"צוות החקירה נפגש בשעה שמונה וחצי. היום בהרכב מצומצם. סוודברג היה מצונן מאוד. ניברג נסע לבקר את אמו בת ה-96. הוא היה אמור לחזור לפני הצהריים, אבל המכונית שלו התקלקלה. רידברג נראה עייף ותשוש.
לוולאנדר היה נדמה שהוא מדיף ריח עמום של אלכוהול. הנסון התלונן שאכל יותר מדי. ולאנדר התבונן בשלושת הגברים שסביב השולחן. רק לעיתים רחוקות זה נראה כך בטלוויזיה, חשב. שם רואים שוטרים צעירים ורעננים, נמרצים ונכונים לפעולה בכל רגע".
הציטוט הזה מבטא נאמנה את רוחו של "הפירמידה". הסופר השוודי הנינג מנקל כותב מותחנים מהז'אנר הבלשי משטרתי, אבל השוטרים שלו, ובראשם קורט וולאנדר, הגיבור המככב בשמונה מספריו, דומים יותר לשוטרים ממרחב ירקון או ימ"ר צפון מאשר לשוטרים הטלוויזיוניים החתיכים, היעילים ובעלי העומק הרגשי של מסך פלזמה דק.
השוטרים של מנקל הם אנשים אמיתיים - הם מצוננים, כואבות להם השיניים, המכוניות שלהם לא מתניעות, יש להם הורים מעצבנים ונישואים לא מוצלחים, הם מחטיאים יריות, מקבלים החלטות גרועות וטועים בדרך לפתרון - אבל בסוף התעלומה הבלשית נפתרת, גם אם לפעמים חצי במקרה, ולפעמים עם יותר מזל משכל. כמו בחיים.
עם זאת, כמו בספרות - אין הנחות. העלילה סוחפת, התעלומה מסקרנת, התפניות בעלילה לא צפויות, הרמזים המקדימים נשתלים במקומות הנכונים והפרטים מצטרפים לאט-לאט לפאזל מורכב. השלם נעשה גדול מסכום חלקיו. השלם הזה הוא שהופך את הספר ממותחן לרומן (או אוסף סיפורים קצרים במקרה שלפנינו), שנכתב בז'אנר הבלשי. מנקל, כמו גיבורו השתקן, לא נושא נאומים חוצבי להבות על החוליים של העולם המודרני, של החברה השוודית ושל טבע האדם. אבל השקפתו ברורה וקודרת. בפרולוג לספר כותב מנקל שרק אחרי שכתב את החלק השמיני בסדרת הספרים על השוטר קורט ולאנדר הוא הבין "שהספרים היו תמיד וריאציה על נושא אחד ויחיד: מה קורה במדינת החוק השוודית? איך תוכל הדמוקרטיה לשרוד אם מתערערים היסודות של מדינת החוק? האם לדמוקרטיה בשוודיה יש מחיר שיום אחד ייחשב גבוה מדי, מחיר שלא כדאי יהיה לשלם?".
מנקל מספר שקיבל מכתבים רבים מקוראים שחלקו איתו תחושות דומות, אבל במכתבים רבים נשאלה גם שאלה אחרת: "מה היה עם ולאנדר לפני שהתחילה סדרת הרומנים? מה קרה לפני 8 בינואר 1990, באותו בוקר חורפי כאשר ולאנדר מתעורר משיחת טלפון בפתיחת 'רוצחים ללא פנים'?" (ספרו הראשון. בעברית יצא בכנרת זמורה-ביתן).
"הפירמידה" הוא תשובה לאותם קוראים. הפסקה האחרונה בסיפור האחרון, היא בעצם הפסקה הראשונה של "רוצחים ללא פנים". בנוסף, כמו בכל פריקוול (יצירה שנוצרה לאחר קודמתה, אך מתארת אירועים שקרו כרונולוגית לפניה), הקוראים מקבלים הצצה לעבר, עם ערך מוסף של ידיעת העתיד. אלה שפגשו את ולאנדר כגרוש זוכים עכשיו להצצה לפגישתו עם מי שתהיה אשתו, ומזהים כבר בראשית הקשר את זרעי הכשל. חמשת הסיפורים המרכיבים את "הפירמידה" - כל אחד מהם עומד בפני עצמו - מספרים לא רק סיפורים של מעשי רצח, גניבה, בגידה, חמדנות וייאוש, אלא מרכיבים בהדרגה את הקלסתרון של הגיבור עצמו.
הפירמידה, הנינג מנקל, כתר, 431 עמ'. משוודית: רות שפירא