בעוד שבוע תלך מפלגת העבודה לפריימריז. כן, עוד פעם. נראה שהם מאוד אוהבים בחירות ומריבות שם, בעבודה: הרגע נגמרו הבחירות המוניציפליות, רגע לפניהן הלכו שם לבחירות על סוגיית מועד הבחירות הנוכחיות, לפני זה עסקו הכול בבחירות הכלליות, שלפניהן נערכו בחירות פנימיות על הרכב הרשימה לכנסת. ואם הממשלה הזו תגמור את הקדנציה, כנראה שמפלגת העבודה תלך לעוד מערכת בחירות פנימית לפניה, ולפני הבחירות אולי יהיו בחירות שיקבעו מתי ועל מה יהיו הבחירות.
אז פלא שמלבד שני המתמודדים, שלי יחימוביץ' ויצחק "בוז'י" הרצוג, השאר עייפים למדי ומערכת הבחירות נראית מנומנמת משהו? אפילו מרבית הח"כים של העבודה, שבימים כתיקונם ישמחו להתראיין על כל נושא שבעולם, מעדיפים לדבר בשקט ולא לציטוט, ולא מאימת היו"ר או מפחד מחיסולי חשבונות, חלילה, כמו מחוסר חשק להתבטא בנושא מרדים כל-כך.
ובכל זאת, התמודדות. וכמו כל התמודדות, גם זו מחדדת את ההבדלים בין השניים, אבל ההבדל העיקרי מתמצה בנקודה אחת: הוא רוצה להיות בקואליציה והיא אשת אופוזיציה. זה אולי הוויכוח העקרוני ביותר בתוך העבודה: האם "להשפיע מבפנים" זה דבר נכון ואפשרי או לא. יש הוכחות לכאן ולכאן. מצד אחד, העבודה כמעט נמחקה, זהותית ואלקטורלית, בגלל ישיבתה בממשלת נתניהו. מצד שני, הישיבה באופוזיציה מרחיקה אותה עוד יותר ממרכז הפעילות וממצבת אותה כלעומתית מדי, שולית מדי, אף שהיא אופוזיציה לא רעה בכלל, בטח בהשוואה לאופוזיציות קודמות - לפחות היא מציבה סדר יום אחר. השאלה אם זה יספיק כדי לחזור לשלטון אי פעם. שאלה טובה.
האסטרטגיה של יחימוביץ' בבחירות האלה היא לא להתווכח עם הרצוג ולא להתעמת איתו פומבית, ודאי לא להסכים לעימות פומבי (שהרצוג דרש פעם אחת בשורה התחתונה של איזה סטטוס בפייסבוק). אחרי הכול, להערכתה היא מובילה ברוב של למעלה מ-20% (אף שבהצבעה האחרונה באוגוסט, על מועד הבחירות הנוכחיות, ניצחה בקושי). היא שותקת. גם לכתבה הזו סירבה להתראיין. אבל יש אנשים שעושים את זה בשבילה, בעיקר ברשתות החברתיות, אם כי בקצת פחות עזוז מפעם. מתברר שגם הפלנגות הדיגיטליות של יחימוביץ' מתעייפות מתישהו. הם מטיחים בבוז'י שהוא קפיטליסט, מפריטן שרוצה לזחול למפלגת ימין רק כדי להיות בקואליציה ולא משנה מה המחיר, שהוא מבקש להיות שוב עלה התאנה של נתניהו וכיוצא באלה טענות, חלקן מבוססות יותר מאחרות.
הוא, לעומת זאת, לא מהסס לשפוך עליה אש וגופרית כדרכם של טוענים לכתר. וכדרכם של טוענים לכתר, לפעמים עולה הרושם שהקונים העיקריים של הביקורת שהוא מטיח הם דווקא האנשים שבכל מקרה לא מצביעים לעבודה ונהנים לחכך ידיים מול המריבות, אבל ככה זה כנראה.
