באפריל האחרון מינה דודי ויסמן, בעל השליטה והמנכ"ל של אלון רבוע כחול, את לימור גנות, למנכ"לית משותפת. אפשר היה לצפות שגנות (40) תקפוץ על התפקיד - הרי לא בכל יום מנהלת צעירה עוקפת מנהלים ותיקים ממנה, שמחזיקים ברקורד עשיר יותר, ומתבקשת לעמוד בראש קבוצת הקמעונאות הגדולה בארץ, שמחזור המכירות השנתי שלה עומד על כ-12 מיליארד שקל. אך גנות היססה. בבית מחכים לה שלושה ילדים, שהקטן בהם הוא רק בן שלוש. היא גם ידעה שאם עד עכשיו חייה הפרטיים נדחקו הצידה, מרגע זה, היא יכולה לוותר עליהם כליל.
"היא התייעצה איתי לפני שהסכימה לקבל את המינוי. ההתלבטות הייתה כיוון שזו החלטה כבדת משקל, לטווח הארוך, ויש לה מחיר אישי, משפחתי", מספר בכיר במשרד רואה החשבון סומך חייקין, שבו התמחתה עם סיום לימודיה ונשארה בו עוד מספר שנים. "עודדתי אותה לקחת את התפקיד. היא מוכשרת מאוד, ואין ספק שהיא תצליח. אני גם יודע שיהיה לה טוב, אבל כן, אין ספק שמעכשיו היא יכולה לשכוח מלשחק סקווש, התחביב הגדול שלה".
גנות התרצתה, ועתה היא עומדת בראש חברת האחזקות שכוללת את רשת המזון השנייה בגודלה בארץ, מגה (רבוע כחול), שלה שורה של תתי-רשתות מזון ובהן שפע שוק ועדן טבע מרקט. עוד רשתות בקבוצה הן AM:PM ואלונית. הקבוצה הממוזגת כוללת גם את פעילות האנרגיה של דור-אלון ודור-אלון גז. הקבוצה פועלת גם בתחומי הנדל"ן המניב (רובו קשור לעסקי הקבוצה) והיזמי, והתקשורת - היא הבעלים של תחנות הרדיו האזורי FM99 ו-MF103 ושל העיתון POST.
הבעיה הגדולה של הקבוצה היא שלמרות היותה יצרנית מזומנים חזקה, הרווחים שלה אינם פרופורציונליים להכנסות. גנות, שנחשבת למנהלת חריפת מחשבה שמבינה במיזוגים ובהערכות שווי, תצטרך להתמודד השנה עם שני אתגרים מורכבים: ירידה מתמשכת ברווחי רשת מגה, ודשדוש מותג הסלולר של הקבוצה, YouPhone, המתחרה מול גולן טלקום והוט מובייל. חברת אלון סלולר היא, אמנם, מפעילת הסלולר הזולה בישראל וכבר גייסה עשרות אלפי לקוחות, אך היא עדיין מתקשה לעבור לרווחיות.
"עצה לעצמי: לא למהר"
המשמעת העצמית של גנות כיוונה אותה מגיל צעיר לצמרת העולם העסקי, למרות שגדלה בבית שרחוק מאוד מהעולם הזה. אביה בנה מגרשי סקווש, ואמה עבדה כמורה לאנגלית. בילדותה הייתה ספורטאית מצטיינת. "לימור הייתה בחוגי ג'ודו, סיף והתעמלות קרקע", מספרת קרובת משפחה. "כשגדלה, התמקדה בסקווש, הפכה לאלופת אגודת הספורט האקדמי (אס"א) כשלמדה באוניברסיטת תל-אביב, ואפילו ייצגה את ישראל במכביה".
מהתקופה הספורטיבית של חייה לקחה עמה כמה תובנות לעולם הניהול. "הבנתי שבניהול, כמו בסקווש, כדי להצליח ולנצח לא מספיק רק כישרון, אלא חשובות גם ההתמדה, העבודה הקשה והנחישות".
היא למדה ראיית חשבון באוניברסיטת תל-אביב, ומיד עם סיום לימודיה, ב-1996, הגיעה להתמחות באחת מחברות ה"ביג פור", סומך חייקין. היום היא מצטערת על כך שמתחילת הדרך הייתה כל-כך ממוקדת בקריירה, ולא לקחה זמן לעצמה. "אם הייתה לי אפשרות לשנות משהו, אני חושבת שהייתי מייעצת לעצמי לא למהר. מיד אחרי הצבא התחלתי ללמוד, וכבר במהלך הלימודים התחלתי לעבוד", היא מספרת ל'ליידי גלובס', "בדיעבד אני מבינה שפספסתי קצת חוויות שעברו בני גילי, וחבל. לא הייתי מחסירה דבר אם הייתי מתחילה את הקריירה אחרי טיול של שנה באוסטרליה".
