ב-11 כבר חם מאוד. אנחנו נוטשים את החוף הפראי מול האי נחליאלי, אחד משלושת האיים הקטנים שמול ראש הנקרה, לא לפני שהשתכנענו סופית שהציפור המרחפת מעליו היא אכן שחפית הרסן הנדירה שחיפשנו. בואו נדייק. איתמר, בננו הצפר, חיפש. אנחנו זוכים מההפקר. פעמיים. מיד נסביר. בשעה שנותרה אנחנו מבקרים בראש הנקרה, וחוזרים לשעה קלה להיות ילדים בני 4, בחסות הרכבל הישן והאתר היפה שנדמה שרק משפחות עם ילדים מבקרות בו.
ב-12 אפס-אפס אנחנו מתייצבים במסעדה. החלל הגדול עטוי העץ ריק ואפלולי. מלצרית נאווה מקדמת את פנינו בחיוך, ומניחה לנו לבחור אחד משני שולחנות לארבעה. אנחנו מתיישבים ליד החלון, ועד שהאוכל יגיע נהנים מהעיצוב הכפרי במפגיע אך לא יותר מדי. הסירו את קורות העץ מהקירות ותקבלו ביסטרו תל אביבי מודרני. בחלל הזה בדיוק שכנה במשך שנים רבות מסעדת אסתושה. כן, אנחנו בלימן, ממלכת הצימרים היוקרתיים הנחשקת בואכה ראש הנקרה.
הלחם מגיע. לחם קלוי על הגריל מלווה בזיתים טובים ובסלסת עגבניות עם שיני שום אפויות שוחות בה. מצוין. אז מה. כולה לחם. אבל אז מגיע קרפצ'יו הפרידה. מנוקד באיי חציל קלוי על האש, מעוטר בפרוסות פלפל חריף ירוק, בעלי זעתר ובבמיות חצויות לאורכן ומוקפצות בזריזות במחבת. ואז, כבר בשלב הזה, אנחנו מבינים. מבינים שמה ששמענו הוא נכון. ביסטרו מיכאל הוא סנסציה. לא רק שאתה לא מקבל אוכל כזה צפונה לגשר הירקון, קשה לקבל קרפצ'יו כזה גם בעיר הלבנה עצמה.
אבל רק התחלנו. אז נמשיך, כמו שאומר רינו צרור. המנה הבאה היא סלט סלק וגבינת המאירי. סלק זה טוב והמאירי זה מצוין. אבל מה שהופך את המנה למופלאה הוא סלט העשבים המתחבא מתחת לשניהם; סלט שאם לא הייתי יודע מי הכין אותו, הייתי מהמר על טבח ערבי גלילי עם יד ועין לעשבי בר.
אלא שמי שהכין את הסלט הזה הוא מיכאל. מיכאל גרטוספקי. מי שהיה יד ימינו של יונתן רושפלד בהרברט סמואל, ובשלוש השנים האחרונות מנצח על מסעדת סושיאל קלאב האופנתית בשדרות רוטשילד, מעתיק בהדרגה את מקום מגוריו לגליל. באמצע השבוע הוא עדיין במסעדה התל אביבית, אבל בהמשך יבשל רק כאן, בביסטרו הגלילי החדש שלו.
עזבו לרגע את כל השמועות על אוכל גלילי ומקומי. מה שגרטופסקי מגיש כאן הוא הרבה יותר מזה. אוכל שהוא שילוב של ארציות גסה ועידון מתוחכם. שימוש בחומרי גלם מקומיים עם יד בטוחה של שף עירוני משופשף, שלא פוחד להראות מה הוא יודע, ומצד שני לא מרגיש צורך לעשות זאת בכל רגע נתון. ממשיכים.
קישואים קטנים צלויים על הגריל מוגשים עם יוגורט ועם תרד "שחור" - כזה שבושל זמן רב. המנה הכי פשוטה בארוחה היא אולי הטעימה מכולן. כמה פשוט ככה טעים. בינתיים גם הילד הקטן מקבל את שלו, ומתחפר בשניצל שמן ורציני ולצדו פירה חמאתי א-לה-רובשון. לא מזלזלים כאן באף אחד.
העיקריות מגיעות. פסטת רוטלו ביתית - מעין דף פסטה טרי מגולגל ובתוכו עלי מנגולד, פרמזן ומוצרלה. כבד וביתי, אם גדלתם באיטליה. אם לא, הרווחתם את זה כאן, בלימן. שפונדרה מפורקת מהעצם. גרטופסקי מתעקש משום מה להמיר אותה לכבודנו בשוק טלה. אני חובב שפונדרה ותיק וידוע, אבל לא מתווכח עם שפים אף פעם. הבשר מוגש עם קרם חצילים קלויים טחון על קליפתו (פגשנו את הקונץ הזה אצל רושפלד, ואנחנו נהנים ממנו אפילו יותר כאן), פלפלים אדומים קלויים, ושוב - במיות צעירות. האיש אוהב במיה. צודק. שקדי טלה על הגריל עם תפוחי אדמה ועם ציר טלה. עשיר, כבד ומלא טעמים עזים וארציים.
אנחנו מסיימים בלא פחות משלושה קינוחים מבית היוצר של הקונדיטורית מיכל בוטון. מוס שוקולד "מושחת" המוגש עם דף שוקולד לבן ועם רוטב שוקולד לקטנצ'יק, "סטייק" אננס על הגריל עם בריוש ועם גלידת קוקוס, וקלפוטי דובדבנים עם גלידת פיסטוק, עם יוגורט ועם שמן זית.
אחת ההתבכיינות הקלאסיות של חובבי אוכל תל אביביים היא שאין מה לאכול בצפון. להוציא כמה מסעדות ערביות טובות (שלטעמי לפחות אין צורך ביותר מהן), רוב הזמן הם, מה לעשות, צודקים. את מספר מסעדות הגורמה שאינן ערביות בצפון אפשר לספור על אצבעות יד אחת ועוד לקבל עודף. אלא שמי שיוסיף את ביסטרו מיכאל לרשימה רק בתור אופציה צפונית, יפספס את גודל הסנסציה. מיכאל היא מסעדה ששווה היה לקום, להיכנס לאוטו ולנסוע לצפון לכבודה בלבד, אפילו אם שחפית הרסן החמקמקה לא הייתה בוחרת לבקר באי נחליאלי. אני לא זוכר מתי נהניתי ככה. כן, כן.
ביסטרו מיכאל
פרטים: הגפן 43 מושב לימן, טל' 04-9821250; ה', ו', שבת 24:00-12:00. נכון, המקום פתוח רק בסופי שבוע
מחירים: שפונדרה/טלה - 150 שקלים, קרפצ'יו פרידה - 64, סלק והמאירי - 48, קישואים, תרד ויוגורט - 42, פסטת רוטולו עם מנגולד - 82, שקדי טלה - 78, קינוחים - 38 שקלים כל אחד
השורה התחתונה: יקר, אבל שווה