אלו שקברו את הענף ואת השחקן הישראלי ערב פתיחת העונה, קיבלו מחזור ראשון בליגה שהבהיר שאולי כדאי לחכות קצת עם מודעות האבל. החולה עדיין חי ומתלוצץ עם רופאיו. חמישה משחקים מותחים הוכרעו רק ברבע הרביעי; להוציא את אוסטין פרימן באשדוד, כל הכוכבים של מחזור הפתיחה צברים. בארבע מחמש הקבוצות המנצחות במחזור הפתיחה הקלע המוביל היה יליד הארץ: גוני יזרעאלי בחולון, שון דאוסון בראשל"צ, רביב לימונד בהפועל ת"א ואפיק ניסים באילת. ארבעה גארדים שכל אחד מהם קלע 20 נקודות ומעלה למרות שאין להם את הכישרון והיכולת של חבריהם במכבי ת"א. רק שלהבדיל מחבריהם הצהובים, המאמן שלהם האמין בהם והקבוצה שיחקה בשבילם.
אם כבר דיברנו על השחקן הישראלי הנה מדגם לא מייצג: נמרוד טישמן בן 22, 34 דקות. שון דאוסון בן 19, 28 דקות. אדם אריאל בן 19 דקות, 20 דקות. אור סולומון בן 20 ,11 דקות. איתי שגב בן 18, 11 דקות. עוז בלייזר בן 21, 9 דקות. מצד שני ניקח מדגם מייצג ממכבי ת"א: בן אלטיט בן 20, 0 דקות, ארד הררי בן 19, 0 דקות. למי שלא זיהה, השניים האחרונים מהשחקנים הצעירים המוכשרים בשנתון הגיל שלהם, מחממים את הספסל של מכבי ועשו זאת בהצלחה מרובה גם לאורך מרבית ההכנה וכל טורניר גביע ווינר. זכותו של המאמן לשתף את השחקנים כראות עיניו אבל השאלה מופנית דווקא לשחקנים הצעירים ולבני משפחותיהם - עוד לא הבנתם את העיקרון? פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים על הספסל של מכבי.
***
חולון הפתיעה בניצחון על מכבי ת"א ונהנתה ממשחק קריירה של גוני יזרעאלי, אבל מי שעשתה את הרושם הטוב ביותר היתה אשדוד ומאמנה נתי כהן. לאשדוד על הנייר יש את סגל הישראלים החלש ביותר בליגה והרכב שמבטיח מקום של כבוד במאבקי התחתית. רק שעל מה שחסר שם בכישרון מחפים הרצון של השחקנים והיכולת של המאמן. בחלקים גדולים של המשחק היו על הפארקט במלחה: ברנר, ביר-כץ ודניאל. השלישיה הזו הוליכה משחק הגנה שפירק, מעשית לא מילולית, את שחקני ירושלים. בזכות המשחק האגרסיבי נשארה אשדוד במשחק עד שהגיע הרבע של אוסטין פרימן (14 נקודת ברבע הרביעי) ושלחה את ירושלים לדז'ה וו של תירוצים.
מהצד השני בירושלים מדברים על בניה וטווח ארוך ואפילו משלבים צעירים כאדם אריאל ורפי מנקו. רק שמרוב דיבורים על העתיד ועל הדרך, שכחו שם שגם מסע של 100 קילומטר מתחיל בצעד הראשון. בצעד הראשון או יותר נכון במהירות של הצעד, ירושלים נפלה. הקו האחורי של ירושלים כבד ואיטי והמחליפים בדמותם של ז'אק רוזן וחנן קולמן, מביאים את רמת האיטיות לדרגת הדומם. אם ירושלים לא תתחזק ברכז מהיר נמוך ואתלטי, הולכת להיות להם עונת בנייה ארוכה מאוד.
***
בסיום ההפסד בחולון אתמול (ב') התראיין דיויד בלאט ואמר שצריך להסתכל על התמונה הגדולה. אז בואו נסתכל: בחמישייה של מכבי ת"א פתח שחקן שלא התאמן עם הקבוצה בתקופת ההכנה והמשחק האחרון שלו במסגרת תחרותית היה במאי 2012. שני שחקנים (נעימי וכהן) שדווקא כן התאמנו עם הקבוצה, הוחתמו על חוזים רב-שנתיים ואחד מהם אפילו פתח בחלק גדול ממשחקי ההכנה, ישבו ביציע רגע לפני שהם מתחילים להחתים טופס טיולים. שניים מהגבוהים הטובים באירופה, שון ג'יימס ושחורציאניטיס, סיימו את המשחק ללא ניסיון קליעה מהשדה. כן, סופו וג'יימס, שאין שחקן בחולון שיכול לעצור אותם, רצו על המגרש 28 דקות משותפות, על תקן של משקיפים. והזווית הכי מעניינת של הפרספקטיבה הרחבה: הסגל המנוסה של מכבי ת"א הפסיד 22 הפרש ב-13 הדקות האחרונות של המשחק, לקבוצה שהאפסנאי שלה מלמד חלק מהשחקנים שלו להתגלח.
בלאט בנה השנה קבוצה טובה מזו של העונה הקודמת, אבל לא סגר את הפינה של רכז/שחקן שינהל את המשחק ויעשה את החברים שלו טובים יותר. בדרך, המועדון ויתר על שניים משלושת המוסרים הטובים שלו בעונה שעברה (אליהו ורוט), אולי השניים היחידים שחשבו על מסירה לפני קליעה. אם ניזכר בסדרה מול ריאל בעונה שעברה, בקו האחורי המפחיד של צסק"א מוסקבה השנה או אפילו בגוני יזרעאלי מרים באוויר את אולם הפחים, קשה לראות איך הקו האחורי של מכבי יוכל להתחרות בזה של הקבוצות המובילות ביבשת.