במשך 40 שנה - ובשעה שכ-2,500 משפחות ויחידים מהשכבות החלשות ביותר במדינה, וכ-30 אלף עולים חדשים, ממתינים לקבלת דיור ציבורי - משמשת דירה ממאגר הדיור הציבורי כדירת נופש לעובדי עמידר. מ-1971 משתמשת עמידר "בדירת הנופש" לבילוי ופנאי של עובדיה, וזאת בשכ"ד בסך 708 שקל לחודש בלבד. רק לאחר שמבקר המדינה יוסף שפירא, התערב, הוחזרה הדירה למאגר הדיור הציבורי.
"דוגמה זו מצביעה על בקרה ומעקב לקויים ביותר של משרד הבינוי והשיכון אחר אופן ניהולה של עמידר את הנכסים המופקדים בידיה", קבע המבקר בדוח הביקורת במסגרת הפרק הבוחן את התנהלות משרד הבינוי והשיכון וחברות האכלוס האמונים על הדיור הציבורי לזכאים בארץ.
שימוש בדירה ממאגר הדיור הציבורי לצורכי נופש הוא חריג, אך בדוח המבקר מעוגנים ממצאים חמורים נוספים על השכרת דירות מן המאגר למי שאינם זכאים לכך. זכאי הדיור הציבורי נמנים עם השכבות החלשות בחברה, ובשנים האחרונות נשמע קולם הזועק על יוקר המחיה בישראל בבירור, במסגרת המחאה החברתית. ואולם, כך המבקר, הרשויות משכירות מאות דירות המיועדות לנזקקים לשימושים אחרים, ובהם משרדים, בתי כנסת, תלמידי ישיבות ודירות נופש. כל זאת, בשעה שזכאים ממתינים לדירות לעתים אף יותר מ-10 שנים.
האחריות לדיור הציבורי מוטלת על משרד השיכון, ולניהול הדירות אחראיות חברות האכלוס הפועלות מטעמו. חברת האכלוס הגדולה ביותר, "עמידר", מנהלת כ-83% מהדירות המושכרות שלא למגורי זכאים; "עמיגור" מנהלת כ-8% מדירות אלה, ואת יתר הדירות מנהלות חברות שונות.
המבקר מצא כי כ-2,300 דירות מתוך כ-63,500 הדירות במאגר הדיור הציבורי אינן מושכרות לזכאים אלא לגופים ציבוריים, כמו רשויות מקומיות, משרדי ממשלה, מוסדות לימוד, עמותות ואגודות וקיבוצים עירוניים, המשתמשים בהם ליעדים ציבוריים. רוב הדירות יכולות לשמש למגורי זכאים, אך משמשות למגורים של דיירים מטעם השוכרים, שאינם זכאים - סטודנטים, אברכים, חוסים של משרד הרווחה ומורים חיילים. הדירות האחרות משמשות לצרכים קהילתיים כמו בתי כנסת, גני ילדים ומועדונים.
"מדובר בחריגה מהותית של משרד השיכון ושל חברות האכלוס, שהתירו במשך שנים את השכרת הדירות בניגוד לכללים".
הדוח מתפרסם בתקופה סוערת בשוק הדיור להשכרה, ובימים שבהם פועל שר האוצר, יאיר לפיד, ללא לאות לכאורה, כדי לקדם תוכנית ל-150 אלף דירות להשכרה ב-10 שנים. אך נדמה כי בדוח הנוכחי אומר המבקר: לפני שמתחילים בהרפתקה החדשה של בניית דירות להשכרה, כדאי לטפל קודם בדירות הקיימות, ובשימושים החורגים בהן.
מהדוח עולה, למשל, כי כ-240 דירות מכלל הדירות המשמשות כיום שלא למגורי זכאים (10%) הושכרו ליעדים שאינם מוגדרים "יעד ציבורי". כך לדוגמה מצא המבקר כי משנת 1990 השכירה עמידר לעיריית דימונה, באישורו של משרד הבינוי והשיכון, דירת קרקע בת 4 חדרים למגורי עובד בכיר של העירייה - שלא היה זכאי לדיור ציבורי. במהלך השנים האריכה עמידר את תקופת השכירות של הדירה בלי שקיבלה את אישור המשרד וללא בחינה אם יש זכאים שהדירה יכולה להתאים להם. רק ב-2010 דרשה עמידר מעיריית דימונה להשיב את הדירה לידיה כדי להקצותה למשפחה שהוכרה זכאית דיור ציבורי, אך למרות זאת לא פינתה העירייה את הנכס עד סוף דצמבר 2011 - במהלך הביקורת המבקר.
דוגמה נוספת שאליה מתייחס המבקר היא של השכרת דירה ציבורית לבית מלון. מפברואר 2005 משכיר משרד הבינוי והשיכון דירת 4 חדרים לבית מלון במצפה רמון, שמשמשת למגורי עובדיו. בעקבות הביקורת, דרשה עמידר מבית המלון להשיב לה את הנכס, ואולם עד סיום הביקורת לא הושב הנכס למשרד.
בנוסף עלה בביקורת כי 233 דירות מגורים של הדיור הציבורי משמשות בתי כנסת, למרות שמ-2012 ואילך נאסר להשכיר אותן לשימוש זה. מבדיקת 14 תיקי נכסים המשמשים בתי כנסת עלה כי בכולם לא נמצא חוזה תקף בשל סירוב השוכרים לחתום על חוזה שכירות. עוד עלה כי רוב בתי הכנסת מאחרים בתשלומי שכר הדירה או שאין הם משלמים כלל. ב-2012 עמדו החובות המצטברים שלהם על יותר מ-10 מיליון שקל.
המבקר מצביע על ליקויים נוספים, ובין היתר קבע כי במקרים רבים הוארכה תקופת השכירות של הדירות שלא על-פי הכללים; ברוב המקרים לא נחתמו חוזי שכירות בין חברות האכלוס לשוכרים והשכירות הזמנית הפכה למתמשכת; במקרים נוספים נמצא כי משרד והשיכון גבה שכ"ד נמוך בגין השימוש בדירות, חרף העובדה שהדירות הושכרו לגורמים שאינם זכאים; ובעבור מאות דירות שהושכרו לגופים ציבוריים לא שולם שכר דירה במשך זמן רב.
משרד השיכון: "המבקר צודק בביקורתו, אך הביקורת עוסקת ברובה בהקצאת דירות לפי הנוהל הישן ששונה בינואר 2012. שר השיכון הורה לרשויות באזורי הביקוש לגרום לפינוי המוסדות מהדירות. במקומות שאינם אזורי ביקוש התבקשו הרשויות לרכוש את הדירות או לשלם שכר דירה ריאלי. רשות שלא תפעל על-פי ההנחיות תוכרז כפולשת ויופעלו נגדה הליכים משפטיים".