"אני דוחה את טיעוני השוחד נגדי בתוקף. לא דיברתי עם מאיר רבין על שוחד, לא נרמז שוחד, ולא נקרץ שוחד בשום דרך. אם מישהו היה מזכיר שוחד, הוא היה עף מהמשרד שלי באותה שנייה. שילמתי לרבין כספים רק כי הייתי צריך מישהו שיביא לי מידע פנים ממינהל מקרקעי ישראל ויקדם את האינטרסים של חברת תעשיות מלח מול הגורמים הפוליטיים" - כך העיד היום (ג') איש העסקים דני דנקנר במשפט פרשת הולילנד.
באחת מפרשיות המשנה של התיק שמתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב דנקנר עומד לדין באשמה כי נתן שוחד לראש מינהל מקרקעי ישראל לשעבר, יעקב אפרתי, באמצעות רבין, כדי שיקדם אינטרסים של חברת תעשיות מלח, שהייתה בבעלות משפחת דנקנר, בנוגע לשינוי ייעוד קרקע. זאת באמצעות רבין, עוזרו של עד המדינה המנוח שמואל דכנר ואחיינו של אפרתי.
דנקנר החל למסור את עדותו במשפט הולילנד 5 ימים אחרי שהורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, במסגרת הסדר טיעון, כי בעת שהיה יו"ר בנק הפועלים פגע בניהול התקין של הבנק כשפעל בניגוד עניינים, קיבל בתחבולה הלוואה מהבנק ועבר עבירות של מירמה והפרת אמונים.
לפי כתב האישום בפרשת הולילנד, בתחילת שנות האלפיים נתן דנקנר לרבין, בשמה של תעשיות מלח ומטעמה, כ-1.1 מיליון שקל, כדי שיעבירם לאפרתי. זאת, תוך שימוש במערכת כוזבת של כיסוי חשבונאי, שנועדה להסוות את מתן כספי השוחד.
אפרתי מואשם כי לקח לפחות 45 אלף שקל מכספי השוחד; בתמורה, טוענת הפרקליטות, פעל אפרתי לקידום הסדר מקרקעין עבור תעשיות מלח, שעניינו שינוי ייעוד קרקעות בעתלית ובאילת - מייעוד של תעשיית מלח לייעוד של מגורים, תיירות ומסחר ומתן זכויות בקרקע.
"מקושר ובקיא"
"רבין הוצג בפני בשנת 2002 על-ידי אביגדור קלנר כמי שמאוד מקושר במינהל, בקיא במסדרונות המינהל, בקיא בביורוקרטיה במינהל ומקושר ליעקב אפרתי ולאנשים נוספים, לרבות היועצי המשפטיים. ידעתי שרבין הוא עובד שכיר בחברה של דכנר", תיאר דנקנר את יחסיו עם רבין.
בהמשך ניסה להסביר דנקנר מדוע תעשיות מלח נזקקה לשירותיו של רבין. "מבחינת תעשיות מלח הייתה טיוטת הסכם לחתימה מ-4 במארס 2001, וההסכם נעצר. ראינו שזה לא מתקדם, אבל לא היינו צריכים 'מאכער' שיעזור לנו באישורי המינהל, כי המינהל בשלב הזה כבר היה איתנו, למרות שההסכם עדיין לא נחתם. אבל היינו שותפים בעסקה, והיינו צריכים מישהו שייתן לנו אינפורמציה ויגיד לנו איפה הדברים תקועים. מישהו שיגיד מה עובר, איך עובר, למה עובר. בהמשך הדרך היינו צריכים את אישור מקרקעי ישראל להסכם וסיוע בגזרה הפוליטית, כמו במשרד הפנים שקשור ב'תב"עות', בכל מיני דברים".
בשלב זה התערב השופט דוד רוזן ואמר לדנקנר כי הוא עדיין אינו מבין מדוע שכרה תעשיות מלח את שירותיו של רבין ושילמה לו יותר ממיליון שקל. "הרי משרדי עורכי הדין של רם כספי ויורם ראב"ד נתנו לך שירותים משפטיים באותה עת. כשמשרדים כאלה פונים למינהל, המינהל מתייחס אליהם ברצינות. משרד רם כספי לא יודע איך להתנהל מול משרד המשפטים? אתה מזלזל במשרדי עורכי הדין", הטיח השופט בדנקנר והמשיך והקשה עליו: "לפני שעו"ד יורם ראב"ד חושב משפטית, הוא חושב מה הוא רוצה להוציא. המשפטים זה כבר הכסות. עורכי הדין יודעים בדיוק איך הדברים עובדים. למה אתה צריך בשביל זה את רבין?".
"אינפורמציה מבפנים"
דנקנר השיב: "אני צריך את רבין, כי אני צריך מישהו שמכיר את המינהל שיבוא ויגיד איפה הדברים נמצאים, לקבל מידע פנים ממה שקורה כדי שאדע איפה אני עומד. מה מונע את מעבר ההסכם למועצת המינהל. שכרנו את שירותיו של רבין מסיבה נוספת - הביורוקרטיה וסחבת בכל התהליך".