"לימור עבדה אצלנו חמש שנים, והייתה מהאנשים שיותר הערכתי וחיבבתי", מספר בכיר במשרד רואי החשבון סומך חייקין. "היא סופר מוכשרת ואני בקשר איתה עד היום, דבר שלא קורה עם כל עובד. כשסיימה את הסטאז', ביקשנו ממנה שתישאר כרואת חשבון בחטיבת הייעוץ. בהתחלה היא הייתה שותפה לתהליך ההבראה שעשינו לתעשייה האווירית, ואחר כך התפתחה ועשתה עבודות ייעוץ לחברות נוספות.
"את דודי ויסמן היא הכירה כשליוותה אותו בתהליך הרכישה של פעילות טוטאל פינה בדרום מערב ארה"ב, ובייזום והקמת הקונסורציום שהקים את כביש 6. אני חושב שכבר אז הוא העריך אותה וזמם לקחת אותה לעבוד איתו. בפרזנטציה שעושים בנוכחות הלקוח, נמצאים לא רק המנהלים הבכירים, אלא גם רואה החשבון שליווה אותו. במעמד הזה אתה מיד רואה אם הלקוח מעריך את דעת רואה החשבון או לא. דודי מאוד העריך את לימור".
- איך היית מאפיין את העבודה שלה אז?
"יועצי חברות נחלקים לשניים. יש כאלה שמסתכלים במקרו, על התמונה השלמה, ומשם מסיקים, ויש כאלה שבוחנים את המיקרו, את הפרטים הקטנים. נדירים האנשים שיודעים לעשות גם וגם, להתרומם לגובה עשרת אלפים רגל ובו זמנית לרדת לפרטים הקטנים, וזו לימור. היא בלטה אצלנו מהרגע הראשון כאשת מקצוע חריפה עם יכולות אבחון וניתוח ברמה מאוד גבוהה. היה לי ברור שהיא תגיע רחוק".
לימים תספר גנות שכבר כשעבדה בסומך ביקש ממנה ויסמן להצטרף לחברה, אך היא בחרה להמשיך ולצבור ניסיון בתחום הפיננסי. "כעבור כמה שנים נפגשנו שוב והתזמון היה מצוין, בדיוק אחרי שנולד בני הבכור והייתי מוכנה לאתגרים חדשים. הפעם, לא סירבתי להצעה".
המיזוג המורכב
תפקידה הראשון בקבוצת אלון היה כמנהלת פיתוח עסקי, משם התקדמה לתפקיד סמנכ"לית מיזוגים ורכישות, וכבר אז סומנה כמי שתהיה יד ימינו של ויסמן. ב-2010, בתהליך המיזוג הגדול והמורכב של דור-אלון עם רבוע כחול, כבר אי-אפשר היה להתעלם ממנה. היא ושניר, בנו של ויסמן, ביצעו את המיזוג על כל היבטיו - כולל העברתו בדירקטוריון ובאסיפת בעלי המניות של רבוע כחול. באותם ימים סיפר ויסמן כי "המהלך נעשה כדי להפוך את החברה הממוזגת לזרוע הקמעונאות הגדולה בישראל. זה חלום ישן שקיים אצלי מהרגע שבו קניתי את השליטה ברבוע כחול". גנות, שהובילה את המהלך, הרוויחה הרבה נקודות.
"מדובר באחד ממהלכי הרה-ארגון המורכבים ביותר שהיו במשק הישראלי בשנים האחרונות, ושדרש ממני ניהול של מספר צירים, חלקם במקביל וחלקם בטור, בתחומים של מימון, מיסוי, משפט וחשבונאות", סיפרה בתום תהליך המיזוג למקורביה. "כדי להשלים את המהלך היינו צריכים לקבל אישורים שונים ומגוונים ממספר רב של רשויות רגולטוריות - רשות המסים, רשות ניירות ערך, הבורסה ובית המשפט. כל מי שעובד מול אחת מהרשויות הללו יודע ומבין את המורכבות של תהליך יחיד שכזה, שלא לדבר על ניהול מספר תהליכים במקביל, כשכל אחד מותנה בשני.
"בתחילת הדרך המהלך נראה לרבים כמשימה בלתי אפשרית. אבל אם יש משהו שלמדתי מדודי (ויסמן) זה ש'לא אפשרי' פשוט לא נמצא בלקסיקון, ושהכול שאלה של דבקות במטרה. דודי הוא מהאנשים המוכשרים והחכמים ביותר שפגשתי. הוא משלב שכל ישר עם אינטואיציה נדירה. כבר מזמן למדתי לא לחלוק על תחושת הבטן שלו, כי לרוב היא נכונה".
"היא יודעת להתחבר לאנשים ולהניע אותם, וזו הסיבה שהמהלך הזה כל-כך הצליח", מסביר בכיר לשעבר בקבוצה. "היא גם יצירתית, וכל הדרך חשבה על פתרונות שיאפשרו לעבור את המשוכות - מה שהתברר כמהלך מאוד מוצלח".
*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר ברשת סטימצקי