השבוע חוזרת ועדת הכלכלה לדון ב"חוק שירותי הרכב" שהגיש משרד התחבורה לאישור לפני החגים. למי שהחמיץ (או שכח) את הפרקים הקודמים, הנה תקציר העלילה. "חוק שירותי הרכב" גובש במשרד התחבורה במשך כשנתיים, במטרה להסדיר במסגרת אחת את האספקטים התחרותיים והעסקיים המרכזיים בענף הרכב ובענפי המשנה, שעד כה לא היו מוסדרים או שהוסדרו בצווים זמניים ובתקנות שונות ומשונות.
בין השאר קובע החוק נהלים לקבלת רישיונות לייבוא סדיר, מקביל ואישי של כלי רכב, מסדיר את סוגיית התחרות והתקינה של החלפים, קובע כללי עבודה לשמאי רכב ומסדיר את פעילות המוסכים. הוא גם מטמיע בתוכו כמה מההמלצות המקוריות של "ועדת זליכה" להסדרת התחרותיות בשוק הרכב ושל צוות היישום הבין-משרדי, שהוקם כדי לבדוק את הישימות של אותן המלצות.
מלחמת אור בחושך - ולהפך
עד כאן הכול טוב ויפה, וסביר להניח שאותה הצעת חוק מורכבת ומקצועית, או רובה, הייתה עוברת ללא עיכובים או התנגדות ובלי שחברי הוועדה יתעמקו בה יתר על המידה בטרם יצביעו בעדה (כמקובל בוועדות הכנסת). אלא שבשלב זה עשה משרד התחבורה טעות אסטרטגית ו"ארז" את החוק בעטיפה לוחמנית ואקטיביסטית, עם הבטחות ויומרות צרכניות מרחיקות לכת. בין השאר נמסר לציבור שהחוק הזה יפחית בצורה משמעותית (עד כדי 20%) את מחירי הרכב בישראל, שהוא נועד לתקן עיוותים תחרותיים קשים ורבי שנים - שזוהו על ידי ועדת זליכה - ושממשלות רבות לא טרחו לתקן. בנוסף החוק מבקש להעניק לשר התחבורה הנוכחי, ולשרי התחבורה שיבואו אחריו, סמכויות אישיות מרחיקות לכת שיאפשרו לו לשלוט במוקדי הכוח של הענף.
כפי שיודע כל איש שיווק, "האריזה חשובה לעתים יותר מהמוצר" ואותה הצעת חוק טכנית ברובה הפכה במתכונת הלוחמנית שבה נעטפה למעין מסע צלב חברתי-כלכלי של כוחות האור (משרד התחבורה או היבואנים - תלוי בנקודת המבט) נגד כוחות החושך (כנ"ל).
הדיון הראשון ששר התחבורה הטיל עליו את מלוא כובד משקלו היה טעון מאוד וגלש מדי פעם גם לאיומים מרומזים. הוועדה, בראשות פרופסור אבישי ברוורמן, הבטיחה לשר התחבורה כי היא תדון בנושא בקצב מואץ ואכן דיון ראשון נקבע מיד לאחר החגים.
בינתיים, בתקופת החגים עצמה, חלה תפנית מעניינת בעלילה כאשר הממונה על ההגבלים העסקיים פרסם, לבקשת יו"ר ועדת הכלכלה, את דוח הבדיקה של רשות ההגבלים בנושא התחרותיות בענף הרכב. לאחר שנתיים שבהן "הופשט" הענף מכל סודותיו המסחריים, כולל הרווחיות הפרטנית ומחירי המכירה בפועל של כל דגם ודגם, קבעה רשות ההגבלים כי אף שזוהו כשלים נקודתיים, בעיקר בכל הנוגע לפוטנציאל לאפליית מחירים בין לקוחות עסקיים ללקוחות פרטיים, שוק הרכב הישראלי הוא תחרותי על פי כל קנה מידה בינלאומי.
מאז הפרסום התעטפו כל הצדדים בשתיקה ונראה כאילו ירד הנושא מסדר היום. אפילו באתר הפייסבוק של שר התחבורה, ששימש בחודשים האחרונים במה לכמה מההצהרות היותר-מיליטנטיות של השר בנושא שוק הרכב, לא מצאנו כל התייחסות חדשה לנושא. אלא שמאחורי הקלעים מתנהלים כל העת מאבקי כוח שקטים בין משרד התחבורה לוועדת הכלכלה, בין היבואנים לוועדה ובין משרד התחבורה ליבואנים. ואלה עתידים לבוא לידי ביטוי בדיוני הוועדה בחוק, שיחלו השבוע ויימשכו בשבועות הקרובים.
מלחמה משפטית מול קרב על כבוד
איך תתפתח העלילה המרתקת, שדנה בגורלו של שוק של 30 מיליארד שקל בשנה? מנקודת המבט של היבואנים ושל חברות הליסינג, המלחמה ככל הנראה לא תתנהל לכל רוחב החזית אלא תתמקד במוקדים נקודתיים ועקרוניים. בענף הרכב מגלים בעיקרון אדישות כלפי רוב סעיפי החוק. חלקם נתפסים כבלתי ריאליים לאכיפה או ככאלה שלא ישפיעו במאום על ההתנהלות בשוק, וחלק מהתקנות אפילו מתקבלות בברכה.
