החמרה נוספת בפסיקות בתי המשפט נגד דיירים המסרבים לחתום על הסכמים לביצוע פרויקט פינוי-בינוי: שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, כרמלה האפט, פסקה לאחרונה כי דייר סרבן יפצה את שכנו ב-75 אלף שקל, גם אם יחתום לבסוף על הסכמה לביצוע הפרויקט. אם ימשיך לעמוד בסירובו, ישלם הדייר הסרבן לשכנו את סכום התביעה בסך 850 אלף שקל.
מדובר בפסיקה תקדימית. פסיקות קודמות בעניין זה קבעו כי חובת תשלום הפיצויים תבוטל אם הדייר הסרבן יחתום לבסוף על ההסכם.
הפסיקה של האפט נגעה למתחם בניינים ברחוב בית אל שבשכונת נווה שרת בתל-אביב, ובו 368 דירות ישנות. לפרויקט יש תוכנית מאושרת להריסת הדירות ובניית 875 דירות חדשות במקומן.
לצורך ביצוע הפרויקט התקשרו הדיירים עם החברות אפגד ואפרידר בהסכם פינוי-בינוי. על-פי ההסכם אמורים הדיירים לקבל דירות גדולות ב-40 מ"ר מדירותיהם הנוכחיות, נוסף על ממ"ד, מחסן, מרפסת שמש וחניה.
באחד הבניינים, שבו 30 דירות, סירב אחד השכנים המחזיק בשתי דירות לחתום על ההסכם. בעקבות הסירוב הגיש בעל דירה אחר בבניין תביעה לפיצוי כספי נגד השכן הסרבן.
בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד טל בננסון, טען התובע כי כתוצאה מסירובו הבלתי סביר של השכן לחתום על ההסכם, נגרם נזק רב ליתר הדיירים בבניין המעוניינים במימוש הפרויקט.
התובע דרש פיצוי כספי בסך 850 אלף שקל, הנגזר מההפרש שבין שווי דירתו כיום לבין שווי הדירה החדשה שהיה אמור לקבל בפרויקט.
הדייר איבד את אמונו ביזמים
הדייר טען כי התנגדותו לחתום על ההסכם סבירה, ויש בה גם כדי להגן על זכויותיהם של יתר הדיירים במתחם, מאחר שקיים חשש שהיזמים לא יקיימו את התחייבויותיהם כלפי הדיירים.
הרקע לטענות הדייר טמון בהסכם שנכרת בינו לבין היזמים, ולפיו הוא מונה על-ידם כפרויקטור בשכר שתפקידו להחתים את יתר בעלי הדירות בבניין על הסכם הפינוי-בינוי. לטענתו, היזמים לא שילמו לו את שכרו, המוערך על-ידו ב-300 אלף דולר, ולכן הוא איבד את אמונו בהם.
בית המשפט קבע כי גם אם היזמים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי הדייר בעניין העסקתו כפרויקטור, והמחלוקת מתבהרת בתביעה נפרדת, אין בכך להצדיק את סירובו לחתום על הסכם פינוי-בינוי, מאחר שכנגד זכות הקניין שלו עומדת זכות הקניין של התובע ושל יתר דיירי הבניין.
"תכליתו של חוק פינוי-בינוי הינה שלא לאפשר לדייר סרבן אחד להחזיק ביתר דיירי הבניין כבני-ערובה, על מנת לגבות סכומים נוספים מהיזם, גם אם סכומים אלה מגיעים לו על-פי הסכם בין הצדדים", ציינה האפט בפסק הדין. "בסופו של יום, מדובר בפרויקט לרווחת התושבים הזוכים להטבה ניכרת - פיזית, בטיחותית וכלכלית".
האפט אמרה עוד כי "לפרויקט יש חשיבות ברמה ארצית, כאשר לכלל הציבור אינטרס בחידוש הישן והרעוע ובהתאמתו לצורכי השעה", וציינה כי הזמן דוחק, מאחר שקיים סיכון כי היזם יאמר נואש ויותיר את דיירי המתחם במצבם הנוכחי עקב סירוב הנתבע.
האפט קבעה בפסק הדין כי מדובר בסירוב בלתי סביר, וכי אם בתוך 60 יום יחתום הנתבע על הסכם, הוא יפצה את שכנו בסך של 75 אלף שקל. אם לא יחתום, הוא ישלם לתובע את סכום התביעה בסך 850 אלף שקל, המגלם את ההפרש שבין שווי דירת התובע כיום לבין שוויה לאחר ביצוע הפרויקט.
השופטת חייבה את הדייר הסרבן גם בהוצאות משפט בסך 30 אלף שקל.