עו"ד אירית רוזנבלום, מייסדת ומנכ"לית ארגון "משפחה חדשה".
אנחנו יושבים לנו בשעת ערב מוקדמת במסעדת "טורקיז" שבמתחם "סי אנד סאן". בחוץ שוקעת לה שמש קייצית לאיטה, ואני לא יכול שלא להרהר בכך שגם אם השליח שמביא את "גלובס" יפסח הערב על תיבת הדואר שלי, הרי שחלק ניכר מהאיורים שמופיעים בעיתון נחשפים עתה מולי בגרסה האמיתית שלהם.
הגם שמאז ימי המחאה החברתית נדמה שזה לא "פוליטיקלי קורקט" לפרגן למקומות של אנשים אמידים, הרי שאני חייב לומר משפט אחד על "טורקיז": המחירים גבוהים, וגם האנשים מסביב הם כאלה שיכולים לעמוד בהם בקלות, אבל האוכל נותר מצוין כבר למעלה מעשור (ובינינו, על כמה מקומות אתם יכולים לומר זאת בפה מלא, תרתי-משמע?), השירות מושלם, והנוף לים - בחינם.
בדרך-כלל אני לא מניח לבני-שיחי במדור הזה לדבר בהרחבה על עסקיהם, אבל במקרה של רוזנבלום, קשה להפריד בין האישה לבין מפעל חייה: "אנחנו חיים בחברה שנהנית מחירות מטורפת, יש שיטענו אפילו מוגזמת מצד אחד, ומהצד השני חיה תחת כפייה דתית. כאישה יהודייה אני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה, למעט בתחום אחד".
לא מפחדת כלל
אנחנו מנהלים שיחה נוקבת על ענייני דת ומדינה, תחום שבו יש לרוזנבלום קילומטראז' לא מבוטל, אך מאחר שהראיון הזה הוא ראיון אישי, אני מתעניין בעיקר בדבר אחד: מאיפה היא מביאה את הדרייב להילחם בטחנת-הרוח של הממסד הרבני?
רוזנבלום: "גדלתי בבית של ניצולי שואה. הוריי שרדו וניצלו כילדים, ושניהם נותרו בלי אף אחד בעולם. חלק מהתפקיד שלי הוא ליצור חיים במקום שבו הם נגדעו.
"אני יוצרת משפחות, אני פועלת כדי לאפשר שימוש בזרעו של המת ליצירה של חיים חדשים. האתגר הבא שלי הוא להפוך את היוצרות: במקום שהחוק ייצור מציאות, שהמציאות תיצור את החוק. השיטה היום מונעת מאנשים להגשים את עצמם: לחיות בזוגיות ולהיות הורים".
- ואת אופטימית? הרי בכל מקום אפשר לראות התחזקות של תהליכים דתיים.
"זו תגובה טבעית של פחד מפמיניזם ומקוויריות, אבל למרות שהכוחות הפונדמנטליסטיים שפועלים נגד המהפכה הם מאוד אלימים, הם יכולים רק לעכב אותה, לא לעצור אותה. 20 אלף איש במדינת ישראל כבר נושאים את תעודת הזוגיות שלי".
- דיברת על כוחות אלימים. את לא מפחדת?
"אין בי פחד כלל. אמא שלי לימדה אותי שאפשר לקחת מאיתנו כל דבר בחיים האלה, חוץ מאשר את מה שבראש. לכן אני קמה בבוקר בלי לדעת מה יילד יום. הדרמות האנושיות הן אצלי עניין יומיומי: זוג גברים שרוצים ליהנות משירותי פונדקאות ולא יכולים, מה פשעם? שהם רוצים להיות הורים? והרי החברה שמונעת מהם את הזכות הזאת היא בדיוק אותה חברה שאצל האנשים 'הנכונים' מקדשת את הזכות לפרות ולרבות".
- גם אם את צודקת, הרי שמספיק לראות את "האח הגדול" למשל: כל משפט שני שם זה ברכות ומלמולים של "מתחזקים" בדרגות שונות. כולם מתפללים, הנשים מדליקות נרות שבת, הגברים מניחים תפילין.
"למרות שאני ישנה מעט מאוד בלילה, אני כמעט שלא רואה טלוויזיה למעט משדרי חדשות. למרות זאת אני די מעודכנת: יודעת מה קורה בכדורגל, בכדורסל וב'האח הגדול'... יודעת אבל לא רואה. אף פעם לא התחברתי לכל ה'סיינפלדים' וה'חברים' למיניהם, אבל סדרות וסרטי מתח אני דווקא אוהבת".
- אז איך את מעבירה את שעות הלילה הארוכות?
"ספרים אני מאוד אוהבת, אין לילה שלא אקרא לפחות כמה עמודים".
- משהו מיוחד?
"אחרי שנים של ניתוק מנושא השואה, קראתי את 'לבד בברלין'. כנערה, הייתי 'ספוגה' בכתבים של פרימו לוי וק.צטניק. אחרי הכול, גדלתי בבית שבו ההורים היו גם הדודים, הסבים והסבתות".
- מה עם אמנויות אחרות?
"אני מאוד אוהבת תיאטרון, עם דגש על תיאטרון ישראלי. יש לי מנוי לבית ליסין. בעבר השתתפתי בחוגי דרמה ואפילו הקמתי תיאטרון בובות, 'פנס-ננס', שבו בניתי את כל הבובות והשמעתי את קולותיהן - וכך הופעתי במשך שנים. היה ברור לי שזו תהיה הקריירה שלי".