בניגוד לאמונה הרווחת, הרבה יבואנים אינם מוטרדים כלל מהסדרת היבוא המקביל של כלי רכב חדשים או מהסדרת האפשרות - התיאורטית - של חברות הליסינג למכור במקביל רכב חדש. שתי התקנות כבר עברו "פיילוט" ומיושמות בפועל, אבל עד כה לא השפיעו על התחרות בענף. גם הסדרת המוסכים והחלפים אינה מטרידה את קברניטי הענף.
בין הנקודות הבעייתיות שבהן יתמקד העימות בוועדה נמצאת האפשרות לייבוא סדיר של כלי רכב משומשים לישראל, דבר שלא התאפשר עד כה. בענף מתכוונים להגיש התנגדות משפטית גם לתקנות שיעניקו לשר סמכות אישית לשלול או לאשר זיכיונות, לפטור יבואנים של רכב וחלפים מעמידה בתקנות שיבואנים אחרים מחויבים להן, וכך הלאה. עיקר פעילות היבואנים בוועדה תתמקד ככל הנראה בהתנגדויות לתקנות נקודתיות עם נימוקים משפטיים, שמאחוריהן סוללה משפטית רצינית.
משרד התחבורה, כפי שנראה כרגע, ממשיך להמר על כל הקופה ובונה על כך שהצעת החוק תתקבל ככתבה וכלשונה. למשרד התחבורה יש כיום הרבה חזיתות להילחם בהן (הנמלים, למשל) אבל נושא יבוא הרכב ומלחמת "הכבוד" מול היבואנים עדיין חרותים על דגלו של השר.
מעניין יהיה לראות כיצד יתמודד משרד התחבורה עם דוח הממונה, ששולל למעשה את הנחות היסוד של ועדת זליכה על חוסר התחרותיות בענף יבוא הרכב, שהיו הקטליזטור ל"חוק שירותי הרכב". למשרד התחבורה היה כמעט חודש להכין "שיעורי בית" בנושא ולא נופתע לגלות "שפנים" שיישלפו מהכובע בניסיון לערער את אמינות הדוח.
בתווך נמצאת ועדת הכלכלה, ובעיקר פרופסור ברוורמן שניצב כיום בפני מכבש לחצים של גורמים רבי עוצמה משני צדי המתרס. יו"ר ועדת הכלכלה עדיין לא הביע עמדה פומבית בסוגיה אבל אנחנו מהמרים שהוא ידחף את הצדדים לסוג של פשרה, מעין גרסה "מרוככת" של החוק שלא תפגע בכבוד השר אבל גם לא בליבת העסקים של ענף הרכב.
הצרכן נשאר בצד
שכחנו מישהו? אה, כן. הצרכן הקטן. זה שבשמו כביכול מתנהלת המלחמה על הסדרת שוק הרכב. כיום נהנה הצרכן משפע של הנחות והוזלות, לעתים בהיקף של 7%-10% ממחיר המחירון. ההנחות נובעות מעוצמת השקל ומהצטברות מלאים אצל היבואנים. אבל בשורה התחתונה עדיין מדובר בחלוקת עוגות למי שמתקשה לשלם על הלחם.
רכב משפחתי חדש הוא עדיין מוצר שדורש כ-8 עד 12 משכורות נטו, לעומת 2-3 משכורות בארה"ב, וצריך הרבה אופטימיות כדי להאמין שהחוק ישנה את המצב. לפיכך, ייתכן מאוד שבמשרד התחבורה מתכננים כיום "חזית סודית" של הקמת מנגנון לפיקוח על מחירי הרכב החדש, שאינו כלול כלל בחוק שירותי הרכב. התהליך הזה לא יהיה פשוט ומהיר, ויהיו לו תופעות לוואי כמו הפחתה דרמטית של ההנחות על הליסינג וזינוק במחירי הליסינג - אבל עוד חזון למועד.
חוק רישוי הרכב: הנקודות המרכזיות
- הסדרת המוסכים ונותני שירות הרכב: למשרד התחבורה תהיה סמכות בלעדית לתת רישיון או לשלול רישיון מנותני שירותים
- מתן רישיונות יבוא של כלי רכב: הסמכת שר התחבורה לסרב לתת רישיון יבוא, לבטל רישיון יבוא, להתלות אותו או להגבילו, גם בהתאם ל"שיקולים תחרותיים"
- הרחבת יבוא הרכב: הסדרה בחוק של שלושה סוגי יבואנים, וביניהם יבואן זעיר שיכול לייבא עד 20 כלי רכב בשנה ללא קשר עם יצרן הרכב
- הסדרת העיסוק בתיווך יבוא רכב: הענקת רישיון מסודר למתווכי הייבוא האישי, שפעלו עד כה מחוץ למסגרת החוק