בבוקר ה-11 במרץ נפלה פצצה מגדרית בשדה הקרב העסקי: שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, שיגרה לחנויות את ספרה 'Lean In'. סנדברג, מהנשים המשפיעות בעולם, טוענת בספר שנשים נעצרות בדרגי הביניים לא בגלל שגברים חוסמים אותן, אלא כיוון שהן חוסמות את עצמן - פעמיים. הן מוותרות מוקדם מדי על התקדמות במסלול הקריירה, ובמקביל, מנהלות בכירות לא מקדמות מספיק מנהלות אחרות, על מנת לשמור על מעמדן כבודדות בצמרת.
את המסרים שבספר היא מעבירה גם לגברים של וול סטריט. "אני מסבירה להם שלא מדובר ב'לעשות טובה' לנשים, אלא במהלך כלכלי שמוסיף לכושר התחרותיות של החברה ושמשפיע על שורת הרווח שלה". ביקשנו מהמנהלות המשפיעות במשק להגיב לדבריה של סנדברג, ולבחון האם דבריה נכונים גם לזירה הישראלית.
האם נשים חוסמות עצמן?
תקרות זכוכית רבות כבר נופצו בחברה הישראלית, אך עדיין ישנן לא מעט נשים שאינן מאמינות ביכולתן להגיע למשרות ניהוליות בכירות, או שאינן מוכנות להקריב את החיים האישיים לטובת הקריירה. "פגשתי את שריל סנדברג בוועידה הכלכלית בדאבוס, ולאחר מכן היא שלחה לי את ספרה", מספרת רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית בנק לאומי. "בספר היא מעבירה לנשים מסר ללכת עם חלומותיהן וכישרונותיהן, ולעשות הכול כדי להגשימם, ובעיניי זה לא רק מסר, אלא גם העצה הטובה ביותר שאפשר לתת".
אפרת פלד, יו"ר ומנכ"לית אריסון השקעות, לקחה השנה חלק בכנס Most Powerful Women, שבו תיארה סנדברג מניסיונה כיצד נשים מנמיכות ציפיות מקצועיות לגבי עצמן, מתוקף המחויבות למשפחה. "אישית, אני מאמינה שכל אישה יכולה וצריכה למצוא את התמהיל הנכון לה בין קריירה מקצועית לחייה הפרטיים, לפי העדפה ונטיית הלב, תוך הצבת מטרות לטווח ארוך והגשמתן שלב אחר שלב", אומרת פלד.
"יש מעט מאוד נשים שמוכנות לשלב בין שני הדברים התובעניים והמתגמלים ביותר, משפחה וקריירה, ובה בעת לוותר על חוגים, שעות פנאי, בתי קפה, חופשות והנאות קטנות", קובעת איריס בראל, מנכ"לית סטימצקי. "אני חושבת שהרבה נשים חוסמות את עצמן, ואני גם מאמינה שמי שעובדת קשה, יכולה להגיע לאן שהיא רוצה".
"נשים חוסמות את עצמן, זה נכון. אבל חסרים גברים שחוסמים עצמם?", תוהה טלי בן עובדיה, עורכת מהדורת חדשות שישי בערוץ 10. "בפני נשים מונחים עשרות חסמים חברתיים עתיקי יומין, שאמנם הולכים ומתמעטים, אבל הם עומדים בבסיס העובדה שיש מעט נשים מנהיגות ומעט נשים בפסגת העולם העסקי. אישה, בתפיסה הרווחת, היא קודם כל אימא ורעיה, והקריירה בדרך כלל תבוא רק אחרי שהצליחה למלא את שני תפקידיה הראשונים. כך שרגע לפני שמאשימים את הנשים, אפשר להתחיל בהשוואת תנאים. משכורות, למשל, הן מקום טוב להתחיל בו".
"אני מסכימה עם הטענה של סנדברג שנשים חסרות ביטחון", אומרת יואל מארק, ראש מעבדות הפיתוח של יאהו! בישראל. "ההבדל הגדול בין ישראלים לאמריקאים הוא שבזמן כישלון האמריקאים יאשימו את עצמם, ואילו הישראלים יאשימו את המערכת. במובן הזה, נשים הן קצת כמו האמריקאים, הן חושבות שהן לא טובות מספיק.
