חברת אלרוב הציעה את ההצעה הגבוהה ביותר בהתמחרות למכירת זכויות החכירה בחניון קרתא בירושלים. הצעתה של חברת אלרוב עמדה על 110 מיליון שקל. ההליך התבצע במשרדי כונס הנכסים הרשמי ונוהל על ידי עו"ד יצחק מלכו, שמשמש כמנהל מיוחד בחברת קרתא וניהל את המכרז יחד עם שותפו עו"ד מיכאל ראבילו ממשרד שמרון, מלכו, פרסקי ושות'.
בהליך ההתמחרות השתתפו 9 מציעים, וביניהם חברת אלרוב, חברת פרדן השקעות, חברת ריט 1 בע"מ, חברת מ. אליאנס חברה לבניין, חברת מגדלי עסקים (אחזקות) בע"מ, חברת חניון העיר העתיקה, חברת גרין אויל אנרגיה, חברת נוף אלנבי בע"מ ועו"ד בן חמו ובן סירא. את ההצעה השנייה בגובהה הגישה חברת ריט 1, הצעה שעמדה על 107 מיליון שקל. ההצעה הגבוהה ביותר עוד טעונה את אישור בית המשפט. במקביל, ייתכן שאישור העסקה ידרוש גם את אישור הממונה להגבלים עסקיים.
יש לציין כי למתחם היה ביקוש רב כאשר מחיר ההתמחרות ההתחלתי שנקבע ע"י עו"ד מלכו וראבילו עמד על 70 מיליון שקל. התחרות בהתמחרות היתה עזה והמציעים השונים העלו את המחיר המוצע במהירות.
החניון שלגביו נערכה ההתמחרות נמצא במבנה גדול המשתרע על שטח בנוי של כ-22 דונם, בשכונת ממילא בירושלים, בסמוך לשער יפו, והמשמש כחניון לכלי רכב פרטיים ולאוטובוסים. לחניון שלושה מפלסים, והוא מחולק לשני חלקים נפרדים: האחד, כולל כ-800 מקומות חנייה לרכבים פרטיים הפרושים על פני שלושת מפלסי החניון; והשני, שמהווה מתחם חניה לכ- 33 אוטובוסים המצוי במפלס החניה התחתון של החניון.
כזכור, קרתא הוקמה ב-1972 כחברה בבעלות משותפת של המדינה (76%) ועיריית ירושלים (24%), ונועדה לשקם ולפתח את ממילא כמתחם מגורים, מלונאות ומסחר. ב-1988 אושר פרויקט ממילא ושנה אחר כך התקשרה קרתא בהסכם עם החברה לפיתוח ירושלים וחברה בריטית, כדי שיקימו את הפרויקט. ב-1994 נכנסה חברת אלרוב, שבשליטת אלפרד אקירוב, בנעליה של החברה הבריטית, והיא זו שהקימה בסופו של דבר את הפרויקט. ב-2007 מינה בית המשפט את הכונס הרשמי כמפרק החברה זאת לאחר שאלרוב הגישה לבית המשפט בקשה לפירוקה של קרתא, בטענה שהיא חייבת לה למעלה מ-100 מיליון שקל. הכונס הרשמי מינה אז את עו"ד יצחק מלכו למנהל מיוחד לעסקיה ולנכסיה של קרתא.