למעלה ממיליון טון פסולת בניין מושלכים בכל שנה בשטחים פתוחים בישראל, מתוך כ-3.7 מיליון טון פסולת בניין שנוצרים בשנה בישראל, כך על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה (2012). זה אמנם אומר ש-2.7 מיליון טון מגיעים למיחזור ולמטמנות מסודרות, אבל גם שיש עוד הרבה עבודה בעניין.
כלל האצבע, המבוסס על מחקרים שנעשו בתחום, הוא שנוצרים כ-100 ק"ג פסולת על כל מ"ר בנייה, וזה סדר הגודל שאליו מתייחסות גם הרשויות.
דמי הכניסה לאתרי הפסולת אינם קבועים, כדי שתהיה תחרות בין האתרים. בממוצע, דמי הכניסה עומדים על כ-45 שקל לטון פסולת בניין. פסולת מעורבת, שהיא קלה יותר ולכן הנפח שלה גדול יותר, עולה 90 שקל לטון.
חשבון פשוט מעלה שהעלות המגולמת בפינוי הפסולת למקומות המיועדים לכך עומדת על עשרות אלפי שקלים במקרה של בניינים סטנדרטיים אך עשויה גם להאמיר בהתאם להיקף הפרויקט.
היקף התעשייה כולה בשנה עומד על 117 מיליון שקל, סכום לא מבוטל.
בפרויקטים של התחדשות עירונית כמות הפסולת גדולה במיוחד, משום שלצד הבנייה החדשה, במרבית המקרים נהרסים גם מבנים ישנים, והריסת מבנה קיים מייצרת לא פחות מטון וחצי פסולת על כל מ"ר בנוי.
לדוגמה, אם בפרויקט התחדשות עירונית נהרס בניין של 1,000 מ"ר בנוי (שטח בניין ישן ממוצע בן 4 קומות) כמות הפסולת שמתקבלת ממנו עומדת על כ-1,500 טונות, שמשמעותן הוצאה של כ-67.5 אלף שקל רק על פינוי הפסולת, לא כולל הובלה.
מוכרים מחדש
"פסולת בנייה כוללת את כל מה שיוצא מהריסה של בניין ישן, משיפוץ בניינים קיימים וגם מאתרי בנייה חדשה", אומר צביקה דוד, יו"ר ועדת מיחזור פסולת בניין בהתאחדות בוני הארץ ומנהל חברת בני וצביקה. דוד מפעיל אתר קליטת פסולת בניין בסמוך למחלף הסירה בהרצליה.
"מגיעים אלינו מרכיבים שונים: עץ, פלסטיק, בטון, אלומיניום, ברזל, קרטון, נייר ועוד. כמעט שאין חומר שלא מגיע אלינו בסופו של דבר. אנחנו ממיינים ומפרידים ובשורה התחתונה מצליחים להגיע למיחזור של כ-90% מהפסולת, שאותה מוכרים לשימוש חוזר.
"מה שלא ניתן להשיב חזרה לאתרי הבנייה אנחנו מעבירים למתקני מיחזור אחרים או להטמנה. בעתיד יהיה מתקן לשריפה שייצר אנרגיה משריפה אבל זה עדיין בחיתולים".
מה שלא עובר היום למיחזור עובר להטמנה באחד מ-11 מהמתקנים המיועדים לכך, בנען, ברקת, דודאים, בירקא ובמקומות אחרים. היקף ההטמנה עומד להיום על 10%-15% מהפסולת שמגיעה לאתרי המיון והמיחזור.
תנאי לטופס 4
"כדי לאכוף את הטיפול בפסולת, כדי שלא יזרקו את הכול בוואדיות כמו שעשו פעם, בעל היתר הבנייה צריך להגיע לאתר הפסולת מראש ולחתום על הסכם", מסביר דוד. "על פי ההסכם, ועל פי כמות פסולת הבנייה שהובאה לאתרי המיחזור בפועל, מקבל הקבלן קבלות על שאותן הוא צריך להציג כתנאי לקבלת טופס 4".
לדברי דוד, ולדברי גורמים נוספים בתחום זה, האכיפה בתחום התגברה מאוד, כבר יש מודעות רבה לנושא שפעם היה פרוץ לחלוטין.
"הבעיה היא שהרגולציה לא סגרה את הפינות", אומר דוד.
"יש תיקון לחוק שמירת הניקיון, תיקון 23, שעבר כבר קריאה ראשונה בכנסת אבל עכשיו תקוע. כשהוא יעבור, כל הפסולת תגיע לאתרים חוקיים. מאז כניסת השר עמיר פרץ והמנכ"ל דוד לפלר לתפקיד, קיימת במשרד להגנת הסביבה מגמה של מתן העדפה מתקנת וקידום נושא הטיפול בפסולת בניין לעומת שנים עברו, ואני מקווה שהדברים יוסדרו בקרוב".
הצעה: לחייב קבלנים להשתמש בחומרים ממוחזרים
התיקון לחוק הניקיון אמור להטיל על הרשויות המקומיות את האחריות בנוגע למי שמפנה את הפסולת ולאן, כמו שקורה היום עם פסולת ביתית רגילה. תיקון זה גובש יחד עם אדם טבע ודין ופורום ה-15, אולם לפני שעבר סופית התפזרה הכנסת הקודמת ונכון להיום טרם אושר.
יורם הורביץ, סמנכ"ל שלטון מקומי במשרד להגנת הסביבה: "לאחר שהשר עמיר פרץ נכנס לתפקיד הוא בחר לתת לנושא פסולת הבניין עדיפות על פני תחומים אחרים. במסגרת זאת, תיקון חוק שמירת הניקיון נמצא בשלבים סופיים המהלך ילווה גם באכיפה שתפחית את כמות הפסולת שאיננה מגיעה לאתרים מורשים".
שני מהלכים נוספים שאותם מקדמים עכשיו במשרד להגנת הסביבה מתמקדים בשימוש בפסולת בניין ממוחזרת. הורוביץ: "יש בעיה שהפסולת הממוחזרת מעובדת לחומר גלם אבל אין לו ביקוש, כי חברות בשוק מעדיפות להמשיך ולהשתמש בחומרים מקוריים ממחצבות ורק כמות מעטה מאוד באמת מגיעה לשוק. אנחנו עובדים עכשיו על הצעת החלטה שתחייב את כל חברות התשתיות להשתמש בלפחות 20% חומר ממוחזר. לא רק פסולת בניין אלא גם צמיגים וזכוכיות. צעד נוסף הוא קידום תקן חדש לשימוש בפסולת בניין ממוחזרת, תקן 5003, שנמצא עכשיו בכתיבה במכון התקנים". עוד הוסיף הורוביץ כי להגברת האכיפה כנגד השלכת פסולת בנייה מחוץ למקומות המיועדים לכך, בכוונת המשרד להגביר אכיפה בנושא זה בכל המעברים לשטחים שמעבר לקו הירוק, לשם עוברת כמות גדולה של פסולת בניין.