"כשאני מראיינת מועמדים ומועמדות בעלי רזומה דומה, כמעט תמיד הנשים לא מאמינות שהן מוכשרות מספיק, בעוד שהגברים מוכרים את עצמם כמוצלחים. כשתשאלי אותם איך הם הגיעו לעמדה בכירה, גבר יגיד 'הייתי הכי טוב', ואישה תגיד 'היה לי הרבה מזל'. ואני אומרת: לא ייתכן שבכל פעם זה רק עניין של מזל".
"האמת היא שהספר של סנדברג די מרגיז, גם משום שיש בו מן האמת", אומרת לילך אשר טופילסקי, המשנה למנכ"ל בנק הפועלים וראש החטיבה הקמעונאית בבנק. "אין ספק שיש פחות מנהיגות בשל הבחירות שנשים עושות לאורך הדרך, ובשל הרצון והמחויבות שלהן לאזן בין קריירה למשפחה. מצד שני, האשם הוא גם בחברה שמחנכת לתפקידים המסורתיים, ומצפה מהאישה להיות זו שאוספת את הילדים מהגן".
"נשים הן לא פחות מוכשרות מגברים, ואם כולן היו מוכנות לעשות את ההקרבה היו רואים מספר שווה של נשים וגברים בתפקידי מפתח", טוענת אורית אלסטר, ראש החטיבה העסקית בבנק דיסקונט, ומחזקת בכך את דברי סנדברג.
האם נשים חוסמות נשים?
אחד המסרים של סנדברג הוא שבמקרים מסוימים נשים 'תורמות' לכך שנשים אחרות יישארו מאחור בעולם העסקי, מכיוון שהן חוששות שאין מקום ליותר מאישה דומיננטית אחת בסביבתן. "נהוג לומר שנשים המגיעות לצמרת מפתחות את 'סינדרום הדבורה' ואוהבות להיות מלכות יחידות בכוורת, אך מניסיוני אין זה כך", אומרת שרת הבריאות, יעל גרמן. "אני אישית הגעתי לתפקיד ראש העיר בזכות נשים, ויחד עם נשים. לאורך כל הדרך חשוב היה לי לקדם נשים. גם היום, בחיים הפוליטיים, אני רואה אחוות נשים ופרגון הדדי, כמובן בכפוף ליריבויות פוליטיות ולעתים גם אישיות".
"אני חושבת שהיום המצב השתנה, גם בישראל", מסכימה דנה עזריאלי, סגנית יו"ר קבוצת עזריאלי. "במקרים רבים נשים עובדות יחד, תומכות זו בזו, ומבינות שכוח נשי משותף מחזק אותן". שרי אריסון, בעלי קבוצת אריסון, טוענת כי היא "מאמינה בשיתוף פעולה שבו נשים וגברים עובדים יחד באווירה מעוררת השראה, ותורמים כל אחד מיכולותיו ומכישוריו האישיים. אצלנו העובדים והמנהלים מתמנים לתפקיד על בסיס מקצועיות ומסירות, ולא על בסיס אג'נדת מגדר. זו הדוגמה האישית שלי".
אירית איזקסון, יו"ר ישראכרט, נחרצת יותר. "אני דוחה בתוקף את הטענה שנשים לא מתקדמות לפסגה העסקית, כי נשים אחרות חוסמות אותן. אינני אומרת שזה לא קורה כלל, אבל זה בהחלט לא אופייני. בבנק לאומי, כל עוד עמד בראש החטיבה העסקית גבר, נמנעה מנשים האפשרות לכהן כמנהלות עסקים. שושנה וינשל, שהחליפה אותו, הייתה הראשונה לפתוח בפני נשים את הדלת לתפקידי מנהלות עסקים. אחר כך מונתה גליה מאור למנכ"לית הבנק, והיא בוודאי שלא חסמה נשים, אלא קידמה אותן. במקומות שבהם אני נמצאת כיום, בנק הפועלים וישראכרט, המגמה היא לקדם נשים".
"בעולם הפיננסי הנוכחות הנשית מאוד גבוהה", מזכירה מנכ"לית קבוצת הבינלאומי, סמדר ברבר צדיק. "יש שתי מנכ"ליות בחמשת הבנקים הגדולים, ובקבוצת הבינלאומי כ-70% מהעובדים הן נשים, ו-50% ממנהלי הסניפים הם מנהלות".
*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר ברשת סטימצקי
