רשות ההגבלים העסקיים מתכננת להטיל קנסות על מונופולים שיגבו מחירים מופרזים - כך עולה מטיוטת גילוי דעת שהפיצה הרשות בראשותו של דיויד גילה. אם הטיוטה תאושר, תוכל הרשות להתערב גם במחירים אותם קובעים מונופולים אשר אינם נמצאים תחת פיקוח ממשלתי.
"גביית מחיר מופרז גורמת להקצאה בלתי יעילה, שכן היא מונעת מצרכנים אשר התועלת שיפיקו מן המוצר גבוהה מן המחיר התחרותי אך נמוכה מהמחיר המופרז, מלרכוש את המוצר, ומאלצת צרכנים אלה לפנות למוצרים שאינם תואמים את צרכיהם באותה המידה או להימנע כליל מרכישה", נכתב בטיוטה. "באופן זה, נמנעות מהמשק עסקאות המגדילות את התועלת המצרפית. בנוסף, כתוצאה מהעובדה שהצרכנים משלמים מחיר גבוה מהמחיר התחרותי, נוצרת העברת עושר מידי ציבור הצרכנים לבעל המונופולין. גביית מחיר מופרז מלבה באופן חד ביותר את בעיית יוקר המחיה, וטמונה בה פגיעה ישירה ומיידית בציבור הצרכנים".
הרשות מבקשת למעשה להחיות סעיף ישן בחוק ההגבלים העסקיים (29א(ב)(1)) הנוגע לאיסור ניצול מעמד לרעה של מונופול. עד כה לא נאכף סעיף זה בחוק, אולם בטיוטה נכתב כעת כי "עמדת הרשות היא כי הקושי שעשוי להתעורר ביישום האיסור על גביית מחיר מופרז אינו מצדיק גישה גורפת של אי-אכיפתו".
אז מהו בעצם מחיר מופרז? לפי הרשות, מונופול שמרוויח למעלה מ-20% על המוצר עלול לעבור על החוק. הרשות תנקוט ב-3 דרכים לבדוק האם מדובר במחיר מופרז:
■ הפער בין מחיר המוצר לעלות הייצור: הנחת העבודה של המבחן הזה הוא שקיים גבול נורמטיבי לרווח שמונופול יכול להפיק על חשבון לקוחותיו. כאשר הפער בין מחיר המוצר לעלות ייצורו, המחושבת על-פי אמות-מידה שנקובות בגילוי הדעת, אינו עולה על שיעור של 20%, ישמש הדבר כ"נמל מבטחים" מבחינת בעל המונופולין, ורשות ההגבלים העסקיים לא תנקוט צעדי אכיפה.
■ מבחן הרווחיות: בבדיקה הזאת רשות ההגבלים תשווה בין הרווחיות של המונופול בפועל אל מול מדדים חיצוניים ואובייקטיביים של החברה (המשקללים בין היתר את הסיכון של התעשייה שבו פועלת החברה). המדד שהרשות במקרה מתאים תשתמש בו (הנקרא TIRR) מאופיין בכך שהוא אינו מוטה ואינו תלוי בשיטה החשבונאית המשמשת את החברה.
■ מבחן ההשוואה: השוואת המחיר שגובה המונופול או המרווח שהוא מפיק למחיר או למרווח שיותר חשוף לתחרות, כגון במוצרים מתחרים, במכירה ללקוחות שונים, במכירה של המוצר בשוק אחר, או במכירה על-ידי המונופול בתקופה אחרת.