"אני בונה על מהפך שלטוני"
"ההבדל הוא בתפיסת ההובלה", אומר לי הרצוג השבוע. "היא סוליסטית, עובדת בשיטה של הפרד ומשול. אני עובד בשיתוף, גם אם לפעמים אומרים עליי בגלל זה שאני פחות מנהיגותי. יחימוביץ' הזניחה כל דגל אפשרי - את הדגל המדיני, את סוגיות דת ומדינה, ערבים-יהודים, הכול. אני ורסטילי. מלבד זאת, היא הצליחה להבריח את כולם, פילגה והפרידה בין ותיקים לצעירים ויצרה המון מרירות כלפיה במפלגה".
הרצוג שוכח, בכוונה או במקרה, שיחימוביץ' דווקא כן מנסה באחרונה להניף דגלים נוספים, נואמת נאומים מדיניים ומביעה את עמדתה בנושאים שונים. נראה, והדבר נתמך על-ידי ח"כים נוספים בעבודה, שהיא הפנימה את הביקורת כלפיה.
הרצוג מעלה גם טענות קשות על צמצום מספר הקלפיות (אף על-פי שמספרן דווקא גדל ל-120 ב-79 אתרים לעומת 68 אתרים בבחירות הפנימיות האחרונות) ומתרגז כשאומרים לו שהיא מובילה עליו ב-20%: "עשיתי ארבעה סקרים ואני מנצח", הוא מראה לי סקר שנערך בשבוע שעבר. במחנה יחימוביץ' מגחכים בנימוס ומתחת לשולחן מעבירים לי מספרים שמראים תמונה אחרת.
"בעיני רוחי", ממשיך הרצוג להפליג, "אני מוביל את המפלגה לעמוד בראש גוש גדול של מרכז-שמאל שיאתגר את הימין".
- תרוץ להיכנס לממשלה?
"אם ביבי ילך למהלך מדיני נועז - ולא נראה שהוא עושה את זה, בטח עכשיו עם חזרתו של ליברמן - אני אעזור לו, ולא אסתיר. אעבוד בשקיפות".
- אתה קפיטליסט.
"כל ההגדרות האלה, אני לא בטוח שהן נכונות. כשאהיה מנהיג, אקיים דיאלוג עם כל חברי המפלגה. מנהיגים כמו בן גוריון, אשכול או ספיר - כולם האמינו בזיקה בין משק חופשי להסתדרות ובמשק מרוסן ומווסת. מפלגת העבודה הסתגרה. אנחנו צריכים להיות פתוחים יותר".
- עמדתך כמעט ולא נשמעה בסוגיות כלכליות, כמו יצוא הגז או הרווחים הכלואים.
"לגבי הרווחים הכלואים, זו לא אשמת החברות. הממשלה אישרה להן, הן אמנם הלכו עם זה קצת רחוק מדי, אבל היה בזה היגיון לזמנו ובכל מקרה, אני נגד הכרזת מלחמה על המגזר העסקי. אני לא רוצה שהוא יהגר מפה. המגזר העסקי משקיע, מעסיק וכו'. אני מאמין בשיח לא מתלהם".
הרצוג מתגאה בתמיכתם של מנהיגי עבר כמו עוזי ברעם, בייגה שוחט, משה שחל, אפרים סנה, רענן כהן או יולי תמיר - "אלה אנשים שאכפת להם מהתנועה וכולם אמרו דברים מאוד קשים עליה. הם לא רוצים תנועה של ביקורת קנטרנית. לא מפלגת נישה אלא כזו שחותרת לשלטון. אני בונה על מהפך שלטוני".
- אתה מפריטן.
"שקר. עולם הרווחה מתגעגע אליי מאוד".
- מי יהיה בחזית המרכז-שמאל הזו שתקים?
"אחרי הניצחון אחזיר הביתה מאות אלפי בוחרים שבגלל שלי נדדו למרצ, לתנועה וליש עתיד".
- ומה ביום שאחרי?
"אני מנצח".
- ואם לא?
"תמיד ידעתי לעבוד בצוות. נקווה שגם היא תדע".
בסופו של דבר, מסכימים כל הצדדים, הכול תלוי באחוזי ההצבעה. אם אני בוז'י, אמר לי השבוע ח"כ אחד מתומכי יחימוביץ', אני מתפלל לגשם ביום חמישי. זה הסיכוי היחיד שלו.