קרקס המינויים בשוק ההוןמי שחשב שהקרקס סביב הנהלת הבורסה בתל אביב יסתיים עם התפטרותם של המנכ"לית אסתר לבנון והיו"ר סם ברונפלד, התבדה. הליך בחירת המנכ"ל החדש מוכיח שאף אחד לא באמת רוצה לעשות לבורסה המקומית - שהייתה ונשארה מקור כוח שהשליטה בו קורצת לרבים - טיפול שורש. לכן, מסתמן כי בראשה יעמוד שוב מנכ"ל שנבחר בזכות קשריו ולא בזכות כישוריו.
התנהלות ועדת האיתור לבחירת מנכ"ל הבורסה מעלה לא מעט סימני שאלה, ובראשם החשש כי חבריה אינם עושים את מלאכתם נאמנה. ד"ר רון מלכא, יו"ר הבורסה הזמני, רוצה להתמנות לתפקיד באופן קבוע. גם הדח"צית לינדה בן שושן, שכהונתה הסתיימה וטרם הוארכה, מעוניינת בתפקיד. לטענת גורמים בבורסה, הם לא היחידים שלוטשים עיניים לעבר משרת היו"ר שכדי לזכות בה הם זקוקים לברכתו של יו"ר רשות ני"ע, שמואל האוזר.
האוזר, האדם שאחראי במידה רבה להסתלקות ההנהלה הקודמת, מודע היטב לכך שהוא הפך את עצמו למי שנושא באחריות למצבה העתידי של הבורסה. כעת, בעזרת הכוח שיש לו בדירקטוריון, הוא מבקש להעמיד בראשה מינוי משלו: יוסי ביינרט, שמנהל את בורסת Nadex בארה"ב.
אבל ביינרט - שמצטייר כמועמד ראוי - הוא לא המועמד היחיד שזוכה לגב חזק. יעקב רוזן, חבר הנהלת בנק הפועלים לשעבר, זוכה לתמיכת הבנקים, שנהנים כרגע מרוב בדירקטוריון וישמחו להעמיד בראש הבורסה מישהו שישמור על האינטרסים שלהם.
ובצל התנגשות האינטרסים הזאת, בין האוזר לבין הבנקים, נראה שהאינטרס של ציבור המשקיעים - שלבורסה ימונה מנכ"ל שיפעל אך ורק לטובתה - נדחק הצידה.
גם חברי הבורסה תוהים
"אני לא מצליח להבין מהם הקריטריונים על פיהם פועלת ועדת האיתור", אמר לנו אחד מחברי הבורסה, במשפט שמבטא היטב את הלך הרוח בשוק. ולאור השמות שנזרקים לאוויר לנו לא נותר אלא להסכים. אחרי הכל, לפי אילו קריטריונים בדיוק ניתן להזכיר מנהל צעיר כמו איל סגל, מנכ"ל תכלית תעודות סל, בנשימה אחת עם מנהל מנוסה וקשוח כמו דן ללוז, יו"ר מגדל שוקי הון לשעבר?
התנהלותה החשאית של הוועדה מעלה תהיות גם בקרב חברי הבורסה עצמם. למשל, מה לגבי בדיקת הרקע של המועמדים? גם אם אף אחד מהם לא הסתבך עם חליפון בדיוטי פרי של הונג קונג, בדיקה כזאת בהחלט לא תזיק. הרי מינויו של האוזר כיו"ר רשות ני"ע אושר הן על ידי ועדת כשירות והן על ידי ועדה לאישור מינויים בשירות הציבורי, אז למה הבורסה בת"א - שהוגדרה על ידי האוזר עצמו "כמשאב לאומי" - צריכה להסתפק בפחות?
בסופו של דבר, מי שמנהל את הליך בחירת המנכ"ל החליט לוותר על החלק החשוב בו: השקיפות. וכך, מי שמתבונן בנעשה מהצד לא יכול שלא להעלות הרהורי כפירה ולתהות האם החיפוש מתמקד במי שבאמת טוב לבורסה, או שהדגש הוא דווקא על מי שיהיה טוב לאלה שרוצים לשלוט בה.
הדרך הנכונה להבטיח שהאפשרות הראשונה היא זו שאכן תתרחש היא פשוטה: המנכ"ל והיו"ר החדשים צריכים להיבחר על ידי ועדה חיצונית אובייקטיבית, שהאינטרס שלה הוא להבריא את הבורסה. אבל בשביל זה צריך, כאמור, מישהו שבאמת רוצה שינוי יסודי בבניין ברחוב באחד העם, ולא גורם שמעוניין לנצל את ההזדמנות להשתלט עליו.
