זה עשוי להישמע כמו התחלה של בדיחה, אבל הבדיחה הזו היא המציאות של בנק דיסקונט בימים האחרונים: יו"ר ועד העובדים ריקי בכר מנהל מו"מ על חידוש ההסכם הקיבוצי של עובדי הבנק, ובמקביל מנהל מו"מ על הארכת תקופת ההעסקה שלו עצמו.
בכר לא חתום על חוזה אישי, זה כבר באמת היה הופך את זה לבדיחה גרועה, אבל כבר שנתיים שהוא מועסק מעבר לגיל הפרישה הקבוע בחוק (67), והדבר מעוגן במכתב שהפקיד בידו המנכ"ל הפורש, ראובן שפיגל. בכר מעוניין להאריך את תקופת העסקתו בשנתיים נוספות, אולם בכר אחר (יו"ר הבנק יוסי בכר) מעוניין להיפרד ממנו כבר באפריל הקרוב.
המציאות הזו מכניסה את יו"ר ועד העובדים לניגוד עניינים מובנה שמשרת את ההנהלה, למרות שבסביבתו מתעקשים כי לא כך הדבר. שפטו בעצמיכם: אם הנהלת הבנק תאריך בשנית את תקופת העסקתו, בכר עשוי להיות אסיר תודה. אם היא תסרב, חוסר שביעות הרצון שלו עלול לבוא לידי ביטוי בהסלמת יחסי העבודה בשבועות הקרובים.
סכסוך עבודה כבר הוכרז לפני חודשים ארוכים, ועילות למימוש הסכסוך לא חסרות, ובהן דרישת ההנהלה לבטל את זחילת השכר האוטומטית בשיעור של 5% בשנה. מהסיבה הזאת, בכר השני (יוסי) ביקש מבכר הראשון לדחות את פתיחת המו"מ עד אפריל 2014, המועד שבו ייצא סופית לגמלאות.
כך, לכאורה, איש לא יחשוד שהמו"מ מתנהל תוך שיקולים זרים של מי מהצדדים. על פניו זו נראית כמו בקשה להסכמה ג'נטלמנית, אבל אין שום דבר ג'נטלמני כשמדברים על יחסי עבודה בבנק גדול עם כסף גדול. ודאי לא מצד ההנהלה. הרי הסכם העבודה כבר לא בתוקף מאז ינואר 2013, והנה ההנהלה מבקשת דחייה נוספת עד אמצע השנה הבאה. למה לה לדחות מו"מ בשעה שהיא דורשת התייעלות וקיצוצים? כי הנהלת הבנק כבר הסכימה עקרונית דווקא לתוספות שכר, בגין שעות נוספות גלובליות (5%-6%) ועומס בסניפים (500-750 שקל נוספים בחודש).
כך או אחרת, ריקי בכר נתון לחסדי ההנהלה, וזו לא סיטואציה שיו"ר ועד עובדים צריך להיות בה. אנשיו שואלים כיצד ההנהלה מעזה לבקש את סיום העסקתו באמצע הקדנציה שלו, אבל אנחנו שואלים מדוע בחר להתמודד שוב באפריל, שנה וחצי אחרי גיל הפרישה?
"גם שמעון פרס התמודד בגיל מאוחר", הם משיבים, ומפנים אותנו לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה, שקבעה כי הגעה לגיל פרישה אינה בבחינת נימוק מספק לסיום העסקה, אם העובד ביקש להאריך את העסקתו. לזכותו של בכר ייאמר, שהעובדה שההנהלה מתעקשת לסיים את העסקתו לפני ניהול המו"מ במקום לתת לו להמשיך להוביל את העובדים, מעידה שהוא עושה כמה דברים בסדר עבור העובדים שלו, אולי אפילו יותר מדי בסדר.