הרבה מילים נשפכו על המחאה החברתית. ייחסו אותה לדור, אמרו שהיא תבעה פוליטיקה אחרת. אבל שני דברים אפשר לומר עליה בוודאות: היא נסובה באופן משמעותי בעיקר על נושא הדיור, והיא פרצה במרכז תל אביב.
בדיעבד זה כנראה לא מפתיע, בהתחשב במחירי הדיור הבלתי-שפויים בעיר. בעובדה זו נעשה שימוש ע"י מתנגדי המחאה כדי לטעון נגד "המפונקים ממדינת ת"א", אבל המציאות טפחה על פניהם במהרה כאשר התברר כי בעיית הדיור החריפה בת"א מייצגת נאמנה את כלל ישראל. למרות הצורך הדחוף להשקיע בפריפריה, מרכז הארץ תמיד ייהנה מביקושים, ובפרט ת"א-יפו שמהווה את הבירה הכלכלית והתרבותית של ישראל. כך שהשאלה אינה כיצד להחליש את מעמדה של ת"א, אלא כיצד להפוך אותה לעיר בת-קיימא שתוכל להחזיק במעמדה המבוקש ובאותה מידה להבטיח עיר שאפשר לחיות בה: עיר לתושביה ולא רק לכסף.
זהו אתגר חשוב לא רק עבור ה"מפונקים" שיוכלו להמשיך לגור ברוטשילד, אלא עבור העיר עצמה. ללא מנהיגות עם חזון, העיר תאבד את אופייה ותהפוך מלב אורבני פועם לפוחלץ מוזיאוני מיופייף, משעמם ויקר מדי.
רון חולדאי קיבל את ההגה בשנים מכוננות. בשנים אלה עברה העיר תהליך אורבניזציה שאפיין ערים רבות בעולם לפניה: מגמות הפירבור והיציאה מהעיר התהפכו, ועיר אורבנית הפכה שוב למצרך מבוקש. אבל כל אדם, מוצלח ככל שהיה, מאבד אחרי 15 שנה את היצירתיות והיכולת לפתור משברים בדרך חדשה. ולכן, היום ת"א זקוקה למנהיגות מסוג חדש. מנהיגות שתביא אליה חזון עירוני מעודכן ורענן שהוא חלק מתפיסת עולם כוללת, ושיעמיד אותה בשורה אחת עם ערי העולם מבחינה תרבותית, קהילתית ואנושית, ולא רק נדל"נית ויחצ"נית. מנהיגות שתדע להתמודד ברגישות ובהקשבה עם האתגרים שהעיר עומדת בפניהם כיום, ובראשם משבר הדיור החריף שהעיר נתונה בו והמשבר האקוטי בדרום תל אביב.
מנהיג כזה הוא ניצן הורוביץ ותפיסת עולם כזו מייצגת מרצ שזכתה בבחירות האחרונות לתמיכה גורפת בתל אביב ושסיעתה במועצה פעלה ותפעל למען ערכים אלה.
בשורה חדשה
ראשי ערים נוהגים להאשים את הממשלה בכל חוליי עירם (הצלחות מיוחסות כמובן אך ורק להם). אבל האמת היא שכל ראש עיר, ובפרט ראש עירייה חזקה, משפיעה ומשמעותית כמו תל אביב-יפו, הוא מנהיג שמעצב את דמותה של עירו ואת הכיוון אליו היא הולכת. תל אביב-יפו הלכה לכיוון מגדליזציה ומתחמיזציה, ועתה היא זקוקה למבט בגובה הרחוב, המדרכה, הדירה. משבר הדיור אינו מורגש מן הקומה ה-16 או ה-30 של מגדל היוקרה. אבל עבור הצעירות והצעירים שנאבקים לשלם את שכר דירה, שהולכים ברחובות העיר, שנוסעים באוטובוס, עבור המשפחות שמצטופפות בשכונות מוזנחות שהתרוקנו מחינוך ומרווחה, עבור כל אלה יביאו ניצן הורוביץ ומרצ בשורה חדשה.
בתל אביב-יפו, שבה 24% מהקרקע היקרה הוא בבעלות עירונית ו-45% נוספים בבעלות ממשלתית, היעדר המעורבות העירונית בשוק הדיור הוא מחדל של ממש. תוכניתו של ניצן הורוביץ ומרצ לשוק הדיור כוללת מעורבות ציבורית עמוקה יותר מזו שאי-פעם ראינו. בניית אלפי יחידות דיור במימון עירוני, עידוד דיור להשכרה ארוכת טווח, חובת דיור בר-השגה בכל תוכנית המוגשת לאישור וביטול תוכניות ישנות ולא רלוונטיות.
כמו כן, ניצן לא יהסס להפעיל את השפעתו כראש עיריית תל אביב-יפו בוועדות הכנסת ובממשלה כדי לפתור בדרכים יצירתיות את משבר הדיור, מקומות שראש העירייה הנוכחי נוהג להדיר מהם את רגליו. הניסיון שצבר הורוביץ בכנסת ובציבור יסייעו לא רק לגבש תוכניות פעולה אלא גם להוציא אותן לפועל.
בפני תושבות ותושבי תל אביב-יפו שילכו מחר לקלפי תעמוד בחירה בין שתי אפשרויות שונות זו מזו המציגות תפיסת עולם הפוכה. ניצן הורוביץ ומרצ חזקה במועצת העיר פירושה בחירה בתפיסה עולם אורבנית, שקושרת בין דיור, חינוך, קהילה, אמנות, כלכלה צודקת, קהילה וזכויות עירוניות. לנו, אזרחיות ואזרחי העיר מגיע לא פחות מזה.
תמר זנדברג היא חברת כנסת מטעם סיעת מרצ ולשעבר חברת מועצת עיריית תל אביב-יפו; ורן כהן הוא ח"כ ושר לשעבר מטעם מרצ