לדברי דנקנר, "אנחנו 6 שנים אחרי חתימה על הסכם, כדי לאשר את זה אנחנו צריכים שתיעשה עבודה גם במקומות פוליטיים, כמו במשרד הפנים, שקשור לתוכניות בניין עיר. טיוטת ההסכם כבר הייתה, ולעורכי הדין שלנו לא הייתה יכולת, חוץ מלהרים טלפון ולשאול מה קורה. הערך המוסף של ה'מאכער' רבין הייתה לתת אינפורמציה מבפנים, איפה הדברים עומדים".
השופט התערב שוב: "איזה מידע מאיר רבין יכול להביא לך? לא שילמת לו 100 שקל אלא סכומים נכבדים. מה ביקשת שיביא לך? מה הנחית אותו?" דנקנר ענה: "למשל, את הידיעה שקרן קיימת מתנגדת לעסקה - קיבלתי מרבין. בעקבות המידע הזה שכרנו את שירותיו של מיכה גולדמן (ח"כ לשעבר - ח' מ'). המקומות האלה משחררים את כל הפלונטר. רבין סייע לנו גם להיפגש עם סגן שר הפנים באותה תקופה, דוד אזולאי מש"ס. רצינו לראות איפה הדברים תקועים ולשחרר אותם".
דנקנר ציין כי לאורך השנים הוא עבד עם לא מעט "מאכערים" בנוסף על רבין, כמו למשל מיכה גולדמן ובוריס קרסניק. "אפשר לאהוב את זה או לא לאהוב את זה, אבל זו עובדה", אמר. "עורכי הדין שלי, יורם ראב"ד ורם כספי, ידעו על רבין. גם הדירוקטוריון שלי ידע. שום דבר לא היה במחשכים".
"תופעה ידועה"
בתחילת הדיון היום אמר פרקליטו של דנקנר, עו"ד נבות תל-צור, כי עובדות היסוד בתיק הן לא במחלוקת, אלא הפרשנות שלהן. "מאיר רבין קיבל מדנקנר כספים. אבל תמיהות וסימני שאלה הם לא ראיות במשפט פלילי. יש הסבר לדברים האלה, וההסבר הוא שרבין פעל כ'מאכער' עבור דנקנר וקיבל כספים על עבודתו", אמר תל-צור.
לדבריו, יחסי דנקנר-רבין הם חלק מתופעה ידועה של פעילות באמצעות לוביסטים ויועצים. "זה הכרח בל-יגונה, וזו הייתה התשובה של היזמים לבעיות הביורוקרטיה. אנחנו נוכיח שהתיאוריה של השוחד היא לא נכונה", אמר תל-צור.
דנקנר מכחיש, כאמור, את המיוחס לו בכתב האישום, ולדבריו, טענת השוחד נגדו "מופרכת, אין לה כל אחיזה במציאות, והיא איננה נתמכת בראיה כלשהי".
לגרסת דנקנר, הסכם העקרונות להסדר המקרקעין בין מינהל מקרקעי ישראל לבין תעשיות מלח - שלטענת הפרקליטות כדי לקדמו הועברו כספי שוחד - אושר לאחר טיפול שנמשך 17 שנה, ורק לאחר דיון מקיף וממצה, שעבר את כל האישורים המתאימים של הדרגים הבכירים ביותר.
בעדותו היום טען דנקנר עוד כי אין רגולטור במדינה שלא עסק בקרקעות חברת המלח החל מאמצע שנות ה-90. "מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, היה נדמה שכל מי שהיה לו רישיון עריכת דין עסק בנושא הזה", ציין.
זקן: "אנשים רצו את קרבתי כדי להגיע לאולמרט"
לפני תחילת עדותו של דנקנר במשפט הולילנד, הסתיימה היום עדותה של שולה זקן בתיק. לקראת סוף עדותה שאל אותה השופט רוזן האם היא מבינה שבמהלך העדות היא הודתה כי ביקשה שוחד מדכנר עבור אהוד אולמרט. השופט התייחס בכך לכספים שביקשה זקן למימון סקר בחירות של אולמרט.
זקן השיבה: "הוא נתן כסף כי ביקשתי ממנו, וכי הוא ידע שאהוד חשוב לי. הוא ידע שהעבודה חשובה לי. הוא ראה את ההתייחסות שלי לאהוד".
קודם לכן העידה זקן כי בשנות עבודתה היא ידעה שאנשים רוצים את קרבתה כדי להגיע לאולמרט, אך לדבריה, דכנר לא היה אחד מהם.
"דכנר, בחוכמתו, התקרב אליי בגלל יחסו אליי וללא קשר לאולמרט. אם אולמרט היה יודע שאני סוגרת דלתות בפני מישהו, הוא היה מגיב בצורה חריפה", אמרה זקן.
לדבריה, "מי שמכיר אותי יודע שמרגע שעברתי לתחום הציבורי, דלתי הייתה תמיד פתוחה כדי שאף אחד לא יחשוב שהוא מפריע לי. המדיניות של אהוד הייתה לענות לכולם, הקטן והגדול, באותה צורה".